תשורת ש"י סז

קלו

ששאל בהא דלחם ושמלה סימן קפ"ח החמיר במראה ברוין כעין מראה קליפת ערמונים וקאפפע דלא כשו"ת שי"ע וסד"ט ונסתפק אם תוך ספירת ז"נ בדקה ומצאה מראה ברוין ואם נחמיר יגיע טבילתה בליל שבת שאחר יו"ט וכעין שכתב של"ה הובא בתוה"ש סימן קצ"ו סק"כ באשה שהיו ד' לנדתה אבל לא שמשה עם בעלה בלילה שלפני ראייתה דמותרת ללבוש לבנים ביום ד' ולהתחיל לספור ביום ה' דאם היתה מתחלת למנות ביום וא"ו אז הוה קל ל"ט בליל שבת שאחר יו"ט ומוטב שתניח חומרא הנ"ל כדי לקרב החפיפה לטבילה עיי"ש דע שאין לדמות חומרא מחמת חשש איסור בעצמו לחומרא דליכא חשש איסור בעצמו רק הרחקה וגזרה משום דבר וכמבואר ברש"י ריש פרק האשה בתרא דף. קי"ט ע"א בד"ה מה לי איסור לאו וה"נ הא דגם בלא שמשה לא תתחיל למנות עד יום ששי הוא רק הרחקה וגזרה אטו שמשה משא"כ מראה ברוין החשש בגופה שמא נוטה לאדום ושחור ומאד מסתברין דברי הלו"ש ואפשר לחלושי הראות כבזה"ז גם סד"ט ושי"ע יודו ואין להביא ראיה מהם דרב גוברייהו והיו זכי הראות להבחין במראות ואפשר גם בכתם כיון דהוי מחמת חסרון בקיאות

קרז

אחד היה לו פתח בביתו בכותל מזרח וקבע בו מזוזה ולאח"ז פתח פתח בכותל מעריב וסגר פתח מזרח והעמיד אצלו תיבה לכסות כל הפתח נ"ל דמ"מ פתח מזרח חייב במזוזה כיון דלא פרץ פצימיו לא נתייאש מלהיות פתח לעולם וכדאיתא בחו"מ סימן קע"ב ס"ז וביו"ד סימן רפ"ו סי"ז אם יש בבית פתחים הרבה ונעשו כולם לכניסה ויציאה בני הבית כולם חייבים אפילו נתמעטו הדיורים שאין רגילין עתה לצאת ולבא ובהגהות תו"ש הקשה דמה קמ"ל דזה כ"ש ממ"ש בסי"ח ולע"ד י"ל דוקא בסי"ח דמעיקרא לא היו רגילים לצאת ולכנוס אלא באחד ומ"מ עשה פתחים הרבה הרי אחשבם לכולהו לפתחים משא"כ בסי"ז דתחלה היו רגילים לצאת ולבא בכולם ואדעת זה עשאום ואח"כ נשתנה הענין דנתמעטו הדיורין מ"מ כל שלא פרץ פצימיו הוי עדיין פתח וה"נ בנ"ד ולא מצאתי ראיה רק בזכל"א יש קצת ראיה ממה שנסתפק בסתר דלת שבמזרח ועשהו כותל ועשה פתח במערב אם צריך לברך על המזוזה שלקח ממזרח וקבעו במערב משמע דאם רק סגר פתח מזרח אין ספק דשניהם חייבים במזוזה אם כן מחויב לברך על קביעת מזוזה במערב דנתוסף לו מצוה ואינה מצוה ראשונה

קלח

שאלה שר אחד היה לו כלים למכור ובאו שבעה אנשים לקנותם ושוב באו עוד כ"ט אנשים ואמר אחד מהשבעה אל תקלקלו הניחו אותנו לבד ליקח ותהיו גם כן שותפים רק אנו ניקח בריוח חלק יותר גדול מכם ולבטחון שלא יתקלקלו נתנו הכ"ט לאחד מהשבעה מאה ז"כ ונגמר המקח לאותן השבעה בעד שני מאות ושמנים ז"כ ועתה איך יחולק הריוח

הנה אם היו נותנים המאה ז"כ ליתן בדמי המקח הל"ל הדמים מודיעים שיהא להם חלק במקח לפי דמיהן עיין חו"מ ב"ס רנ"ג סכ"ה בהג"ה אך כיון דרק לבטחון נתנו ל"ל כן והנה עכ"פ השבעה עומדים כאחד נגד הכ"ט שנחשבים גם כן כאחד ואין החלוקה בפרטות לכל איש ואיש רק כל כת כאחד יחשב כמבואר כה"ג בס"ס רמ"ז בהג"ה ומבואר בהגומ״יי פי"א דזכיה דהמרובין אינן נוטלין רק חצי וקרובים של צד אחר המעוטין ג"כ החצי וה"נ נחלקו לשתי כתות ואמרו אנו ניקח חלק יותר גדול

אך מה החלק יותר גדול מסתברא לי שהוא עד קרוב לפי שנים דל"ל שיטלו פי שנים או עוד יותר דאם כן יצא מכלל חלק אחד לגדר שני חלקים ויותר והם לא אמרו רק חלק גדול

אבל אם אמרו אנחנו ניקח יותר מכם י"ל כיון דהם מוחזקים ידם על עליונה ליתן לכת שני רק כ"ו פרוטות עחו"מ סימן רס"ב ס"ב

ואם היה הפסד אזי עד מאה ז"כ שביד השבעה יכולים לומר שקבלנו אתכם לשותפים עד קרוב למחצה ועיין חו"מ סימן רי"ד סי"ב ויו"ד סימן קע"ז סכ"ו וסעיף כ"ז וחכ"צ סימן קכ"ז

ב) מחזיקי רגאל ואחר כך קמו בעלי חניות ופעלו שניתן להם רשות למכור יי"ש בצליחות חתומים להוליך לבית ואחר ששתקו מחזיקי רגאל כמה זמן באו לעכב על בעלי חניות ועוד במקום אחר שכרו ליצענזין למכור משקאות לשתות אצלם וגם להוליך לביתם וגם בעלי חניות ניתן להם רשות למכור צליחות חתומים להוליך לבית ואחר כך לא מכרו בעלי החניות כי לא היה כדאי להם מחמת שהריוח מעט ומ"מ פרעו המס בכל שנה מזה ועתה רוצים בעלי החניות למכור ורוצים בעלי הליצענזין לעכב

אלו שתי שאלות יש ללמוד ממ"ש בנה"מ סימן רנ"ג סט"ז לענין פתיחת חלון דבחלון יש שני אופנים אחד היזק ראיה שמזיק לחברו דאלו לא היה היזק ראיה היה יכול לפתוח חלון כ"ז שא"צ חברו לבנות נגדו אופן ב' מחזיק ע"י החלון באויר חברו שיהא שלו שקנה החצר לאוירו שלא יהיה חברו יכול לבנות נגדו ולזה שבעל החלון יהא צריך לסתום שלא יזיק בראיה א"צ ג"ש וטענה דנגד ההיזק במחילה לבד סגי אבל לענין שלא יהא בעל החצר יכול לבנות נגד החלון צריך ג"ש וטענה את"ד לכן ה"כ בשאלה ראשונה אין מחזיקי רגאל יכולים לעכב על בעלי חניות כיון דלא מיחו בבעלי החניות כשראו וידעו מחלו להם וא"צ ג"ש וטענה ובשאלה שניה שבעלי ליצענזין רוצים לעכב על בעלי חניות כיון שהרבה זמן לא מכרו צליחות חתומים אין יכולין לעכב על בעלי חניות בלא טענה שמכרו להם בעלי החניות זכותם דהוי כרוצה לכוף בעל החלון שיסתום חלונו דה"נ רוצה לכוף בעל החניות לסתום חנותו מלמכור בשלו מחמת שבעלי החניות שתקו זמן מה ולא מכרו והניחו לבעלי הליצעכזין למכור לבדם ועיי"ש בערך ש"י לחו"מ סימן קנ"ג סט"ז דאם מחל סתם על היזק ראיה וכדומה אם יוכל לחזור בו אח"כ הממע"ה אף דבכל יום עושה לו ההיזק ועיין באב"מ סימן עי"ן סק"א דהביא מתוספת ר"פ המדיר בד"ה והשתא אהא דרגילה בבית אביה בדברים קטנים ובבית בעלה לא אכלה כן אף דאינה יורדת עמו מ"מ כיון שמחלה סתם שוב א"י לחזור בה וכתב האב"מ דר"י מטראני שבאס"ז שם ס"ל דיכולה לחזור אבל שם בסימן ע"ד סק"א בהג"ה כתב דאדרבה משמע שם מלשון מהר"י