תשורת ש"י נה

משום דלא מחייך בב"ד גמר ומקני מיד כמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ז ע"ב ואף דהתם דוקא בבד"ח ואתפיס זכיותיו היינו משום דהוי אסמכתא אבל כאן לא נזכר בד"ח ואתפיס זכיותיו וכיון שבאו לפני דיין לקבל בק"ס הרי רצו לאלם הדבר שיהא כקבלו דיין לפשרה בק"ס שלא יוכלו לחזור והוי כהתנו בפירש בשעת ק"ס בלא חזרה דמבואר בחו"מ סימן קצ"ה דא"י לחזור מיד אחר כ"ד

ועיין בשפ"ד בכללי ס"ס במחודשים אות ה' דס"ס מחמת בעיא דלא אפשטא או פלוגתא דרבוותא מהני אף במקום חזקה דמחמת חזקה לא ישתנה הדין וכ"כ בסוף סימן י"ח בשם כנה"ג ואם כן י"ל גם בממון מהני ס"ס נגד חזקת מרא קמא ועיין קוה"ס כלל א' ס"ה שו"ר בש"ש שמעתא ד' פכ"ד דס"ס או רוב מהני בממון להוציא מחמ"ק דחמ"ק אינה אלא כשאר חזקות חזקת א"א או חזקת טמא ורוב או ס"ס עדיף מחזקה דמעיקרא

קיג

ראובן לקח משקה משמעון למוכרו מעט מעט ושמעון כשלקח מעות או מהמשקה שאצל ראובן נתן פיתקאות לראובן וכשבאו לחשבון היה נחסר לראובן מדמי המשקה ואמר שמעון שמוחל לו ואחר זמן מצא ראובן פיתקא אחד מסך קרוב למה שנחסר לראובן ותבע ראובן דמי אותו פיתקא משמעון נראה פשוט דפטור שמעון דמחילה אינו חויב לשלם מכיסו רק מחל מה שחשב שנשאר ראובן חייב לו ואם עתה נודע דלא נשאר חייב לו אין כאן מחילה ואפילו ראובן עני והאומר ליתן לעני חייב משום נדר מ"מ כאן לא אמר ליתן רק שמוחל מה שנשאר חייב לו לפי דעתם אז ומה שלקח שמעון משקה מראובן על אותו פיתקא הלא ממשקה שלו לקח ולא נתחייב לראובן מעולם לשלם לו רק לנכות לו מהמשקה שמסר לראובן במדידה ואם ישאר לראובן מהמשקה יחזור לו ואם הפיתקא אינו מחמת המשקה של שמעון רק מחמת שהקיף לו ראובן סחורה אחרת צ"ע כיון דזה גובה וזה גובה הרי מה שהיה מגיע לשמעון מראובן נמחל לו וחוב שהיה לראובן אצל שמעון במקומו עומד ועיין קצו"ח סימן כ"ט סק"ב ונתיבות שם ובקצו"ח סימן ע"ב סכ"ז ס"ק כ"ז ובקצות סימן ע"ה סק"ה ובמשובב נתיבות שם

וצ"ע אם שמעון יכול לומר עד כאן לא מחלתי לך אלא שלא ידעתי מזה שהייתי חייב לך ואתה עני ולא רציתי להיות לך כנושה אבל עתה שנודע שהייתי חייב לך כנגדו אדעתא דהכי לא מחלתי לך שאצטרך לפרעך מכיסי מה שאני חייב לך ועיין ברא"ש פרק שבועת הדיינין ס"ס י"ט בנתן לוה מעות למלוה בפני סהדי בסתם אין המלוה י"ל במתנה נתנם לי והשט"ח במקומו עומד דודאי לשם פרעון השטר נתנם דאדם יותר ברצון פורע חובותיו ממה שיתן שלו במתנה ועסמ"ע סימן נ"ח סקט"ו וש"ך שם ס"ק כ"ב דמתנה ל״ש שיתן כשחייב לו ולא יפרע חובו תחלה ואף דיש בזה פלוגתא כמבואר ברא"ש ובחו"מ שם מ"מ הא כאן שמעון מוחזק אלא די"ל כיון דמחל בפירש א"א לבטל המחילה רק באומדנא דמוכח וכאן דיש פלוגתא בסברא זאת עכ"פ אינה אומדנא דמוכח לומר מחילה בטעות היה וגם אפשר ידע שמעון מהפיתקא וכמבואר בטוח"מ סימן תנ"ד סל"ח דמה שטוען שלא ידע לא מהימנינן ליה ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכחא מלתא דבטעות הוא הויא מחילה והובא בסמ"ע סימן רמ"א סק"י ובפ"ת שם סק"ד ואם כן נהי כאן דשמעון מוחזק נאמן דלא ידע מ"מ לא מוכח מלתא ובריב"ש סימן קצ"ה הובא בטו"ז יו"ד סימן רי"ח סק"ב כתב דבנותן מתנה לחברו כל שלשון המתנה כולל הולכים אחריו ואין הולכים בזה אחר אומדנא דמוכח אא"כ באומדנא כי האי דמי שהלך בנו למדה"י שבחו"מ סימן רמ"ו ס"א עוד ראיה מהא דפא"נ דף ס"ה ע"א ההוא מאן דמסיק תריסר זוזי דריבותא מחבריה ואוגר מהלוה חצר דמתגר בעשרה בי"ב חייב להחזיר ללוה י"ב עיי"ש ולא י"ל וויתרתי משום שלא ידעתי שאתחייב לשלם מכיסי

קיד

שאלה ראובן נפל לו מרגליות בירושה ומכרה לשמעון ושמעון מכרה לאחר וליתא בחזרה ונודע שנתאנה ראובן ביותר משתות אך שמעון לא הרויח בה רק פחות משתות

נ"ל דחייב שמעון להחזיר לראובן מה שנתאנה כיון דבטל המקח ושמעון מכר מרגליות של ראובן והזיקו בידים ואדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד ול"ל דאנוס הוא דלא אסיק אדעתיה ששוה כל כך כיון דשכיח מרגליות ששוה הרבה ותלוי במבינים וכמ"ש טו"ז בחו"מ סימן ע"ב ס"ח ואף דכתב טו"ז שם דמסתמא מחייב הנפקד עצמו בכל שוייו וזה לא שייך הכא דלא קיבל שמעון עליו שמירתו הטו"ז היצרך לזה לחייבו כשלא הזיקו בידים רק נאבד אבל בהזיקו בידים א"א לפוטרו רק באנוס במידי דלא ה"ל לאסוקי אדעתיה מחמת דלא שכיח כדאי' בחו"מ סימן שע"ח ול"ל דכאן כיון דמכרו ראובן לשמעון הוי כהרשהו למכרו לאחרים והוי כאומר לחברו קרע כסותי דפטור בשלא בא לידו בתורת שמירה כדאיתא בסימן ש"פ דשא"ה דידע הניזק משא"כ כאן דלא ידע לא הרשהו להזיקו ועיין סי' רל"ב סי"ח בהג"ה די"ח דהסרסור חייב אף דנפסד ביד הלוקח ולא חייב הלוקח משום מזיק כי לא עשה הלוקח בידים רק פשע מה שלא בדקו ומת השור ממילא מחמת המום ול"ל כיון דראובן גם כן טעה ע שמעון מחמת טעותו וראיה מחו"מ סי' קכ"ו סי"ד ועיי"ש נתיבות דאם היה מונח חפץ של ראובן אצל שמעון וטעה ראובן וסבר שהוא של שמעון והודה לשמעון שהוא שלו ואח"כ נתן שמעון החפץ לעכו"ם במתנה דחייב שמעון לשלם לראובן דיותר יש לאדם ליזהר שלא יזיק משלא יוזק כמ"ש תוספת בב"ק ובכ"ד וכיון דמזיק חייב אף בשוגג מה לי שהטעות היה ע"י אחר או ע"י בעל החפץ עכ"ל הנתיבות ויל"ע מן חו"מ סימן רל"ב סי"ג דמוכר דבר שהיה מום בממכרו ועשה בו הלוקח מום אחר קודם שנודע לו המום הראשון אם עשה דבר שדרכו לעשותו פטור ואפשר משום דסתמא ידע המוכר שיש בו מום ואפסיד אנפשיה עיי"ש בסמ"ע ס"ק מ״ם ולכן אפילו גם המוכר לא ידע אין הלוקח צריך להאמינו וגם כיון דסתמא ידע לא ה"ל ללוקח לאסוקי אדעתיה שיש בו מום ומוכר לא ידע בו

קטו

שאלה בעירינו יש ששה ווערצהייזער כל אחד