תשורת ש"י נט

וכל שיש בו פסול עדיין אגידה ביה אבל כאן דרצה לגרשה מרצונה ואינה רוצה ולקח היתר מרבנים לגרשה בע"כ וע"ז עשה שליח ואם היתה רוצה היתה יכולה להתגרש לגמרי רק הוכרח השליח לתת בבגדיה והא כיון שהוא מועיל לבעל להתירו מחדר"ג מה איכפת לו אם האשה עדיין אסורה להנשא ואין עליו שום חויב מחמת זה ואיהי דאפסדה אנפשה בזה ודאי ליכא שום קפידא גביה

קכ

מה שתמה על הב"ח א"ע סימן קנ"ז ס"ד שכתב דאם קידשה ואח"כ נשתמד אנן סהדי דלא קיבלה קידושין ממנו ולא נישאת לו אלא ע"ד שיחזיק בד"י לכן אינה זקוקה אח"כ ליבם והא ודאי יש קפידה לבעלה בזה דבחייו תלך ותהי' לאיש אחר וכתבו תוספת בכתובות דף מ"ז ע"ב אם יש קפידא לבעל עצמו לא אמרינן אומדנא עד שתפרש דשמא לא היה מתרצה לקדשה עד"ז הנה בלאה"נ הל"ל הא אחר שנשאת לא אמרינן אומדנא כמ"ש תוס' בב"ק דף ק"י ע"ב דל"ל אדעתא דהכי לא קדשה נפשה רק בקדושין ולא כשנשאת דקבלה טובה וגם תקשי איך כתבו מן הגאונים לענין יבם מומר אפילו נפלה אחר שנשאת דאדעת כן לא קדשה נפשה אע"כ דמומר מום גדול ביותר דאפילו נשאת אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נשאת וכן מבואר בב"ח שם ס"ג ועיין בצלעות הבית ס"ס וא"ו דבמום בינוני דכיון דע"ת זה לא היה מתרצה לקדשה או למכור גם אשה ולוקח מכניסין עצמן לספק בלא תנאי אבל מום גדול אנן סהדי דאין רצון אשה ולוקח להכניס א"ע אפילו לא ירצה לקדשה ולמכור בלאו הכי ול"ל במומר אינה חוששת דנכוף אותו לגרשה כשימיר כיון דיצא מד"י לא יציית. ומה שהקשה על הב"ח הא חזינן דיושבת תחתיו אחר שהמיר הרי דלאו אדעת שלא ימיר קדשה עצמה לק"מ דהשתא אחמצה דודאי איסורא עבדה במה שיושבת תחתיו כמ"ש מהר"י מינץ סי"ב כיון דמומר הוא קנאין פוגעין בה וגם ודאי יכוף אותה להשתמד ולבועלה בנדתה וזה מבואר בכ"ד דמוקמינן אחזקת כשרות ועד עתה כשר היה ואפי' לענין עדות כמבואר בחו"מ סל"ד סעיף כ"ג בהג"ה והרי אם חתמו על גט ואח"כ נעשו רשעים הגט כשר ומתירין אותה לעלמא משום הך חזקה וה"נ כשנתקדשה בחזקת כשרות היתה ואנן סהדי דאדעת לדור עם מומר לא נתקדשה לו ומה שלא תירצתי קושיא ראשונה בזה לומר דהמקדש היה מתרצה ע"ת זה כיון שהיה כשר ודאי לא היה דעתו להמיר דהא איתא פ"ב דאבות אל תאמין בעצמך

קבא

ששאל איש אחד החזיק בשבירות מרחץ מהקהל כמה שנים ועתה עשו הקהל ליסטאציא וטוען המחזיק שאינו צריך להוסיף על מה שפוסק אחר בשכירות דהוא בר מצרא וקהל טוענים דעי"ז אין רוצים רבים לילך על הריסנואציא ומפסיד להם והמחזיק טוען שאינו מפסיד להם כי רשות לכל אדם להוסיף עליו וזכותו אינו רק פרוטה אחת ולא מצינו בשום מקום דבשל רבים אין דדב"מ והגם שבשו"ת ב"ח סח"י כתב דלתקנת ציבור לא שייך דדב"מ ה"ד התם דרבים רוצים לקנות אבל בנ"ד אין שום הפסד לקהל את"ד הנה לכאורה טענת הקהל אינה טענה כלל דאם כן עקרת כל דדב"מ דכל מוכר יאמר כן דלא ירצו אחרים לקנותו כיון שמוכרחים להחזיר לב"מ והרי לא השגיחו חכז"ל לבטל מה"ט דדב"מ אך הרי בחו"מ סימן קע"ה סמ"ז בהג"ה איתא דאשה המוכרת אין בה דדב"מ וכתב הסמ"ע הטעם מפורש שם דלפי שאין לה מי שיפקח בעסקיה רצו חכז"ל שיהיו מעשיה קיימין כדי שיקפצו ב"א לקנות את שלה וכה"ג כתב סמ"ע ס"ק ס"ג ואם כן נהי דביחיד המוכר שלו לא חשו חכז"ל לזה דמפקת על שלו ומחפש קונים אבל קהל דסומכין זע"ז וקדירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא כדאיתא בפרק לא יחפור דף כ"ד ע"ב ומה"ט יחיד שיש לו דין עם הקהל צריך ליתן להם משכון כמ"ש המרדכי שם ובחו"מ סימן ד' ולא חלקו בין יש להם ממונה המפקח בעסקי הקהל והמג"א סימן תקמ"ד סק"ג המחלק בזה מטעם אחר הוא עיי"ש וכן לענין דדב"מ ביתומים אין חילוק בין יש להם אפיטרופס כמ"ש הש"ך שם ס"ק מ"ג ומ"ה ואם כן יש מקום לטענת הקהל ועכ"פ זה חשוב תקנת הקהל ויש כח בזט"ה לבטל זכות בעל המצר וכמ"ש הב"ח שם בנידון דהתם

ועוד סתם שכירות מרחץ יש בו תנאים בהתנהגות המרחץ ומכירה בתנאי לית בה דדב"מ כמ"ש בחו"מ שם ס"י ועוד השבו"י ח"ג סימן קס"ה פסק דבשכירות ליכא דדב"מ דיכול המשכיר לומר אחר ישגיח יותר על קרקע שלי ולע"ד דעת החולקים משום דאין זה טענה דהא השוכר בית יכול להשכירה לאחר וא"י המשכיר לומר אין רצוני שיהא בית שלי ביד אחר כדאיתא בחו"מ סימן שט"ז וסברת השבו"י נוטה לסברת היש מי שהורה שברמב"ם פ"ה משכירות הלכה ה' אך בנ"ד ודאי לכ"ע יש קפידא בין בלן לבלן לסבול דעתו וכהנה רבות וכמ"ש הה"מ לענין ספינה ואם כן אין ספק דאין במרחץ דדב"מ כיון דמשכיר גופא צריך לרחוץ בו

אלא דיל"ע דהתינח אם טוען המשכיר כן אבל כשאינו טוען הרי לא קפיד ועחו"מ סימן קע"ה ס"ח בהג"ה וסמ"ע סל"ו ס"ק ס"ד אלא דמ"מ י"ל דוקא ביחיד מועיל שתיקתו אבל בשל רבים מאן מחיל כדאיתא בחז"ה דף סמך ועיין ביאור הגר"א חו"מ סימן תי"ז דשתיקת רבים ל"ה מחילה ואם כן היה כאלו טוענים נגד השוכר אם אין אתה מוסיף על שוכר אחר ניחא לנו יותר לסבול דעת שוכר אחר ומתוך כך לא יהא לו דין בר מיצרא ויקפצו שוכרים אחרים

קכב

שאלה אחד היה לו שדות עם תבן ובסמוך היה לאחר שדה והעמיד בו בהמות ויצאו בשדה חברו ואכלו התבן הנה בחו"מ סימן שצ"ז דעת הש"ך דא"ל גדר ארעיה ונכנסה בהמה ואכלה פטור דשן דחייב רחמנא בשדה אחר לא מיחייב אלא כשחתרה או דנפל גודא בלילה עיי"ש ונראה דה"ד אם אכלה שעורים דדנין לחייב משום ההיזק אבל לענין מה שנהנה י"ל הייתי מאכילה תבן אבל באכלה תבן אין נ"ט דמ"מ חייב לשלם מה שנהנה דלא עדיף מאכלה מפתח החנות ומתוך הרחבה דמשלמת מה שנהנית כדאיתא במשנה פרק כיצד הרגל דף י"ט ע"ב ולא