תשורת ש"י סו

קלג

שוכר בית על שנה אם חייב במזוזה מיד נחלקו בו אחרונים עיין זכל"א ונ"צ יו"ד סימן רפ"ו וכתבתי בזה בחידושי ליו"ד שם דיקבענה מתחלה אדעת שיסירנה אחר למ"ד יום ויתכוין שלא לפטור בברכה זאת רק עד שיסירנה אבל בזכל"א מסיק שלא לברך תוך למ"ד יום וגם אם קבעה תוך ל"י קרוב הדבר דלא קיים העשה גם לאחר ל"י וצריך שיסירנה ולחזור ולקובעה עיי"ש ומ"מ צ"ע איך יברך לאחר ל"י כשיסירנה ויחזור לקובעה כיון דהסירה ע"ד לקבעה שמא הדין דכבר נתחייב במזוזה וא"כ עכשיו הוי כפושט טלית ע"ד לחזור וללבוש מיד דאין לברך כדאיתא בא"ח סימן חי"ת סי"ד בהג"ה וגם אם יסיר מזוזה זה ע"ד לקבוע מזוזה אחרת י"ל דאין לברך לפמ"ש בשבו"י ח"א סימן א' דאם בירך העולה לתורה ונמצאת פסולה ומוציאין ס"ת אחרת דאין חוזר ומברך כיון דבירך ע"ד אותה פרשה מה לי בס"ת זה או בס"ת אחרת לכן נראה דיקח מזוזה אחרת או אם יש לו שני פתחים ובהם שני מזוזות יסירם ויחליפם ויקבע מזוזה של פתח זה בפתח השני ובין הסרה וקביעות ילך לחוץ ואח"כ יחזור וכיון דשינה מקום בינתיים וקובע מזוזה אחרת חייב לברך לכ"ע וכמ"ש מג"א בסימן חי"ת סי"ד בס"ק ח"י לענין פשט טליתו דאם שינה מקום ל"ח הפסק כיון דחוזר ולובש אותו טלית אבל לובש טלית אחר אף דפשט אדעת כן היה הפסק ואין לחוש להא שכתבו תוספת ס"פ השואל דלפיכך היוצא מבית לא יטול המזוזה לקבעה בבית אחר לפי שהמזיקין באין לבית שאין בו מזוזה וכשנונוטלה כאלו מזיק אותן שידורו בבית והביאן ב"י יו"ד סימן רצ"א וכתב שם הברכ"י אפילו עומד שם הנכנס לאותו בית ומזוזה בידו לקבוע מיד כשיטלנה היוצא אסור בין לטעם זה בין לשאר טעמים מ"מ כאן דעושה כדי לצאת מידי ספק שומר מצוה לא ידע דבר רע וגם כיון שנוטל המזוזות כדי לקבען עכשיו שיהא המצוה כתיקונה הך נטילה מיקרי קביעות כמ"ש במרדכי בפרק בני העיר סימן תתכ"ז דאם נתץ מביהכנ"ס ע"מ לבנות שרי דהאי נתיצה בנין מיקרי והיינו כיון דרוצה לבנות שם באופן יותר נאות וא"א רק ע"י נתיצה בנין מיקרי והוא כנוטל המזוזה לבודקה כדי לצאת מספק פסול

קלד

שאלה נערה בת ט"ז שנים שנפל אחיה למשכב ונחלה מאד קבלה להתענות ג"ח בו"ה אם ירפא אותו הש"י ועמד מחליו והתחילה להתענות ואחר שתי תעניתים באתה לשאול לחכם דלא מצי לצעורי נפשה ויראה שלא תחלה לכאורה כיון דלא מצי לצעורי נפשה הוי חוטא כדאיתא בפ"ק דתענית דף י"א לא שייך בפיך זו צדקה וגם טעמים שאמרו בנודר בעת צרה דלא ישאל כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סמ"ה לא שייך בזה דאדרבה ניחא להמקום ב"ה שלא תתענה וגם השואל ירד לזה ואף דתוספת שם בתענית כתבו דמ"מ יש מצוה דגדולה מהחטא עיי"ש היינו במצי לצעורי נפשיה דקאי שם על שמואל ובר פלוגתיה ר"א דמיירי בהכי עיי"ש

מ"מ כיון דכתב יש"ש בפ"ד דגיטין סימן מים דקבלה בידו שלא להתיר נדר שנדר בעת צרה ומשום סכנה שלא יחזור הצרה אם כן לא כסמוך על פרוקא לסכנתא ואף דלכאורה י"ל ה"ד בנודר על צרתו אבל בצרת אחר אינו מחויב להכניס עצמו בחשש נזק משום אחר וכדמשמע לכאורה בפ"ק דגיטין דף י"ד ע"ב בעובדא דר' דוסתאי ור"י דאמר טב רמי ליה אך יש לדחות דהתם אידך פשע דלא ה"ל להכניס עצמו לחשש סכנה ועיין תוספת פ"ק דשבת דף ד' בד"ה וכי אומרים ועוד דהכא שקיבלה עליה והוי דומיא להא שכתב הרמ"א בחו"מ סי' שפ"ח ס"ב בהג"ה וסמ"ע שם סק"י בשם הנ"י לחלק בין אם כבר הנזק בא עליו אסור לסלקו ממנו כשגורם בזה היזק לחברו ואף דבש"ך סימן קס"ג סקח"י הביא ממהריב"ל דדוקא אם יזיק לאחרים בודאי והכא רק חשש סכנה היינו התם דנזק של עצמו גם כן ודאי אבל כאן דנזק של עצמה גם כן רק חשש שתפול לחולי אין לנו להזדקק לה להתיר כיון דיש חשש סכנה לאחיה ובחו"י סימן רי"ג הביא מהא דגיטין דאין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן דלא לגררו ולייתי ומ"מ יכול אדם לפדות עצמו בכל ממון שירצה וכן הא דקי"ל אין מבריחין את השבויים מחשש שיכבידו על אחרים ומ"מ פשוט דכל יחיד שיכול לברוח בורח ואין לו לחוש על אחרים עיי"ש מזה מוכח דאחר אין להזדקק להציל אחד כשיש אפילו רק חשש נזק של אחרים דמה"ט אין מבריחין ולא פודין

וגם יל"ע בהא דיו"ד סימן רכ"ח ס"כ בהג"ה דאם נשבע לחברו לעשות לו איזה דבר אין מתירין לו לכתחלה בלא דעתו ואם כן כאן דאחיה אסור להסכים אחשש סכנת עצמו ונשמרתם לנפשותיכם אין להתיר לה לכתחלה אלא דש"ך כתב שם הואיל וחברו נהנה בנדרו והסכים בו ומשביעו עכ"ל וצ"ע אם דוקא משביעו או אפילו נשבע בעצמו לעשות טובה לחברו ועיין בית מאיר סימן רכ"ח ס"ק מ"ג ובסימן רנ"ח ס"ו

קלה

ששאל מה שנהגו ליקח מפה של ס"ת למעוברת לכרוך בה שלא תפיל והא אסור להשתמש בתשמישי קדושה דבר חול ואפילו לב ב"ד מתנה ל"ל בזה כיון שהוא דבר של גנאי כמבואר במג"א סימן קנ"א ס"ק י"ד

נראה דאפשר הוחזק לסגולה בדוקה ומבואר בברכ"י א"ח סימן ש"א מן הרדב"ז דסגולה בדוקה לרמב"ן ורשב"א הותר גם באיסור תורה בפיקוח נפש ולרמב"ם עכ"פ באיסור דרבנן כמו דמותר לצאת בקמיע מומחה וביצת התרנגול שכל אלו סגולות כיון שאינו מוציא כדרך המוציאין וליכא אלא איסור דרבנן ועיין יו"ד סימן קנ"ה דכל איסורי הנאה דרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה ובר"ן ר"פ בני העיר כתב הא דביהכנ"ס יוצא לחולין במכירתו דט"ה משום דרק מדרבנן עשאוהו כהקדש וכתב שם בית הכנסת ודכוותיה משמע כל תשמישי קדושה וכן מוכח לפ"ד רמב"ם וטור שהביא בפרמ"ג א"א סימן קנ"ג סקי"ד דכל תשמישי קדושה שנמכר בזט"ה לוקח יכול לעשות בהן מה שירצה וע"כ איסורן רק מדרבנן דאל"כ הא קדושת הגוף אין לו פדיון כמו שהקשו רמב"ן ור"ן שם על מה דבית הכנסת נמכר בזט"ה ויוצא לחולין.