תשורת ש"י נו

שייך לאדון אחר ועתה קנו שני יהודים שני ווערצהייזער לחלוטין והמנהג מאז באתי לעיר זאת שכל יהודים הדרים לוקחים יי"ש לצורכם ממקום שחפצים בלי מוחה כי מענה בפיהם מכבר היה בזה ד"ת ויצא הפסק שאין מחויב שום יהודי לקנות יי"ש מהשענקרס ועתה קמו מחזיקי הווערצהייזער ותבעו לד"ת את אנשי העיר מדוע אינם קונים מהם יי"ש לצורכם ואומרים שלא היה פס"ד שמותרים ליקח ממקום אחר עוד תובעים למוכר להם יי"ש דלא עכברי גנב וגם שהוא נגד חוקי המדינה ובני העיר משיבים כיון שנהגו כך כמה שנים אם כן ע"ד כן שכרתם את הווערצאזיר וגם השנים שקנו לעצמם עד"ז קנו ואי לאו אתם שקניתם ושכרתם מהאדונים היינו יכולין ליקח יי"ש בגנבה ממקום אחר דהוא רק הפקעת הלואה ואין לכם זכות יותר מהמשכיר לכם והאיש המוכר יי"ש לבני העיר טוען שמעולם אביו והוא אשר היה להם מסחר יי"ש היה מוכר גם כן לאנשי העיר לצורך שתייתם וגם טוען שכיון שמותר לאנשי העיר לקנות ממילא מותר לו למכור עכ"ל השואל

והשבתי לפי חוו"ד אחר שמחוקי המדינה שלא לקנות יי"ש זולת מהשוכרים הוו"ה אסורים בני העיר ליקח מזולתם ולא הוי הפקעת הלואה כמבואר בחו"מ סימן שס"ט ס"ו ולאחר אסור למכור להם כמבואר בחת"ס חחו"מ סימן קע"ה

אך יש לעיין מאחר שנהגו כן מכבר אם לא היה כעין מעשה שהובא בשו"ת ב"ח סימן סמך שתקנו שכל מי שמחזיק הראנדי יתן לקהל כו"כ ה"כ אפשר כך תקנו בימים קדמונים שבמחיר זכות הקהל דלכתחלה הם קודמים לשכור ויכולים למחות ביחידים מלשכור יהיו חפשים ליקח לצורכם יי"ש ממקום אחר אך אם לא מחמת כן נהגו ולא נתברר כן הנה בחו"מ סימן קס"ג בהג"ה איתא דבמסים הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן ג"פ אע"פ שהוא מנהג גרוע אין מדקדקים בענייני מסים ולעיל מיניה שם בהג"ה מבואר דכשגובין לפי ממון אין חילוק בין ממון שלו או של אחרים ועוסק בהן ואפילו נהגו שלא ליתן מהם יכולים לשנות ולקצות ליתן מהם מכאן והלאה ותרצו החו"י ונ"ש דדוקא שנעשה המנהג מתחלה עפ"י התיקון משא"כ אם נהגו מעצמן נגד הדין אפילו זמן רב מצי בתר הכי אפילו יחיד לערער ולומר עד כה סבלתי וכמ"ש תה"ד בסוף סי' שמ"ב והוסיף הנ"ש דגם אם נהגו כך כמה שנים אינו מועיל רק אם נכתב המנהג כן או ידוע שנעשה במוסכם הקהל משא"כ כשלא נמצא שום תקנה כתובה או פס"ד או פשר משום רב או מנהיג עיי"ש דמהר"ם וכמה גדולים הכי ס"ל והנא"ד חולק עליהם ומ"מ סופו תלי לה בראות עיני הדיינים אם היו מוכרחים לסבול ולא יכלו למחות ל"ה מנהג ועיי"ש ועכ"פ מבואר בתה"ד וברמ"א דדוקא במסים אין מדקדקים אחר מנהג גרוע והטעם שם בתה"ד משום דרבים מצורפים יחד צריכין למיזל בתר מנהגא דדהו וכפי הסדר שעושין לעצמן לפי צרכיהם דאי וצרכי להו למיזל בתר ד"ת בכל דבר לעולם תהא מריבה ביניהם מש"ה מחלו מעיקרא אהדדי לוותר על ד"ת וגמרי ומקני למיזל בתר סדר ומנהגם וכעין זה כתב מהר"ם בשותפין קונים ומקנים ומתנים בהדדי באמירה בעלמא בהנאה דצייתי אהדדי עיי"ש וזה ל"ש כאן דאין הוו"ה מצורפים עם בני העיר בחיוב אחד בענין זה ואין להם שום שותפות בזה וכיון שהמנהג נגד ד"ת לגמרי ולא נתברר אם נעשה המנהג על דעת לנהוג כן לעולם ישנו בחזרה ואפילו לכשת"ל דגם בזה אין לשנות המנהג היינו דוקא נגד השוכרים הוו"ה אבל הקונים שני הוו"ה ודאי יכולים למחות דנהי דנהגו עד עתה משום ששכרו לפי שעה והיה גלגל החוזר בכל שנה וניחא לשוכרים במנהג זה כדי לכשישכור אחר גם הוא יוכל ליקח יי"ש ממקום אחר וכה"ג איתא בפ' אלו מציאות דף כ"ז ע"ב לענין סמנים וכעין זה ראיתי בחת"ס והביא מפ"ק דב"מ דף י"ב ע"ב עניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרי להו לדדהו כלקוט בנייהו והוא בח"ס חא"ח סימן קנ"ט וה"נ כיון שיש הרבה וו"ה ואנשי העיר יהודים מעט ועיקר השכירות משום הגוים לא אכפת כ"כ להשוכרים כיון דכשישכור אחר גם הוא יהא חפשי אבל עתה שנתחדש וקנו לחלוטין הפסדם לחלוטין ולמה יוותרו בחנם וכה"ג לא היה מנהג ובאים הקונים מכח האדון שהיה לו זכות לכוף שלא ליקח יי"ש זולת מהאדונים ואוקמוה על ד"ת כיון שיש טעם לומר דכה"ג לא נהגו ועיין שו"ת רשב"א דמייתי ב"י חו"מ סימן תי"ז מחודש ג' כתב נמי לענין המנהג לעשות ביבין ובורות בר"ה תחת הקרקע משום דהכל מוחלים בכך כדי שאם יצטרכו גם הם יעשו כהא דפ"ק דמציעא די"ב עניים גופייהו ניחא להו כנ"ל

והנה לענין חזקה בקהל שהחזיקו בשל יחידים יש שתי דיעות בחו"מ ס"ס קמ"ט והב"ח סי"ב שם כתב דאין לדון בזה אלא לפי מקומו ושעתו היינו אם נראה לב"ד שמחמת שרבים היה ידם תקיפה על היחיד ל"ה חזקה ולע"ד בספק על בני העיר לברר דהם חשיבי מוציאים כיון דבטענה זאת באים לזכות גם נגד שרי העיר שלעולם לא יהא בכחם להשכיר או למכור זכות זה ליהודי נגדם ובני העיר יושבים תחת ממשלתם ורולים להחזיק ברשותם עליהם הראיה עיין מהרי"ט ח"א ס"ס נ״ט ונתיבות ס"ס ד' וסימן קנ"ג סי"ז

ואף דבירושלמי פרק השוכר את הפועלים מבואר דטוען נגד המנהג עליו הראיה היינו שטוען שהתנה להיפך מהמנהג ועוד אף את"ל שהיה להם ד"ת עם שוכרים שעברו והחזיקו אבותיהם מאז והוי כקנו מידם הרשות שמכרו או מחלו להם וכדומה מ"מ שרי העיר לא מחלו ולא מכרו ואין הפס"ד עליהם ועתה השוכרים והקונים מכח השרים באים וכיון דאדונים יכולים למחות גם הבאים מכחם יכולים למחות כדאיתא בחו"מ סימן קנ"ד סח"י בהג"ה

ואפילו החזיקו בני העיר נגד שוכרים הללו הוי חזקה שאין עמה טענה דאין טוענים דשוכרים הללו מכרו להם וכדומה ואף אם שתקו מחילה בטעות היא מחמת שהיה כן מכבר חשבו שאין יכולים למחות ומה"ט ל"ד נמי למיצר שהחזיקו בו רבים דסימן שע"ז ועוד התם לענין הילוך קנו הדרך בהילוך לעולם כמבואר בסימן קצ"ב ס"ז ובקצו"ח סימן קנ"ג וקפ"ט משא"כ כאן נהי דשתקי אהני המחילה על העבר ולא אלהבא כ"ז שלא הסכימו בפירש שישאר כן לחלוטין דאין שתיקה שלעבר שום קנין שלא יוכלו לחזור מכאן ולהבא דאפילו במס י"ל ע"כ היינו יכולים לסבול כנ"ל

קטז

מה שנ"ל בנידון העגונה זה פשוט אחר ששני עדים העידו שראו שנטבע בעלה במשאל"ס