תשורת ש"י עה

קנד

ששאל בחצר רחב ערך כ' אמה ואורך כף אמה היו בה שמנים אילים וצאן וכלבים ובלילה שמע בעה"ב צעקת הצאן ונביחת הכלבים ויצא בעה"ב לראות וראה בע"ח אחד ברח ומצא אחת מהצאן מתה ושנים פצועים ודעת קדושים סי"ג בד"ה ספק זאב ספק כלב אף שיש שם בסמוך כלב הורג כבשים כיון דרוב דורסים הם זאבים רוב וקרוב הרוב מכריע ומק"מ סקל"ח כתב די"ל דוקא רוב דאיתא קמן דמיירי בב"ב שם עדיף הרוב משא"כ הרוב פעמים שמזאב הוי דליתא קמן ע"כ יש להקל בהפ"מ ודחה השואל דברי המק"מ מדברי התוספת בב"ב כ"ג ע"ב בד"ה מתיב. וליתא דהתם הרוב איתא בעלמא רק רחוק ואנו מסופקין אם זה שאנו דנין עליו נפרש מרובא אבל כאן אם נרצה לומר דורס זה מרובא דעלמא בא אף מהרחוק מניין דאין כלבים בעלמא כזאבים אלא דרוב פעמים הדרוסות מזאב וזה חשוב רובא דליתא קמן וגרע מרובא דאיתא קמן וכדאיתא בפ"ק דחולין דף י"א בקטן וקטנה דג"כ הרוב רק מצד הטבע והמצוי אך בב"ב דף כ"ד בהג"ה בתוספת ד"ה ש"מ מבואר דגם ברובא דליתא קמן עדיף מקרוב ועיין שו"ת ד"ח ח"ב ביו"ד סע"א דרוב דמים ממקור ליתא קמן

והנה לדון מצד מקום רחב דפליגי הפוסקים גם במוקף מחיצה יש ריעותא מחמת שנמצא שלשה נדרסין אף דטו"ז וכה"ך וי"א ס"ס נ"ז מקילון מ"מ בספר בית מאיר חולק עליהם וכתב דאתחזיק דורס זה דיש לו כח להשיג אף במקום רחב ול"ח לגביה ספק על וכ"ד שאילת יעב"ץ הובא בפ"ת סק"ו אך בח"ס סימן ס"ד מקיל עיי"ש לכן נראה שלא להתיר הצאן רק למכור לנכרי אך האילים אפשר להתיר גם באכילה כיון דרגל"ד שלא נגע בהם הדורס דלא צעקו וגם לא הוחזק הדורס להשיג ולדרוס רק גבי הצאן אם כן האילים דכתם יפה י"ל לא יכול להשיגם דהא קי"ל כר"פ בב"ק דף ל"ז דמועד לחד מינא אינו מועד רק לאותו מין וכן מועד לקטנים אינו מועד אפילו לגדולים דהאי מין כמבואר בנמ"י שם א"כ צאן ואילים נראה כשני מינים הם דזה זכר וזאת נקבה ואילים במינם גדולים מצאן וחזקים מהן ואע"ג דמקום רחב הוי ספ"ד מ"מ בהצטרף שמא כלב היה אף דרוב וקרוב רוב עדיף מ"מ מיעוט מצטרף לספק השקול להיות כרוב כמ"ש הפנ"י בכתובות פ"ק בסוגיא דפ"פ וגם ודאי לא דרס הרוב דלא היה לו פנאי דמיד ששמע בעה"ב צעקת הצאן בא וברח הדורס אם כן יצאנו מחשש איסור תורה דבע"ח בטל ברוב מן התורה

ב) ונשאלתי עוד עשרים אווזות בכלוב שאינה מכוסה ובתוכה שני אווזים זכרים ונמצא בבוקר אווזא אחת מתה ולמחר נמי נמצא אווזא אחת מתה ונשוכים השתי אווזות והשואל אומר דבבירור הוא ע"י הזכרים כי ראה ביום כ"פ דהזכרים נשכו הנקבות והשבתי להיתר דספק אחד שמא כשנמצא אחד מת אף דלא נחתך ראשו מותרין השאר כדעת החת"ס וכן הוכחתי בערש"י סימן כ"ז ס"ט

ועוד אף דמצוי יותר למות ע"י דורס ורוב וקרוב רוב עדיף מ"מ כאן דהזכרים בכלוב עצמו עדיף האי קרוב מן רוב כמבואר בש"ך יו"ד סימן קכ"ט סח"י סק"מ ונהי דהבית מאיר שס העלה דבזה פליגי רשב"א ורא"ש מ״מ עכ"פ הוי ספק אם כן יש ס"ס להקל וחזי לאצטרופי דעת הפנ"י בסוגיא דפ"פ היכא דספק אחד שקול וספק אחד אינו שקול דיותר מצוי האיסור מ"מ הוי ס"ס דסמוך מיעוט דספק אחד לפלגא דספק שני הוי רוב וכשיבדקו הנשארים חיים שאין עליהם רושם דרוסה כשרים לאכילה וכ"ש לפי דעת השואל דיש בזה הפס"מ

קנה

שאלה שותפין שכתב אחד לחברו בזה"ל איך בין פאר ענטפרליך עבור השותפות לשלם דעם שאדין ערזאטץ וואס פלוני וועט פארך לאנגין עבור העץ אשר אנחנו נשארנו חייבים לו משנה העבר ושאר היזקות והנה כבר נתפשרו על זה עם אותו פלוני ונתנו לו כתב על דמי העץ וגרם ההיזק ועתה טוען זה שנתכוין אם יבקש אחר כך ולא מה שכבר ביקש ושני טוען אחר שכבר נתפשרו וא"צ ליתן לו עץ עוד ל"ל דהכונה על בקשה חדשה

נ"ל נהי דמבואר בחו"מ ס"ס ס"א דתנאי שאדם מתנה עם חברו אין הולכים אחר לשון הכתוב אלא אחר הכונה וה"נ סתמא הכונה על מה שעבר אלא משום דלא שלמו לו עדיין כתב בלשון להבא דהיינו שיתבע מהם מה שנתפשרו עמו מ"מ י"ל כיון דלא כתב סתם שיפרע אותו פשרה או אותו שט"ח רק מה שיבקש הוי כתולה בספק דסמכה דעתו שלא יתבענו ויפייסנו דמה"ט פורע חובו של חברו פטור די"ל מפייס הוינא לו והוי אסמכתא ולא חל עליו החיוב ליפרע בעד חברו אפילו אם היה כותב לשון חיוב ועוד דיד בעהש"ט עה"ת וי"ל דנתכוין על מה שאפשר יחזור השני מהפשר ויבקש יותר ממה שכבר ביקש וזקף עליהן במלוה

קנז

שאלה ראובן היה לו חוב אצל עכו"ם והיה לעכו"ם חוב שבעה מאות זהו' במקום אחר והלך ראובן לשם ומצא קונה שיתן בעד חובת הללו ארבע מאות ושבעים זהו' רק יבא מעכו"ם המלוה פטור על אותם החובת וחזר ראובן לביתו ומצאו שמעון ואמר לו אמור להעכו"ם שאין רוצין ליתן רק ארבע מאות ואני אדבר על לב העכו"ם שיתן פטור ותנכה מהחוב שחייב לך ארבע מאות והלכו ראובן ושמעון אצל העכו"ם ולא רצה ליתן פטור רק אם יככה לו ראובן מהחוב שלו ארבע מאות וארבעים והלך ראובן ונטל מהקונה ארבע מאות ושבעים ותובע שמעון חצי מהשלשים נ"ל אף דמבואר בחו"מ סימן קפ"ג ס"ז בהג"ה דמי שהיה עושה סחורה עם העכו"ם ובא חברו וסייעו והטעה העכו"ם במדה או משקל ומנין חולקין הריוח היינו כשבא הטעות ליד המסייע דזכה בגנבתו אבל כאן דלא בא כלום ליד שמעון במה יזכה ועיין שם בתחלת הג"ה ודוקא וכו' ובסמ"ע ס"ק כ"ו ועוד כאן אפשר גם בלא סיוע שמעון היה יכול ראובן להטעותו כיון שהחובת במקום אחר וגם אפשר היה מוותר נגד ראובן מחמת טרחתו והוצאות שלו ועיין בהגהות דו"פ וכ"ש אם קנה ראובן החובות מהעכו"ם בעד הארבע מאות וארבעים אף דשמעון סייעו להטעות העכו"ם שאין נמצא קונה רק בארבע מאות מ"מ ראובן בעל המקח והעכו"ם מכר לו בעד החוב שהיה חייב לראובן וזה דבר שאין לו קצבה דהכל למשלח ומ"מ אפשר דצריך ליתן לו שכר סרסרות