תשורת ש"י ע

של ראובן רק לפנים נתן לו הא"י שטר מכירה לבטחון ואינו באמת רק משכנתא שאינה מוחזקת ביד המלוה ומבואר בחו"מ סימן ס"ו ס"ח דהוי כשאר מלוה ואינה ניקנית רק בכומ"ס אם כן היה ראובן יכול לחזור ונטל ההוצאות כדי שלא יחזור בו

קמב

ראובן שאל את שמעון אם יתן ללוי מעות להתעסק על מחצית שכר וא"ל שמעון דיתן לו כי הוא מכירו וכבר נתן לו גם הוא כ"פ והחזיר לו וא"ל לשמעון חזי דעלך סמיכנא ונתן ללוי ואח"כ הוציא לוי מהמעות ואין לו לפרוע לכאורה נראה דחייב שמעון כדאיתא ברמ"א חו"מ סימן קכ"ט ס"ב כשאמר למלוה להלוות ללוה כי בטוח הוא ועשאו ע"פ והיה שקר דחייב לשלם ועש"ך שם דכ"ע מודו בא"ל חזי דעלך סמיכנא אכן נראה דל"ד להתם דהלוואה להוצאה ניתנה והבטיחות כשיש לו ממה לשלם וכיון שנמצא שהיה עני חייב משא"כ עסקא דאסור להוציאו לצרכו ואם הוציאו הוי גזלן כדאיתא ביו"ד סימן קע"ז יכול שמעון לומר אמרתי לך האמת שבאותו שעה היה כשר ולא גזלן כאשר התנהג עמי ואח"כ נתקלקל ונעשה גזלן ומוקמינן למקבל על חזקתו והשתא דאתרע וגם הנותן ה"ל להעלות ע"ד דא"א להבטיחו על להבא דשמא מת ל"ח ושמא ימות חיישינן וגם בהלואה אם נעשה לוה עני אח"כ פטור המבנויחו כדאיתא בש"ך ומוכח כן ברמ"א דכתב ונמצא שקר דהיינו בשעת הבטחה כבר היה שקר וכמ"ש בש"ך ססק"ח דאם נתקלקל אח"כ פטור

ועוד צל"ע אפילו נודע שלא היה מוחזק לאינש מהימנא לפימ"ש בנתיבות דמשמע מדברי הש"ך דהחיוב מדיני דגרמי והנה גרמי היינו כשברי היזקא ונעשה ההיזק מיד כמ"ש תוספת ורא"ש הובא בסמ"ע סימן שפ"ו סק"א וכ"ד המ"ב הובא בשעמ"ש שם סק"א ואם כן בשלמא בהלואה דלהוצאה ניתנה ומיכליא קרנא וכשהלוה היה עני הוי ברי היזקא וההיזק נעשה מיד משא"כ בעסקא דאינו ודאי שיאכלנו המקבל דאפשר ירויח ולא יהא צריך להוציא הקרן לצורכו ולא נעשה ההיזק מיד רק אח"כ ששינה מדעת הנותן והוציאו וכ"ש אם באמת מתחלה נתעסק המקבל בהמעות כולו רק אח"כ הוציאו לצורכו

קמג

ששאל בשר לאחר שיעור מליחתו ולא הודח שנפל לציר טרפה מה דינו כי הפרמ"ג בסימן עי"ן בשפ"ד סק"מ וחוו"ד שם בהקיצור דינים שבסוף הסימן כתבו דבאין לציר מקום לזוב נאסר מה שבתוך הציר ואין לו תקנה בהדחה ומליחה שנית ותמה מעלתו הא לאחר שיעור מליחה מה איכפת לנו בכשא"מ דבשלמא בתוך שיעור מליחה אסור משום דדמו פירש ממקום למקום ושוב לא יצא משא"כ לאחר שיעור מליחה כבר יצא דמו הנה לא דקדקת בשאלתך דאם נפל לציר טרפה אפילו ביש מקום לזוב אסור דלא אמרינן איידי דטריד למפלט דידיה לא בלע או איידי דיפלוט ציר דידיה יפלט גם דאחריני רק באיסור דם לא באיסור טרפה ועיין יו"ד סימן עי"ן ס"ג וש"ך שם ס"ק ק ובסימן צ"א ס"ק י"ג רק אם נפל בניר כשרה יש מקום לשאלתו אבל אין לדחות דברי פרמ"ג וחוו"ד כי י"ל טעם לדבריהם דכמו בנפל תוך שיעור מליחה לכשא"מ דפירש ממקום למקום הדם ולא היה יכול לצאת תו לא יצא ה"כ לאחר שיעור מליחה אף דפולט ציר ואמרינן איידי דיפלוט דידיה יפלט מה שבלע מ"מ בנפל לכשא"מ פירש ציר של עצמו ממקום למקום ולא היה יכול לצאת ותו לא יצא וממילא ל"ל איידי דיפלוט ציר דידיה

קמד

שאלה ראובן מתה אחותו נשואה לבעל ויש לה אב במקום שמתה וראובן היה ביום המיתה וקבירה במקום אחר פחות מעשרה פרסאות ובאותו יום הרחיק ראובן להלאה מעשרה פרסאות וחזר ובא למקום שמתה אחותו עד בית אביו ביום ה'

הנה לפמי"ש הרא"ש בפרק א"מ דף כ"ב בשם הראב"ד בטעם עשרה פרסאות דראוי לשלוח שליח וילך יום אחד ויודיע ויבא הקרוב עד גדול הבית ביום אחד ועד שלשה ימים הוי תוקפו של אבל לכן מונה עם גדול הבית עיי"ש אם כן אם ביום ראשון שאחר הקבורה הרחיק באופן שלא היה השליח יכול להשיגו ביום אחד הוה כאלו מיד היה רחוק יותר מיוד פרסאות ואף דלפימ"ש הרא"ש בשם הגאונים שם בטעם יוד פרסאות כיון דאי שמע הוי מטי הכא בחד יומא כמאן דאיתא בהדיה דמי עיי"ש משמע כיון דמתחלה אי שמע היה יכול לבא בחד יומא סגי מ"מ משמע מדברי רא"ש דל"פ ראב"ד וגאונים לענין דינא מדלא כתב אחר דברי הגאונים אבל הראב"ד כתב או והראב"ד כתב רק כתב הראב"ד וכן משמע קצת מלשון הש"ס ג"י ראשונים בא ממקום קרוב ור"ש אמר אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב דמשמע ביאתו לביתו היה ממקום קרוב דאל"כ הל"ל אם היה ביום ראשון או בשעת מיתה או קבורה במקום קרוב ואח"כ בא לת"ק בשלישי ולר"ש בשביעי

וזולת זה כיון שבא לבית אביו ושם נודע לו אינו מונה עמהן כי הבעל חשוב גדול הבית נגד האב כדאיתא בשו"ת הרשב"א תע"ח וז"ל שהבעל קרוי גדה"ב מפני שהוא חייב בקבורתה ולהטפל בה יותר מן האח ואפילו מן האב ועוד שאין לך מצטער כבעל שאין אשה מתה אלא לבעלה ולכן אם אח אשתו בא ומצא הבעל יושב מונה עמו עיי"ש וזה היה בהעלם משו"ת שמש צדקה שכתב בחיו"ד סכ"ח דלא אמרו שימנה עם גדה"ב אלא במי שנגרר אחריו כמו בניו וב"ב של אדם הסרים אל משמעתו או סמוכים על שלחנו ויושבים ודריה בביתו אבל בנ"ד שמתה אשתו של לוי ובא אחיה אצל בעלה ממקום קרוב דאחיה אינו נגרר אחר גיסו והוא זר אצלו וגם הוגד לו שזקני העיר בעלי הוראה לא דנו דין גדה"ב אלא בבנים לגבי אב או באחים קטנים לגבי גדולים כשהיו אוכלים מתפיסת הבית דאז נגרר אבתריה אבל באחים הדרים בבית לבדו ומופרדים איש מעל אחיו לא דנו בהם דין זה את"ד ובמחכ"ת אין דמיונו עולה יפה דהזקנים הורו רק היכא דהאח או האב אינו חייב בקבורה ומוטל על הבעל וכה"ג א"כ למה יחשב גדול הבית אם אינו סמוך על שולחנו או בן לגבי אביו דאם נגרר אחריו אף דאינו מצטער יותר ואינו חייב בקבורת המת מ"מ יש חד צד ליחשב גדול הבית מחמת דגריר אחריו בשאר עניינים אבל בעל שמתה אשתו חשוב גדול הבית נגד אחי אשתו ונגד אביה אף דאינם נגררים אחריו משום הצד דחייב