תשורת ש"י נז

ושהו עד שת"נ כבר מותרת מן התורה רק מדרבנן צריכין לעדות זה שראה אותו כשנמצא ומה שנסתפק כשראוהו עד זה היה מונח סמוך לבארטען ורוב פדחתו וכל חוטמו וצד אחד מפניו וצד אחד מגופו חוץ למים אי חשוב אשתהו בשו"ת משיבת נפש סוף סימן ס"א כתב דלא חשוב אשתהי ביבשה כלל ולפי משמעות דבריו מהני הכרת פנים במים ובאמת אם המים צלולים פשוט דמהני וכ"כ בשו"ת ד"ח ח"ב סמ"ח דאצל הבורטן שאין המים עמוקים אף דצפין קצת על פניו מהני הכרה ועוד דבשו"ת ארי' דבי עולאי סי"ד הביא מספר קהלת יעקב מהחוו"ד שכתב דרוב מן פ"פ ופדחת וחוטם סגי לענין הכרה והסכים עמו ההד"ע אם העיד שהכירו הטיב וה"נ העיד עהר האט איהם גיט באטראכט אין גיט עהרקענט וודאי היה באופן שהכירו הטיב אפילו ת"ל דלא סגי ברוב פ"פ מ"מ כיון שאמר שהכירו הטיב מסתמא ראה כל פ"פ גם חלק קצתו שבמים ומה ששאלוהו אח"כ הב"ד למה לא הפכו שיראה כל פניו והשיב העד כי אחר שהכירו הטיב חשב שאין מן הצורך דמשמע שהודה שלא ראה כל פניו י"ל כונת העד אחר שגם כשמונח כך במים הכירו הטיב א"צ להפכו ועוי"ל כיון דא"צ דו"ח ואך למותר היתה שאלה זאת אחר שהעיד שהסתכל בו הטיב והכירו הטיב נגמר כבר עדותו ותשובתו על השאלה זאת היתה אחר כ"ד ותו אינו חוזר ומגיד וכמ"ש הר"ן בתשובה הובא בב"י חו"מ סכ"ט

ואף אם נאמר דרובו חוץ למים חשוב כמונח ביבשה מ"מ הכא דספק אשתהו בדרבנן לקולא כמ"ש בפ"ת סימן י"ז ס"ק ק"כ בשם מהרא"ש. ואף

ומה שנסתפק כיון שאמר העד תחלה דמוכר סוסים ממעדיוש נטבע ואח"כ כששמע מנכרי שנמצא הנטבע וזקנו אדומה שיער בנפשו שזה הוא בעל אשה זאת שוב הוי כידע הטביעה הנה ר"א ששון וצ"צ ס"ל דלא חיישינן רק כשראה הטביעה ויש לצרף גם כן מ"ש השיבת ציון שהביא בפ"ת ס"ק קכ"ו דה"נ אמר העד שהסתכל בו הטיב והכירו הטיב וגם אמר כיון שהכירו הטיב לא היה צורך להפכו ודאי לא העיד בדדמי דהא תוספת בפרק כל הנשבעין דף מ"ה ע"ב סד"ה מתוך כתבו דהיכי דחיישינן שאומר בדדמי יודע בעצמו שאינו ברי רק מסופק ועוד דלא ידענו שידע מהטבעה רק על פיו והפה שאסר התיר כיון שאמר שאינו בדדמי רק הכירו הטיב דהא החזיקה מלחמה מבעיא ר"פ האשה שהלכה אם נאמנת לומר מת בעלת ומים כמלחמה דמי כמבואר שם וא"כ כיון דלא אפשטא הבעיא כאן בדרבנן ספקו לקולא דהא מדינא במגו דאי בעי שתיק ל"ח דאומר בדדמי כמ"ש התומים בכללי מגו סוף סק"ס והוכחתי כדבריו בכמה ראיות בחידושי לחו"מ ס"ס פ"ב וע"כ מה דבעי בהחזיקה מלחמה משום דאיסורא מממונא לא ילפינן כדאיתא ספ"ק דב"מ והוא חומרא אם כן כל שמן התורה בלא"ה מותרת ודאי יש להקל בספקו

קיז

שאלה ראובן השכיר ביתו לשמעון על שנה ובתוך הזמן השכיר ראובן ביתו ללוי על שנה שניה והלך לוי והשכירו ליודא וטרם שנשלם שנה ראשונה חזר בו לוי מליתן הבית ליודא ונעשה כל השכירות בכסף כדינו

תשובה במבי"ט ח"ב סימן שמ"ו כתב ראובן שהיה ביתו שכורה לשמעון לזמן והשכיר ראובן אותה ללוי על אחר זמן שישלם שכירות שמעון השכירות קיים כיון דגוף שלו ואין לשמעון רק פירות והובא בקיצור בש"ך חו"מ סימן שי"ב סק"ג ולפ"ז בנ"ד דלוי אינו בעל הקרקע ולא שכרו רק על שנה שניה לדירה ונמצא אין לו בה כלום בשנה ראשונה והשכיר ליודא דבר שאינו שלו עתה ולא מהני וכשבא שנה שניה לוי עומד מכח ראובן ויכול לומר קי"ל כהמבי"ט אף די"ח בדבר כדאיתא בכתיבות סימן רי"א מטעם דזמן ממילא אתי

וגם לפמ"ש בחידושי לחו"מ סימן שי"ב דמועיל השכירות מטעם סטימתא שנהגו כך וכ"כ בפ"ת שם מ"מ נהי דנהגו דבעל הקרקע משכיר לשני תו"ז שכירות ראשון דזה שכיח טובא אבל לא הוי מנהג רגיל שהשוכר ישכיר לאחר טרם שיכול בעצמו להשתמש בו

קיח

שאלה שנים קבלו בקאג"ס שלשה שיפסקו בינם בין לדין בין לפשר וכתבו השלשה על כל טענה פסק הנראה להם ועד שלא אמרו הפסק לבע"ד מת אחד מהשלשה וכעת רוצה אחד מהבע"ד לחזור מהקנין ורוצה להתדיין לפני אחרים. נ"ל דיכול לחזור דמבואר בסימן ח"י ס"ד דאם נסתלק אחד מהנבררים אין הנשארים יכולים לגמור הדין דשמא אלו היה כאן לא היה אומר כדברי הנשארים בטעם והיו הנשארים מודים לו כמ"ש בסמ"ע שם ומבואר בסימן כ"ג דאם כבר כתב ונתן להם הפשרה אין לו רשות להוסיף או לגרוע הרי דוקא כתב ונתן להם אבל כתב ומונח אצלו יכול להוסיף ולגרוע והוא משו"ת רשב"א ח"ג סימן ר"ז הובא בב"י חו"מ סימן י"ב מחודש זיין וכונתו מבואר שם דאחר שפסק וכתב ונתן אין לו רשות להוסיף או לגרוע מהפסק אפילו תו"ז שנתנו לו לפסוק ולכן אין להאמינו גם כן במגו לומר שכך היתה כונתו דאולו רצה היה יכול לשנות עכשיו דאין לו רשות לשנות אחר שפסק וכתב ונתן ועיין תומים סימן ח"י סק"ד דאנן קי"ל דאפי' גמרו השלשה דיינים הדין ביניהם לא חשוב גמ"ד עד שיאמרו לבע"ד פלוני אתה זכאי וכו' לכן אם נסתלק אחד טרם שאמרו פלוני אתה זכאי אין גומרין בשנים וכ"כ נה"מ שם ומטעם דכ"ז שלא אמרו פלוני אתה וכו' י"ל דלמא חזו זכותא ויהפכו מה דגמרו הדין ביניהם ועיין ברכ"י חו"מ ס"ס י"ב והובא בפ"ת שם ס"ק ט"ז

ב) ומה ששאל אם יכולה אשה להפסיק בטהרה אחר שהדליקה נרות בערב שבת נראה דגם המחמירין בהתפללה ערבית שלא להפסיק גם בעוד היום גדול כדאיתא בש"ך יו"ד סימן קצ"ו סק"ד היינו דוקא בהתפללה ערבית דעשתה אותו ללילה וכמ"ש בתה"ד סימן רמ"ח דדוחק למיעבד שעת תפלת ערבית סניף ותוספת של יום שלאחריו ולא שיהא מעצומו של יום דהא כתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה ומיניה ילפינן שלשה תפלות לכל יום ערבית ושחרית ומנחה ואם אינו חשוב לילה לא התפללו רק שתי תפלות בגוף היום עיי"ש וזה לא שייך בהדלקת נרות של ע"ש אף דכתב רמ"א בא"ח סימן רס"ג ס"י שהמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה ע"מ זה אינה מחשבת אותו ליום של אחריו אלא מקבלת תוספת שבת ביום.