תשורת ש"י סב

דאינו מחויב לקנותו ממנו כדי שלא יכשל בו ישראל אחר כיון שהוא אינו מוכר לו רק שמחזיר לו ואומר הרי שלך לפניך ואין להחמיר כולא האי משום שמא ימכרנו לישראל עיי"ש ואם כן כאן דמדינא הוי מקח טעות כיון דהוי ספק טרפה וכמבואר בחו"מ סימן רל"ב סי"ב בהג"ה אם כן אם נכריח הישראל שלא להחזיר הוי כאלו מכריחין אותו לקנות וזה אינו מחויב וגם המג"א אפשר יודה כאן דהתם בסי' ה"מ שאסור להחזיר לגוי לדעת המג"א משום דפשע הנפקד ולא ביערו ע"כ לא חיישינן לפסידא דידיה ולא יוציא מכשול מתחת ידו משא"כ כאן דלא פשע כלום ואף דבע"ז דף ע"א ע"ב גבי לוקח גרוטאות מגוי ומצא בהם ע"א אם משנתן מעות משך לא יחזור ויוליך לים המלח אמר רבא שם אף דהוי כי מקח טעות מ"מ כיון דיהיב זוזי מתחזי כע"ז ביד ישראל וכי הדר שקיל זוזי מיחזי כמאן דמזבין לע"ז התם שאני דהע"ז ניכר בעצם משא"כ כאן ליכא שום היכירא בגוף הפרה ועוד התם איסור תורה למכור ע"ז וגזרו משום מ"ע משא"כ כאן אסור משום גזרה דרבנן מחשש שימכור הגוי לישראל אחר א"כ היכא דבאמת אינו מוכר רק משום דמיחזי הוי גזלג"ז ומצאתי בנוב"ת חא"ח סימן ע"ז העיר גם כן בנידון שאלתו כמ"ש ולא רצה לסמוך להתיר נגד המג"א אך לא ראה דברי הח"י וכ"פ בש"ע של התניא סימן ת"מ ובקו"א שם הביא שכ"ד מג"א גופא בסימן תמ"א סק"ג דנסתפק אם מחויב לפדותו שלא יהא כפורע חובו מאיסורי הנאה ולא חשש לתקלה שמא ימכרנו לישראל אחר עיי"ש ולע"ד שאני התם דכבר הוא ביד הגוי אך הביא שם עוד שכ"ד בה"י ביו"ד סימן קל"ב וכמו שפירש הח"י דבריו בסימן תמ"ח וגם בזה לא נראה כהתניא דהוא לא ראה. בגוף ספר בה"י דהמעיין בגוף הספר בסיום דבריו שם יראה לכאורה להיפך יעיי"ש ומ"מ כאן יש סמך להתיר בלא"ה לפמ"ש בר"א שהובא בפ"ת ליו"ד סכ"ג לכן עכ"פ בכה"ג אין להחמיר ועוד דמ"ש הח"י בסימן תמ"ח על נידון הבה"י משום דהגוי קנאו בשינוי אף דלא נתכוין לקנות אם כן הוא של הגוי ואין הישראל מוכר לו עיי"ש אישתמיטתיה דברי ש"ך בחו"מ סימן ש"ו ותוספת שהביא הש"ך דשינוי אינו קונה כשלא נתכוין לקנות ואם כן י"ל מש"ה לא התיר הבה"י בנ"ד רק במעט מעט באופן דליכא חשש שימכרנו לישראל אבל אם מדינא היה של הגוי לא היה צריך לזה ואם כן נהי דמבה"י ליכא ראיה דס"ל כהח"י בסימן ת"מ עכ"פ סתירה גם כן ליכא

קכח

מי שעומד באמצע פסד"ז והציבור צריכין לקרות בתורה ואין שם מי שיכול לקרות רק זה אם מותר להפסיק נ"ל דמותר דהא בא"ח סימן נ"א ס"ה כתב דבאמצע פסד"ז משיב מפני הכבוד וכן בסימן ס"ו באמצע ק"ש ודעת ב"י שם דמי שגדול ממנו בחכמה הוי מפני היראה ושואל באמצע פרק ומג"א חולק שם דהוי רק מפני כבוד דמשיב ולא שואל ואיתא בב"י סימן קל"ה מתשובת מהרי"ק בשם הרשב"א דכבוד הציבור אינו פחות מכבוד ת"ח ואם כן ה"נ גנאי לציבור לישב בטל ולהמתין עד שיגמר זה תפלתו כדאיתא רפ"ז דיומא דאין גוללין ס"ת בציבור דגנאי לציבור לישב בטול ולהמתין ונראה כיון דגנאי הוא לציבור הוי כמשיב מפני הכבוד ובתוס' רע"ק ר"פ היה קורא עמ"ש תוספת דמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפני הכבוד גדול מזה כתב דרצונם כיון דכל הציבור עוסקים באמירת קדושה הוי כמו משיב עיי"ש הרי משום כבוד ציבור שיהא נגרר אחריהם הוי כמשיב

ועוד כיון דביומא שם מתיר לקרות תורה שבכתב בע"פ מפני כבוד הציבור אף דתורה שבכתב אינו רשאי לקרות בע"פ משום כבוד הציבור דגנאי לישב ולהמתין עד שיגלול הס"ת ה"נ יש לדחות איסור הפסקתו מפני הגנאי של הציבור וא"ל דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך דהא כהן גדול קרא בע"פ בשביל כבוד הציבור ובפרק שלשה שאכלו דמ"ז ב' ר"א נכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה משחרת עבדו והשלימו לעשרה ופריך הא עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו והוי מצוה הבא בעבירה ומשני מצוה דרבים שאני ופרש"י להוציא רבים ידי חובתם לקדושה הרי דדחי מ"ע כדי להוציא רבים ומשום גדול כבוד הבריות דחינן איסור דרבנן כדאיתא בא"ח סי' י"ג ס"ג וה"נ גנאי לציבור שמוכרחים לישב בטל להמתין על זה ואין בהם מי שיודע לקרות וזה גנאי יותר מגלילת ס"ת וכמה תקנות התקינו כדי שלא לבייש כמו קריאת פ' בכורים וקריאת התורה דמקרין לכל אחד כדי שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות בעצמו ולא אמרו איהו דאפסיד אנפשיה דהוי לו ללמוד אף דלפי דינא איתא בר"פ הקורא עומד דמגלה קראוה שנים יצאו ותנא משא"כ בתורה פירש שאין קורא אלא אחד וכתבו שם תוספת ור"ן הא דעכשיו קרו תרי ש"ץ עם העולה תקון הכי שלא לבייש מי שא"י לקרות והובאו בב"י א"ח סימן קמ"א וכ"כ תוספת במנחות פרק הקומץ רבה ומבואר מדבריהם אף דלפי הדין יש איסור במה שנהגו עכשיו שמסייע ש"ץ לקורא בתורה מ"מ תקנו משום שלא לבייש העולה שא"י לקרות וצל"ע על תוספת ור"ן מאי ראיה דמייתי מפ"ג דבכורים דמבואר בירושלמי דאסמוכוהו אקרא וענית ואמרת דאין עניה אלא מפי אחר וכמ"ש הברטנורה פ"ג שם ואפילו בלא"ה אין איסור דהא דבתורה לא יקרא שנים היינו כשקורין בתורה להוציא הציבור דתרי קלא לא משתמעי תדע דהא בראשונה גם כן כל מי שא"י לקרות מקרין לפניו כדאיתא התם וצ"ל דזה פשיטא לתוספת ור"ן דכדי שלא לבייש דחינן איסורא דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תסור כדלעיל אלא דל"ת אדרבה יתביישו ויראו ללמוד כמו שהקשה הרא"ש בפ"ג דמגלה ומה שהקשה שם הרא"ש דהתם נמנעו מלהביא ביכורים ועברו עמ"ש בתורה י"ל דה"נ ימנעו מלבוא לבית הכנסת והוא מצוה דרבים דדחי עשה שבתורה דר"א שחרר עבדו מה"ט כנז"ל

קכט

שאלה סוחר גוי הביא הרבה חביות יין בספינה ממרחקים שקנה מישראל ועיקר מסחרו ביי"נ רק מעט חביות של יין כשר והניחם בביתו במרתפו והמפתח בידו רק יש לו משגיח ישראל שכאשר יבא קונה ישראל פותח איזה חביות ואח"כ חוזר ומחתימו כראוי והנה מבואר בתוספת ס"פ ר"י דף ס"א ובש"ע יו"ד סימן קל"א ס"ב עכו"ם שקונים יין מישראל ומחתימן אותם חב"ח ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדה מותר אך בתוספת רי"ד בע"ז שם כתב ז"ל זה שרגילים הגוים לקנות יין מן