תשורת ש"י סג

היהודים וחותמין אותו ומוליכים אותו ממקום למקום ומוכרין אותו לישראל איסור גדול הוא ואין להתירו בשום פנים שבעולם דכיון דהיין הוא שלהם ואינו נתפס עליו כגנב לא סמכינן אחותם וחיישינן לזיופא ואין תנא שמתיר דבר זה וצריך שומר עכ"ל ושמא אלמלי ידעו הפוסקים מזה לא היו מקילין כי לא היה בדפוס בימיהם ובית הילל סימן קל"א כתב ז"ל עיין בטור שכתב שמוליך היין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו משמע דוקא שיש כל אלו אופנים הנ"ל אבל אם חסר אחד מאלו האופנים אסור אפי' בחותם תוך חותם כדין יין של גוי וישראל מטהר שאינו מועיל חב"ח עד שישראל יושב ומשמר עכ"ל ואם כן דומא במביא רק יין כשר אבל זה שעיקר מסחרו ביי"נ ומביא גם כן רק מעט יין כשר עם היי"נ אם כן ליכא טורח גדול ביין כשר דבלא"ה טורח משום היי"נ וגם אין ההוצאה בשביל יין הכשר דבלא"ה ההוצאה משום היי"נ ושכר הספינה ביין הכשר כמו בעד היי"נ לא שייך ההיתר דר"ת ומסתיין להתיר בהנאה להטו"ז או בהפס"מ בשתיה בחותם תוך חותם להש"ך ס"ק ט"ו ובשו"ת הר המר סימן ט"ו כתב במטהר יינו של גוי דלא מרתת יש לחוש שהוציא מבין החשוקים במינקת ושתה במינקת ונגע היין בפיו או שמא נגע בקלוח ואף דיש בזה צדדי קולא בטו"ז סימן קכ"ד ס"ק ל"ב ובש"ך שם ס"ק ע"א מ"מ היינו דיעבד אבל לקנות מהם לכתחלה פשיטא דאסור עכ"ל

קל

ששאל עמ"ש בחת"ס א"ח סימן ק"ט במינה שליח למכור חמצו ושכח למכור חביות יי"ש דלכאורה בטל גם מכירות חמץ הנשאר כדאמרינן בכתובות דף צ"ט זבין כורא ומכר חצי דמעביר ע"ד הוא לע"ד כאן ל"ש קפידא דהתם משום דודאי מדאמר לו למכור כור צריך דמי כור דוקא ואם לא ימצא לוקח כור לא ימכור כלל משא"כ הכא ידוע דמוכר רק שלא יעבור בב"י ולא יפסיד חמצו ואם לא נמכר כולו טוב לו במה שנמכר והצלה פורתא ועוד התם גופא רק בעיא וי"ל משום דזולת הרשות ממשלח שעשאו שליח ל"מ מכירתו וכיון דמעביר ע"ד בכה"ג לא עשאו שליח אבל בחמץ דל שליחותו בלא"ה מהני מכירתו סמוך לזמן ביעור וכמעשה דיוחנן חקוקאה בפ"ק דפסחים דף י"ג ואם הוא דבר שלא ימצא קונים בריוח בשעה חמישית מותר למכור קודם כמ"ש מג"א סימן תמ"ג סק"ד וכיון דיכול למכור החמץ בלא רשות בעלים וצריך להשכיר מקומו יכול גם כן משום פסידא דחמץ וכמו דמוכר הנפקד הדבש משום פסידא מועט דקנקן כמבואר בפרק המפקיד דף ל"ח ע"ב וברי"ף שם ול"ת דוקא בנפקד ומשום תקנה הוא דא"א בלא"ה וכאן דעשאו שליח ל"ש התקנה כיון דהיה יכול לעשות כמו שציוהו דהא מבואר במגן אברהם סימן תרנ"ח סק"ג דאם אין האיש בביתו שרי האשה למכור הלולב לאחר דזכין לאדם שלא בפניו וכאן נמי זכות הוא לו למכור חמצו ואם לא יועיל המכירה יפסיד

ועוד אפשר לעשות ס"ס שמא לא חשוב שינוי בשליחות כיון דהך דכתובות בעיא היא ואת"ל דחשוב שינוי שמא כראב"ד בפ"א משלוחין דאם נודע למשלח ומסכים אין השליחות בטל ולכאורה יש סעד לזה דודאי אף אי קפידא הוא לא גרע מהתנה בפירש בהן ולאו ומ"מ אם לא קפיד כששמע מתקיים המעשה למפרע דדעתו היה בתנאו רק אם יקפיד כשישמע כמ"ש הר"ן בהמדיר והובא בב"ש סימן ל"ח ס"ק נ"ז ועיין שער משפט סימן רט"ז ועוד גם להחולקים על הראב"ד דוקא התם ומשום דקי"ל אין ברירה לכן לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דלא קפיד אבל לענין חמץ שעעה"פ דרבנן י"ל ברירה דבדרבנן קי"ל יש ברירה אלא דזה יש לדחות כיון דאם נבוא לדון על המכירה עצמה נבטלנו כיון דאין ברירה ממילא הוי חמצו של ישראל אלא די"ל כיון דסתמא נמכר רק להפקיע איסור חמץ ומוכרו לגוי שמכירו שיחזירנו לו לאחר הפסח לא נ"מ עכשיו רק לענין האיסור דרבנן

קלא

ראובן הקיף סחורה לשמעון ותבעו ונתן לו שמעון וועקסל ליקח עליו מעות מהבאנק על דעת שיפרע שמעון המעות לבאכק ומנהג הבאנק שלא ליתן מעות על וועקסל רק אם חתומים עליו לשיראנטין עוד שנים אחד מבפנים אחר חתימת הלוה ואחד מבחוץ ובא ראובן אצל לוי וביקש ממנו שיחתום על הוועקסל כדי שיוכל ליקח מעות מהבאכק ואמר לו לוי איני רוצה לתת שירא בעד שמעון ואמר לו ראובן עשה לי גמולת חסד וחתם לוי מבפנים וראובן מבחוץ וכשבא הז"פ ברח שמעון וכתעצמו ראובן ולוי בד"ת ראובן אמר שמחויב לוי לפרוע כי כן דין הוועקסל החתום בפנים מחויב לפרוע דאפי' יוכרח החתום מבחוץ לפרוע חוזר אח"כ ונפרע מהחתום מבפנים ולוי טוען אני חתמתי על הוועקסל אחר מתן מעות ועוד לא חתמתי רק להיות ערב בעדך כי אמרתי לך איני רוצה ליתן שירא בעד שמעון ואמרת שאעשה לך גמ"ח כדי שתוכל ליקח מעות מהבאנק

הנה בחו"מ סימן קכ"ט ס"ד איתא פלוגתא בערב הבא אחר חיתום שטר או לפני חיתום שטר אי משתעבד בלא קנין לאחר מתן מעות וכן בנתן הערב שטר בפ"ע לאחר מתן מעות לסמ"ע תלוי בפלוגתא הנ"ל וגם הש"ך שם סקי"ב הניח בצ"ע לדינא א"כ אם יפרע לוי תחלה אינו יכול לחזור על ראובן כיון שהוא מוחזק וי"ל קי"ל דבשטר משתעבד גם לאחר מתן מעות אך כיון שאמר לו לוי איני רוצה ליתן שירא בעד שמעון ואמר לו ראובן עשה גמ"ח לי הוה כפירשו שיהא רק כערב בעדו שיוכל ליקח מעות מהבאנק וכאלו הלוהו מעות מכיסו ועשה לו גמ"ח דעכשיו בלשון ב"א הוי גמ"ח הלואה בלא רבית ואם ראובן יקח המעות מהבאנק לחלוטין ולוי יפרע ולא יחזיר על ראובן אין זה גמ"ח רק מתנה

אך כשלא אמר שיעשה לו גמ"ח והבאנק יגבו המעות מראובן כי יכולים לגבות ממי שירצו צ"ע אם יכול ראובן לחזור על לוי דהא מכח הערבות יכול לוי לומר קי"ל דלאחר מתן מעות אינו משתעבד בלא קנין ואפשר יכול ראובן לומר אני נפרעתי חוב שהיה לי אצל שמעון כי קבלתי המעות מהבאכק דשמעון הוא הלוה אצל הבאנק על וועקסל שלו ואני קבלתי המעות בשליחותו ולוי נתערב אצל הבאנק בעד שמעון כי חתם מבפנים ואני כתערבתי בעד לוי ושמעון ונהי דבאנק גבו ממני כדינם לחזור גם על הערב תחלה מ"מ הערב שני חוזר על הראשון כנימוס הוועקסל ועל דעת כן חתם לוי מבפנים ליתן