תשורת ש"י עא

בקבורתה ומצטער יותר ומ"מ לכתחלה אין לעשות מעשה נגד השמ"צ לשלוח אחי המתה אצל בעלה שיודע לו שם ובלא"ה אינו נכון כמבואר בסימן ת"ב סי"ב

קמה

שאלה שודדים גזלו מבתי יהודים מאה עורות והיה לאחד מהנגזלים ששים עורות ולשנים עשרים עשרים ואח"כ נמצא בבית הגזלנים עשרים עורות ואין ניכרים מאיזה מהנגזלים הם אם נאמר כל דפירש מרובא עורות פריש. כזה נשאל המחבר שו"ת יד אליהו והסכימו השואל ובעל יד אליהו לומר כל דפריש מרובא פריש עיי"ש בסימן ס"ט ע' ע"א ולכאורה צ"ע ממ"ש תוספת בב"מ דף כ"ו ובפסחים דף זיי"ן אהא דמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר משום דרוב מעות בירושלים ביד הלוקחים מעשר אף די"ל מן המוכרין נפול וביד המוכרים כבר נתחלל וגם מיעוט שביד הלוקחין מעות חולין מ"מ אזלינן בתר לוקחים דהוי רובא דמוכר אחד מוכר לכמה בני אדם עכ"ל הרי דאזלינן בתר הבעלים שמהם נפל לא בתר המעות וה"נ אף דרוב עורות היה אצל נגזל אחד מ"מ י"ל אותם עשרים שנמצאו מרוב נגזלים פריש וא"ל כיון דתוספת כתבו ועוד דמוקמינן להו אחזקה דהוי מעשר לא בריר להו ליזל יותר בתר רוב בעלים מלילך בתר רוב מעות דזה אינו חדא די"ל דתוספת ר"ל אפילו תימא דמוכרים ולוקחים שוים במנין דמוכר אחד מוכר רק לחד לוקח ועוד לו יהא דתוספת מספ"ל מ"מ מספק אין ליתן העורות לנגזל זה שהיה לו רוב עורות כיון דהוי ספק ואינו מוחזק ועוד דנראה עיקר כתירץ ראשון של התוספת כיון דלוקחים באו ליקח ולחלל המעות הוי חזקה עשויה להשתנות וכמ"ש הר"ן בתשובה לענין טבילה במקוה שהוחזקה להתמעט כיון דעשויה להשתנות ליכא חזקה ונפסק כן ביו"ד סימן ר"א סעיף ס"ה ובהגהות רב"פ זלה"ה על חו"ד ביו"ד סימן ק"י הביא מח"ר פג"ה דף צ"ה אהא דתשעה חניות דבנמצא הלך אחר הרוב דאזלינן אחר רוב חניות אף דבחנות אחד יש יותר בשר מכל מה שיש בתשעה חניות וכ"כ החו"ד שם בסק"ג

ואולי יש לחלק בהא דנמצא מעות דהריעותא מצד הבעלים שלא נזהרו שלא יפול מהם לכן אזלינן בתר רוב הבעלים לומר שבתוך הרוב אנשים נמצא יותר אחד שלא נזהר ומצאתי בריטב"א בב"מ שם דתחלה כתב כיון דלוקחין הוי רובא כל דפריש מרובא פריש ואח"כ כתב א"נ דמוכר דאינו רק אחד אמרינן דשמר יפה ולא אבד אבל לוקחין דהוי הרבה אינן זריזים כולם לשמור מעותם ומינייהו נפול עיי"ש הרי דתחלה לא מה"ט כתב לילך בתר רוב לוקחין ועוד בהא דט"ת חניות ל"ש ה"ט ומ"מ אזלינן בתר רות חניות ולא בתר רוב בשר ואפילו נימא גם בטית חניות תליא בהשתדלות המוכרים ומזלם מ"מ הריטב"א כתב תחלה בלא ה"ט לילך בתר רוב לוקחים ואם כן הוי ספק היכא דל"ש טעם ריעותא או מזל של הבעלים וה"נ בנ"ד דגזלו מכולם דליכא טעם ריעותא דנגזלים הרוב יותר מהמיעוט מ"מ הוי ספק וכיון דאין שום אחד מוחזק י"ל בעל רוב העורות יטול מחצה מהנמצאים ומחצה השני יחלוקו שאר הנגזלים ביניהם ובנוב"ת חא"ח סימן ע"א נוטה דעתו לילך בתר רוב מוכרים ולא בתר רוב בשר ובבית אפרים בשו"ת חיו"ד שאלה מ"ם כהב אם יש בחנות אחת יו"ד בהמות נבלה ובט' חניות בכ"א בהמה אחת כשרה ומכרו כולם כל הבשר שבחניות פשיטא דבכה"ג בשר הנמצא בשוק ביד אחד אזלינן בתר רוב בשר שנמכר היום דמה אכפת לן בחניות ובמוכרין כיון שמוכר אחד מכר יותר משאר המוכרים כולם ודמי לאבדה שאם אחד אבד עשרה חפצים ושנים אבדו כל אחד חפץ אחד בתר רוב החפצים אזלינן ולדבריו אין סתירה מהתוס' לשו"ת יד אליהו כיון דבנידון י"א נגזל מכולם והא דתוספת י"ל רק אחד אבד וגם לפימ"ש החו"ד בסי' ס"ג דדוקא אם הספק איזה איש הביאו לכאן או איזה איש נתנו לידו אזי אזלינן בתר רוב אנשים שנולד עליהן הספק אבל אם נלקח או פירש מעצמו כגון עכבר שלקח מאחד מעשרה ציבורין אם בצבור אחד יש יותר מכולן אזלינן בתר רוב החפצים ה"נ אין סתירה מתוספת לשו"ת י"א ואם כן יש לפסוק כיד אליהו

קמו

ששאל שלשה תולעים נמצאו בחבית כרוב שקורין קרויט למעלה תוך המשקה שעל הנסרים שמניחין על הכרוב ומשימין אבן עליהם ודעתו להתיר כיון דאם מעלמא אתי לא חיישינן לטפי כמ"ש טו"ז בשם רש"ל ביו"ד סימן פ"ד סקי"ז ומג"א סי' תס"ז סקי"ב ואם מיניה קרבו מותרין כ"ז שלא פרשו לאחורי הכלי כמבואר ביו"ד שם בתולעים הגדלים במשקה שבכלים. נ"ל דיש להתיר אף דדעת טו"ז ומג"א הנ"ל אינו מוסכם וכמ"ש ח"י ועיקרי ד"ט ובפ"ת ממקום שמואל מ"מ כאן י"ל ודאי מיניה קרבי דכנכ"ה ואם כן מותרין ועוד שמא מיניה ואת"ל מעלמא שמא הדין כי אתי מעלמא ל"ה הוחזק בתולעים ועוד כיון דא"א להוציאם ולבררם מכרוב חתוך דק דק בטל מן התורה והוי רק ספק בדרבנן הלכה כמי וגם עוד ספק שמא לאו מעלמא אך המשקה כיון דאפשר לסנן צריך לסנן וגם בכרוב אם יש בהם עלין צריך להדיחם ולבדקן ועש"ך יו"ד סימן ק"ד סק"ג

קמז שאלת הובא בבית יצחק סימן ל"ג דאם נמצא שחין בושט נוהגין לגרר השחין ולהפריד העור הפנימי מהחיצון לראות אם אינו נקי הפנימי וגם אין בו נקודה לבנה או קורט דם ורושם וראה איזה בודקים נהגו באם נמצא ק"ד תחת השחין לגרר הק"ד ואם עובר ע"י מעוך ומשמוש או ע"י גרירה או ע"י הדחה מכשירין ואומרים שמקובל בידם דזה לא נקרא ק"ד א"ד

הנה בפרק אין מעמידין דף ל"ב ע"א ת"ר איזה עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדור כמין ארובה יש עליו קורט דם אסור פרש"י יש עליו ק"ד גלדי בלעז קרושנוא עכ"ל והנה גלדי היינו קליפה אשר העלה על החבורה ויתהדק כמבואר בפירש המשניות לרמב"ם פ"ט דמקוואות מ"ב וא"כ לכאורה יש מקום לקבלת הבודקים דכיון דעובר אינו קליפה המהודקת ואינו גלד אך תמוה לי דברי רש"י דבפא"ט דף נ"א ת"ר מחט שנמצאת בעובי בה"כ נמצא עליה ק"ד בידוע שלפני שחיטה הגליד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה ופרש"י הוגלד קרושטא הרי דק"ד אינו גלד שקורין קרושטא

והנה בשו"ת רשב"א סימן ר"ג במחט שנמצאת