תשורת ש"י נד

אם כתוב בשטר דנתחייב לראובן דלא מהני מעמ"ש כיון דל"ל מגו דזכי לנפשו כמ"ש קצו"ח סימן ס"ו ס"ק כ"ד ואפילו ל"כ בשטר שם ראובן כיון דלא נסתלק שמעון לגמרי מיד רק תלה במעשה הניח בצ"ע בהגהות י"א על החו"מ סימן רס"ד אי מועיל מעמ"ש בכה"ג וכיון דלא זכה ראובן בהשטר אפילו בלאו אסמכתא יכול שמעון לחזור אם לא פסק זה לראובן בתורת שכירות בעד השתדלותו דאזי אם גמר ראובן פעולתו ליתא בחזרה כמבואר בחו"מ סימן של"ב סס"ד בהג"ה ועיין בחו"מ ס"ס רס"ד בש"ך סקי"ד ובח"ס חו"מ ס"י כתב דאם נחסר לשליש ח"כ ע"ת עשו יד השליש כיד שניהם ומיד שנתקיים התנאי זוכה עבור המקבל בהח"כ ונעשה ידו כיד המקבל עיי"ש ולכאורה לא משמע הכי בתשובת מהר"ם ב"ב שבמרדכי פרק החולץ סכ"ה הובא בטו"ז א"ע סימן קס"ח סק"ג ואפשר דשא"ה די"ל משטה אני בך ולא נתכונתי להתחייב ה"נ לא נתכוין שיהא יד השליש כיד המקבל ומ"מ אישתמיט להח"ס שו"ת הרשב"א בת"א סימן צ"ט הובא בב"י חו"מ ס"ס כ"ו ובנה"מ סימן ר"ז סט"ז דאם לא אמרו לשליש בפירש זכה בשביל שכיצו מעכשיו ע"ת כו"כ אינו זוכה להם כלל ויכולים הם לחזור בהם ועיין משפט שלום סי' ר"ז שם

ויל"ע אימת הוי שכירות ואימת רק מתנה ע"ת ועיין בפ"ג דקדושין דף ס"ג וברמב"ם פי"א ממכירה הי"ג ובר"ן גיטין דף ע"ה ובחת"ס חחו"מ ס"ט ובחיבורי ערך ש"י תימן ס"א ס"ג

קיא

ששאלת אשה עשתה צרכיה גדולים וקינחה עצמה ולפני הקינוח לא ראתה דם על הנייר לפום ריהטא כי לא הסתכלה בכונה אם נקי ואומרת כמדומה בבירור שלא נגעה באותו מקום אם נימא מלתא דלא רמיא עליה הוא ושמא הדם שנמצא על הנייר דם נדה שנגעה באותו מקום בהנייר ועיין בנה"ך ס"ס ק"צ מ"ש על הטו"ז סק"כ ובסד"ט הובא בפ"ת שם ס"ק כ"ג דלא חשו לזה ועיין טו"ז שם סל"ד ס"ק כ"ג שכתב ובשעת הבדיקה נגעה שם משמע דאל"ה לא תלינן שנגעה שם ה"נ י"ל להיפך ואף דידים עסקניות כמ"ש בסי"א ה"ד משום שמצאה על ידיה דם וא"י במה נגעה אבל כאן ודאי קינחה עצמה ושכיח להיות שם דם כמ"ש בסד"ט שם בס"ק צ"ג בד"ה ונחזור לעניננו ובענין הנייר כבר ראית המחלוקת בזה והח"ס ראה דבריהם ומקיל

קיב רו"ש שותפין בשדה ונתפשרו לחלוק רוח זה לזה וריח שני לשני ובאו לדיין לקבל קנין מהם וקבל מהם קנין ואח"כ חזר אחד בעוד עסוקים בא"ע נ"ל דא"י לחזור דהא כתב בטוח"מ ר"ס קכ"ו דבמע"ש מיד אי"ל אעפ"י שעדיין עסוקין בא"ע הל"א דיכולין לחזור כ"ז שעסוקין בא"ע אלא בק"ס שאין הקנין נעשה בגוף הדבר אבל מעמ"ש כבר נסתלק הזוכה מעל הממחה והממחה נכנס במקומו נמצא הכל עשוי וכתב הפרישה בחו"מ סימן קצ"ה סי"ב דה"ה אם אמר לו שדי נתונה לך דנסתלק מיד וכשכתב לו שדי מכירה לך במוכר שדהו מפני רעתה אכן סהדי דסלק המוכר ממנו לגמרי מיד ומש"ה גם לוקח אי"ל עיי"ש ואם כן ה"נ דאין הקרקע תפוס ביד שום אחד הוי כאומר כ"א לחברו חלקי נתונה לך כיון דאינו מחוסר משיכה או נתינת כסף דהא דין הטור במעמ"ש אין חולק עליו

ועוד בנ"ד הוי כחליפין דכ"א נותן לחברו חלק שהיה לו ברוח זה בעד שנותן לו חברו חלקו וכתב בשו"ת הרשב"א סימן אלף רכ"ו דחליפין הוי כמוכר שדהו מפני רעתה לפי שכל אחד מהם רוצה בתוס' החילוף ובשו"ת רבצ"א סח"י דכן מסקנת הרשב"א ואף שאני בחיבורי ע"ש כתבתי דרשב"א מספ"ל ה״ט דשמא אינו כמוכר שדהו מפני רעתה דהרי שני זה יהיה לו מ"מ כאן שניהן אין רוצין בשותפות דקדרה דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי כדאיתא בב"ב כ"ד ע"ב ואיתא נמי בב"ב דף ק"ו ע"ב דגורל בחלוקת שותפין אין יכולין לחזור בהאי הנאה דקצייתו אהדדי גמרו ומקנו ופי' רשב"ם דגמרו ומקנו למי שיעלה הגורל מיד כדי שיטול כ"א חלקו בפני עצמו דאין רוצים עוד בשותפות הלכך אין רוצים שיהא עוד עיכוב בדבר וגמרו ומקנו אהדדי וכ"ד כל הראשונים והראב"ד בפ"כ מהלכות שכנים דכתב על הרמב"ם דלא נתחוורו דבריו לא דס"ל דגורל אינו קונה כפירש הלח"מ שם אלא דס"ל דאם היו שלשה כיון שנפל גורל לאחד מחויבים הנשארים לחלוק בגורל ואין יכולים לחזור שום אחד מהם לומר נחלוק בעילוי וכמבואר באס"ז שם דעת הראב"ד ורמב"ם לא ביאר זה משמע דס"ל דלא מהני הגורל רק לענין דקנה זה שיטול החלק שכבר נפל בגורלו אבל מודה ראב"ד דגורל קונה מיד וכדמשמע הלשון בש"ס כיון שעלה הגורל לאחד מהם קנו כולם הרי אף דלא נעשה קנין בגוף הקרקע או המטלטלין קנו מיד משום דגמרי ומקני מיד בהנאה דצייתי להדדי ודעת הרא"ש בתשובה שבחו"מ סימן קע"ג ס"ב בהג"ה יחידאה וצ"ע אם י"ל קי"ל ובשו"ת שבו"י ח"ג סימן קס"ב דכתב די"ל קי"ל משום דחשב דראב"ד ס"ל כרא"ש וזה אינו וכבר כתבו בכללי קי"ל דאי"ל קי"ל כיחיד במקום רבים ומפרט דהרא"ש עצמו בפסקיו כתב סתם דגורל קונה וגם לתשובת הרא"ש דגורל אינו קנין אבל זה מבואר בש"ס בהנאה דצייתי אהדדי גמרו ומקני עכ"פ לענין דהוי בירור החלקים וא"כ ה"נ עכ"פ בק"ס אמרינן דקנו מיד משום דגמרו ומקני מחמת דאין חפצים בשותפות ואפ"ת דלהרא"ש ה"נ לא עדיף הק"ס מ"מ הוי ס"ס שמא בחליפין וחלוקת השותפין דהוי כחליפין הוי כמוכר מפני רעתו וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל ואת"ל דל"ה כמוכר מפני רעתה שמא הלכה כהפוסקים דאגב דצייתי אהדדי גמרו ומקני מיד ידעת כ"פ דבס"ס מוציאין ממון ואפילו למאן דס"ל דאין מוציאין ממון בס"ס י"ל דוקא בממון התפוס בידו משא"כ בקרקע דליכא רק חמ"ק הוי רק כחזקת איסור דהכריע הפלתי בבית הספק דמהני ס"ס נגד חזקת איסור אפילו ס"ס בשחיטה

ועוד בשותפין שחלקו כיון דלכל אחד יש ודאי חלק באותו רוח שהסכימו תחלה עליה וקבלו בק"ס ולהחוזר בו ספק יש לו חלק בה הוי כספק ויבא בנכסי סבא בפרק החולץ דף ל"ח לדעת רש"י ורשב"ם שם דאין ספק מוציא מידי ודאי כיון דליבם יש ודאי חלק בה ולספק רק ספק חשוב הודאי כמוחזק בכולו ועוד יש לצדד קצת לפימ"ש בחו"מ סימן קצ"ה ס"ח דאם קבלו דיינים לפשרה בק"ס א"י לחזור אף שעדיין עסוקים בא"ע ונ"ל טעמו