תשורת ש"י עב

תחובה בכרס לאחר רחיצת הכרס טרפה כיון דא"א לבדוק אם יש קורט דם דשמא ע"י רחיצה אזל לה וכ"כ בהג"א פא"ט סימן ל"ד הרי אף דעובר ע"י רחיצה חשוב ק"ד וכן מוכח מקושית הש"ך ביו"ד סימן מ"ם סק"ח שהקשה הלא בכל לב יש דם בחללו עיי"ש ואם איתא דק"ד היינו שנדבק ואינו עובר מה קושיא הא דם שבחלל הלב צלול ועובר ע"י פתיחת הלב והדחה כמבואר בסימן ע"ב אע"כ דגם העובר חשוב ק"ד

והנה ספר בי"צ אין לי ונראה דקבלת הבודקים נמשך ממ"ש בשו"ת נוב"ת סימן ט"ו באוז לעוטה שנמצא בעור הפנימי קורט דם ושלט בעור הפנימי מעל"ע עד עור החיצון ואמר מו"צ אחד שקבלה בידו שאם ע"י מיעוך ברוק הולך המראה אודם הוא ראיה שע"י רתיחת השחיטה נעשה אודם זה והחזיק בידו הנו"ב בנשתנה עור הפנימי לאודם שאנו מחשבים לקלקול העור וסופו לנקוב הוא דוקא אם אינו עובר ע"י הדחה ומעוך אבל אם עבר זה ראיה שאין זה מחמת קלקול עור או כיון שיכול לעבור ע"י מעוך אין סופו לקלקל ודוקא אם ניקב ע"י קוץ ומחט אזי ביש ק"ד ל"מ מה שהולך ע"י הדחה והנה בלא נמצא קוץ ומחט רק שחין אין זה מעיד שניקב ע"י קוץ רק הוי לקותא מחמת חולי אף באוזת שמלעיטין כדאיתא בת"ח פא"ט דף מ"ג וכ"פ תב"ש סימן ל"ג בס"ק ט"ו וכ"פ בחידושי רע"ק בסימן ל"ג ס"ט דכל שלא נמצא נקב בעור הפנימי אף דנלקה בשחין ובועות ע"י הלעטה כל שאין ריעותא בעור החיצון כשר דלא חשוב כקוץ רק לקותא ע"י חולי ונראה מזה נצמח קבלת הבודקים דבשלמא הק"ד שאינו עובר הוי כניקב הפנימי ומשום דסופו לנקוב או שמא כבר ניקב וזה קרום מחמת מכה ולכן אף דלא ניכר ריעותא בחיצון כלל והיה מהדין להכשיר מ"מ החמירו כיון דחיצון אדום חששו אולי גם חיצון לקוי באדמימות ואינו ניכר אבל כשהק"ד עובר דגם בפנימי אינו לקותא ואפשר לתלותו ברתיחת השחיטה לא החמירו והנח להם לישראל ול"ל כיון דנמצא שחין וקו"ד בפנימי גרע דתא מדכתב בתו"ח כל שלא נמצא בעור החיצון קו"ד ולא שום חלודה ולא שום לבכינות כנגד השחין או בועה שבעור הפנימי יש להכשיר עיי"ש מוכח דקו"ד תחת השחין בפנימי אינו מטריף ועי' בשו"ת פנ"מ סימן ק"ג דקו"ד הנמצא בין עור פנימי לחיצון אינו הוכחה על נקיבה מחמת קוץ רק הוי לקוי בחולי מחמת הלעטה

והגם שי"ל דקו"ד שתחת השחין רחוק לומר דע"י השחיטה חלחולי מחלחל מ"מ הבו דלא לוסיף ובזה נדחה גם כן מה שהשיב לי אחד כיון דיש שחין הוי ריעותא הצריך בדיקה אם כן מספק אין לתלות בדם שחיטה את"ד דכיון דמדינא אף אם הדם ודאי מלפני השחיטה כשר לדידן דמחזיקין לקותא דהלעטה כמחמת חולי ולא מחמת קוץ כ"ז שלא ניקב להדיא ולא מחזיקינן החולי מפנימי לחיצון כמ"ש תב"ש בסקט"ו אם כן הוי רק חומרא ואינו ריעותא המעכב את הבדיקה בדיעבד והרי הנו"ב שם נידון דידיה שנמצא מקצת עור החיצון לבן והעלה הנו"ב דזה הוי לקותא וכנקוב מ"מ הכשיר בעבר הקו"ד מן הפנימי וכתב דסברא טובה לתלות הקו"ד שבפכימי בדם שחיטה והרי ריעותא לפנינו בעור החיצון ועוד כתב שם שני טעמים דאם עבר הדם זה ראיה שאין זה מחמת קלקול העור אלא מחמת דבר אחר או אם אפילו הוא מחמת קלקול העור מ"מ כיון שיכול לעבור ע"י מיעוך אין סופו לקלקל ול"ד לקו"ד בנמצא קוץ יעיי"ש ומשום דס"ל נמי דלקותא דהלעטה אינו כמחמת קוץ רק כמחמת חולי

קמח

מעשה ראובן ידע שיש אצל גוי עצים ביער למכור ופגע בשמעון ואמר לו אם תרצה לקנות תשלם לי שכר סרסרות עשרה למאה מדמי המכר ואודיע לך המוכר והיער ואמר לו הן והודיעו ואח"כ בא שמעון עם גוי ואמר שרוצה להיות שותף עם הגוי ואמר לו ראובן אני ירא שאם תודיע להגוי לא ישלם לי שכר הסרסות ואמר לו אני ערב לך והודיע להגוי אח"כ הלך הגוי וקנאו בעצמו בעבורו ובעבור שמעון והגוי אינו רוצה ליתן שכר נ"ל דשמעון פטור דאפילו הלך שמעון ברמאות ושלח הגוי לקנות העצים כדי שלא יתן לראובן שכר סרסרות אינו רק גרמי ועיין נוב"ת הובא בפ"ת לחו"מ סימן קפ"ה ומחמת הערבות וכן מחמת דשותפין נעשים ערבים זב"ז גם כן אין לחייבו לשמעון דלא הוציא ראובן שום דבר עפ"י ערבותו של שמעון דהשכר אין מגיע עד שיגמר המקח ובשעת הערבות עדיין לא היה מגיע השכר והוי כערב בעד רבית דפטור כשלא קנו מידו כמבואר בש"ך יו"ד סימן ק"ע אף דהלוהו הקרן מחמת הערב שקיבל עליו לפרוע הרבית מ"מ כיון שעדיין לא הגיע החיוב וכשהגיע החיוב כבר היה ביד הלוה לא הוי כערב בשעת מתן מעות וגם במקבל עסק על חצי ריוח ואחר נעשה ערב על השבח פטור א"ל קנו מידו ועיין נתיבות סימן קכ"ט ס"ה שכתב בשנים שקבלו עסק דנעשו ערבים זה בעד זה על השבח משום שקבלו אח"כ השבח ועסקו ביחד חזרו ונעשו על השבח ערבים כשנים שקבלו פקדון ביחד עיי"ש ואין לומר דשכר סרסרות בעד הטרחא והוי כמי שנעשה ערב להמקבל העסק בעד השבח שיתן לו הנותן דהוה ערב בעד הטרחא כמ"ש הש"ך בסי' קכ"ט סקי"ב דא"צ קנין דהתם ערב בעד שכר שיטרח וטרח אבל הכא לא טרח כלל על פיו של שמעון דכבר הודיע לשמעון מקום המסחר ואפילו לא היה מודיע המסחר לשמעון ולהגוי עד אחר שנתערב לו שמעון מ"מ שכר הסרסרות אינו בעד הטרחא ולא הפסיד ראובן כלום וכמ"ש בשו"ת הרא"ש שהביא ב"י בחו"מ סימן קפ"ה ואחר שנגמר המקח כבר השכירות ביד הגוי והוי שלא בשעת מתן מעות ואפילו גרמי אינו אפשר אם לא היה ראובן מודיעם לא היה נזדמן לו קונה אחר שיתן לו שכר סרסרות ואפילו שלח שמעון את הגוי לקנות אינו גרמי דברי היזקא דאפשר אם לא היה הגוי הולך לקנות היה מקדימו אחר ול"ד למ"ש רמ"א בהג"ה סימן קפ"ה ס"ו דהתם קנה ע"י סרסור אחר מה שסרסר לו הראשון ולא היה צריך לסרסור אחר והלוקח מחויב שכר סרסרות מאחר שנודע לו מהמקח ע"י סרסור ראשון והסרסור ראשון כבר גמר דמי המכר ובאותם דמים מכר כמ"ש בנוב"ת סל"ו

קמט

ששאל אחד החזיק בשכירות רגאל והושיב לגיסו לשענקר ופעם אחת היה להם דו"ד