תשורת ש"י עד

קנב

שם בלימא כ"ל במקומינו שדוגשין הלמ"ד בחיר"ק כמו לעז בן זין ולא כלעז שמש זון צריך לכתוב ביו"ד אחר הלמ"ד ולא בוא"ו אף דבכל סדרי שמות גיטין כתוב בוא"ו שם היה נקרא במלאפום ואין לנו רק לפי הזמן ואמקום כמבואר בהג"ה ס"ס קכ"ט ומ"ש בפ"ת בקונטרס השמות בש"נ אות ב' אודת אשה אחת שהיה נשמע שם בלימא כאלו הלמד נקודה קמץ ומלאפום דהורה לכתוב בוא"ו לבד כפי עיקר הנחת השם המוזכר בס"ש והביא ראיה מדברי הטי"ג בשם הירש ובשם מיכלה ובשם קרינדל דמבואר שם דאף אם נשמע כסגול כותבין ביו"ד עיי"ש הכה משם הירש אדרבה מוכח להיפך דהא כתב שם הנוי"ג משום דשם הירש מצוי הרבה וטובא איכא מגדולי הדור שאף במדותינו הם חותמין הירש ביו"ד ואחריהם כל אדם ימשוך בקסת באגרות ושטרות לא אחד בהם שיכתוב בעין אפילו ההמונים וכו' ואם כן בשם אשה שאינו מצוי כל כך בחתימה אין לשנות מכפי הברת מקום הכו"נ וכ"כ הטי"ג בש"נ בשם טויבא וכן מצאתי באהלי שם בשם מעכלי' דיש לכתוב בעין דיש לחלק בין איש לאשה דשאני שמות אנשים דדשו בהו רבים כגון צבי הירש מיכל וכ"ע ידעי אף שנקראים בסגול נכתבים ביו"ד אבל נשים אין רגילין כ"כ לחתום וכ"ש בשם שאינו מצוי כ"כ יש לכתוב כמו שמבטין העולם שם זה וכ"כ בסוף כלל יו"ד ובאמת גם בשם הירש ומיכלה וקרינדל מה שכותבין ביו"ד אף דהברה כסגול משום דבאשכנז ולעז משמש היו"ד לנקודת סגול גם כן כמ"ש מהרא"י והביאו בדברי חיים בשער הנקודות בניקוד סגול וכ"כ בד"ח בשם מיכלה וקרינדל לסתור דברי הטי"ג דא"צ בזה להנחת השם ולסברתו שהקורא יקרא כדרך הברתו מפני כובד הלשון רק שהוא כמ"ש בתשובת מהרי"א דיו"ד נקרא כמו סגול במדינתינו כמו לוי וקירבך

ועוד נראה דהנחת שם בלימא מעיקרא בוא"ו משום דהיה נוטה הקריאה לחולם כמו טויבא וראיה לזה מדכתב הנ"ש בלימא ולא בלוימא ואם הוא רק במלאפום או בחירק מהיכי תיתי לכתוב בלוימא אע"כ דנקראת קרוב לחולם ונראה כמו הוי גוי וטויבא ולכן בלימל דהברתו חירק כתב לכתוב ביו"ד ובלימא לא היה על משקל זה כלל דאל"כ מה נשתנה בלימא מבלימל לכתוב זה בואו וזה ביוד וגם הברתן למה נשתנה אע"כ דבלימא לא היה על שם הפרח כלל ואם כן ודאי במדינתינו שההברה בחירק וכשם הפרח בלימל צריך לכתוב ביוד ובספר ברכת המים כתב ז"ל בלומא כ"כ הד"מ ומ"כ וז"ל אף שמ"כ בלוימא העיקר לכתוב בפולין בלומא בלימל עכ"ל ונראה דבאתרא דמ"כ שכתוב בלוימא היה ההברה במשקל גוי וטויבא וברוינא אך בפולין היתה ההברה רק בחולם או מלואפם לכן צ"ל בלומא ואם כן אינו דומה להירש שכתב הטי"ג דעיקר הנחת השם היה בצחות לשון אשכנז ביו"ד וכ"כ בשם מיכלה וקרינדל דהא כאן היה ההברה בלוימא ובפולין אשתני ההברת השם ושינו לכתוב רק וא"ו ואם כן כאן דאשתני לחירק יש לכתוב ביו"ד ועיין שו"ת ד"ח ח"ר חלק אע"ז סימן כ"ו אח"כ נדפס שו"ת הרי בשמים מהד"ת ופסק שם סימן ק"פ דצריך לכתוב בלימא ביו"ד ולא בוא"ו

קנג

מה ששאל אם יכול למכור שטח"ז או שש"ז. נראה פשוט דלא גרע מכתובה דג"כ אין לה רק אחר מות בעלה וכן מוכח ממהרי"ק שרש י"ג דהוכיח דשטר שנתן האב לבתו ולזרעה שתירש אותו מיקרי נכסי ב"ב דף ק"נ ושם מיירי בשאר שטרות ואם שטר כזה אין נקנה בכומ"ס אין ראיה דשאני שאר שטר דיכול למכור בכומ"ס וליקח מחירו הרי יש לו בו עכשיו שוה כסף ומה שהראה מעלתו לסימן רי"א ס"א בהג"ה אין משם ראיה דהתם מיירי למכור השדה עצמו שיירש מאביו אבל למכור השטר הרי גם שט"ח יכול למכור בכומ"ס אף דגוף הקרקעות א"י למכור דמכאן ולהבא גובה כדאיתא בפ' כ"ש וראיתי בנ"ש סימן כ"א סק"ח הביא משו"ת מהר"י כ"ץ דנראה כמסתפק בזה ואין הספר אצלי ולא ידענא מה אידון ביה

ב) עוד שאל דמפרש"י פ"ק דע"ז דט"ו אהא דשאלה קנייה דכיון דחייב באונסין הרי הוא שלו והא גוי אין בו דין שומרים לפ"ד קצו"ח ססי' ע"ב אפילו גוי ששאל מישראל ובסמ"ע סי' ש"א משמע כקצו"ח. ועיין בשע"מ שם פירש דברי הסמ"ע דלא כקצו"ח אך מפרש"י אין הכרע די"ל דכ"כ לדעת המקשן דשאלה קנייה דעכצ"ל דס"ל דחייב באונסין והש"ס מסיק התם דשאלה לא קנייה ולא מכרעא אי משום דגם בישראל לא קנייה אף דחייב באונסין או משום דגוי פטור וכן צ"ל להמג"א בסימן תקפ"ו סק"ה דס"ל כיון דהוא חייב באחריות מיקרי שלו וכן משמעות היש מתירין בסימן רמ"ו ס"ה דסגי באחריות אונסין לבד שיחשב כשלו

עוי"ל דכונת רש"י להוכיח מדחייב באונסין אלמא קנייה וכן הוא בסנהדרין דף ע"ב לרב והיינו מדחייב ישראל שואל לכן אף דגוי פטור מגזה"כ אין לך בו אלא חידושו לענין פטור אונסין ככל פטורי דארבע שומרין ולא דלא קנייה אלא דפטור לשלם ואפשר משום דהוה כאבדה מדעת דסתם עכו"ם גזלנא וכמ"ש כה"ג רשב"ם פחז"ה סוף דף ל"ה ונ"ד ע"ב

עוי"ל לפמ"ש תוספת בפ' אעפ"י דף נ"ו ע"ב ורא"ש שבאס"ז שם דמה שחייבה תורה שואל וש"ש משום דלפי הנאתן משעבדים עצמן בכך ואם כן בגוי דפטור אינו מהסברא רק גזה"כ וודאי בדיניהם מחייבים לפי הסברא ולפ"ד המ"ב שבמג"א סימן תמ"ח אזלינן גם בתר דיניהם לקולא וה"נ אזיל פרש"י בדעת המקשן ובפרק השואל צ"ד ע"ב אונסא דסליק אדעתיה הוא ופרש"י וע"מ כן שייליה

אך פרש"י צ"ע מי הכריחו לפרש דשאלה קנייה משום דחייב באונסין הא אמר הש"ס נמי שכירות קנייה אף דפטור מאונסין וע"כ משום דפירות השימוש של שוכר ה"נ שואל ועוד דהש"ס מייתי ראיה דשכירות לא קנייה וקאמר השתא דשכירות ל"ק גזרה משום שאלה ומשום שכירות דמנ"ל לדחות דברי האומר דשאלה קנייה כיון דלרש"י בשאלה יש טעם דחיוב אונסין דלא שייך בשכירות לכן עכצ"ל דשאלה ושכירות חד טעמא כיון דשימושו של שואל ושוכר וס"ל ק"פ כקה"ג לענין שביתת בהמתו רק כונת רש"י דמנ"ל הא להמקשן לכן כתב דכיון דחייב באונסין אלמא הוא שלו דרחמנא חשביה לשלו לכן חייביה רחמנא לשואל באונסין ומה שחשוב שלו משום דשימושו שלו אלא בשוכר כיון דמשלם בעד שימושו פטריה רחמנא מאונסין וכיון דהוכיח הש"ס דשכירות לא קנייה עכצ"ל ק"פ לאו כקה"ג ממילא ה"נ בשואל דחיוב אונסין אינו סבה לומר דקנוי לו וכמבואר בסנהדרין דף ע"ב.