תשורת ש"י נב

ואיכא טרחא לבדוק כולן סגי אבל בממון אין הולכין אחר הרוב וכ"ש בחזקה זו גם אין לסמוך על חזקה אומן לא מריע אומנתו דאינו אומן רק לבעל הרחיים ואפשר צוהו לרמות במשקל ומה"ט לא מרתת ואדרבה מרתת לשנות תפקידו ואף דמנהג הסוחרים כשקונים הרבה שקים אין שוקלים אלא שק אחד או שני ומנהג מועיל בממון כדאיתא ריש השוכר את הפועלים ובחו"מ סימן של"א אולי אין זה מנהג ברור כי הרבה סוחרים שוקלים כאו"א גם המנהג רק על השקים כולם שלפניהם ולא על אשר חלפו ועברו דשמא עד עכשיו רימה בהרושם ועתה ניחם על הרעה אך י"ל כיון דלקחם כך ולא שקלם הרי הימניה ואפילו אמר נאמן עלי עכו"ם מהני כדאיתא בחו"מ סימן כ"ב ס"ב ואינו יכול לומר דמתחלה היה כונתו שלא לפרוע כל מה שיכנס בכלל הספק דאם כן משים עצמו רשע דאיך יטול כך ואפשר יבא לידי גזלה ואף דיש פלוגתא אם יכול להחזיק ממון בטענה שמשים עצמו רשע כדאיתא בהג"א פ' הגוזל עצים מ"ח הא פסקינן בחו"מ סימן קפ"ג ס"ב דאינו נאמן לומר שהלך ברמאות אכן לפמ"ש נתיבית שם דדין דהתם אינו רק בשליח דחזקה שע"ש וגם דוקא כשאין לו מגו אבל בלא"ה נאמן לפטור עצמו בטענה שמשים עצמו רשע אם כן הכא נמי י"ל דמהימן וצ"ע אם כיצרף כאן סברא דעל"ג וחזקה אומן לא מרע אומנתו משום דבעל הרחיים דמוכר בחנותו מרתת דעל"ג ולא יוכל להתנצל דהאומן עשה שלא מדעתו דחזקה אא"ח ולא לו כדאיתא בפ"ק דב"מ בההוא רעיא דף ה' ע"ב ועוד כיון דהוה תרתי לריעותא שקיבל עליו עחו"ם אחד כשני עדים צריך קנין אך לפמ"ש לעיל דע"א ישראל מהני כיון דלוקח טוען א"י משואיל"מ אם כן בעכו"ם הוי רק חדא לריעותא ועוד כיון דהימניה בשעת הלואה אין צריך קנין כדאיתא בחו"מ סימן ע"א ס"ב אך זה יש לדחות דרק על סך הלואה דודאי הלוהו אין צריך קנין על הנאמנות אם יאמר המלוה שלא פרעו דבזה שייך הטעם שכתבו שם כיון שהוציאו על פיו הוי כערב ונראה כיון דהמוכר לא היה מקיף לו אלא אדעתא דהכי שאם לא ישקול בפניו או כשהוא צרור וחתום שיקבלנו עליו כמו שהוא רשום ע"כ אדעתא דהכי לקחו הלוקח והימניה וכמ"ש תוספת בפרק נערה מ"ז ע"ב בד"ה שלא כה"ג וכן כתבתי לעיל סימן ק"ה והבאתי שם שכ"כ בשו"ת חסד לאברהם סימן י"א וכ"כ השו"מ אם לא אתריע נאמנותו

אך אם מברר או טוען ברי שאחרי נמכר כמה שקים שקל הנשארים ונמצאו פחותים מהרשום הרי אתרע נאמנות האומן ובטלה הנאמנות כדאיתא בחו"מ סימן ע"א סי"ג אף דהתם איתא דוקא שמברר בעדים היינו כיון שיש למלוה שטר אבל במע"פ נאמן הלוה בקבב"ח שנמצא שקים פחותים מהמשקל ויחזיק במה שבידו בכל מה דאפשר לספוקי בכל השקים שלקח ועיין מ"ש לעיל סוף סימן ק"ה דבכגון זו מועיל מגו דדוקא אם הימניה בפירש כבי תרי לא מהני לו מנו

וצ"ע אם יכול לעכב במה שת"י בעד מה שכבר פרע לו כמה שקים כפי הרושום כיון דגם המוכר אינו יודע בעצמו וי"ל כיון דמה שפרע לו כבר הוי כתובע הלוקח את המוכר וקי"ל דזה גובה וזה גובה אינו יכול לעכב מספק מהמעות שודאי חייב לו עכשיו ואח"כ מצאתי בקצו"ח סימן ע"ה סק"ה ומשובב נתיבות שם שכ"כ אך הש"ך ונתיבות ס"ל התם דדוקא כשהתובע טוען ברי אז ספק פרעון קודם הלואה הוי כאיני יודע אם פרעתיך אם כן הכא דגם התובע אינו יודע אם הרושם היה אמת פטור גם צ"ע אם נימא הואיל ונמצא עתה ריעותא בנאמנות נימא גם כן למפרע דבזה ליכא ראיה מסי' ע"א סי"ג וכ"ש כאן דהוי מלתא דעל"ג וחזקה אומן לא מרעא אומנתו די"ל השתא אתרע אבל השקים שנרשמו כבר בחזקתן או השתא נולד שטעה על ידי איזה מקרה

ועוד די"ל במה דחזינן דיצא מחזקתו חזינן ולא בהשאר כמו בחזקה דא"א פורע תו"ז דאף דחזינן דפרע קצת וכן חזקה שטרא בידי מה בעי אף דפרע קצת לא מרעינן החזקה על השאר ואמרינן מקרה הוא באותו מקצת כיון דחזקה דאתיא מכח סברא אלימא טובא וכן מצאתי בשו"ת חס"ל חחו"מ ססי"ב ועיין מ"ש לעיל סימן ק"ה ומה שהשגתי עליו ל"ש הכא ובלא"ה נראה לדמות דין זה להא דפ"ק דב"ק דף טית וכמה דוכתי במוכר קרקע ודייש אמצרא ויצאו עליה עסוקין דמחויב ליתן המעות דחייתא דקיטרי סברות וקבלות וכן הוא בש"ע חו"מ סימן רכ"ו ס"ה ונהי דאונאה במשקל לעולם חוזר כמבואר שם סימן רל"ב היינו בנתברר שחסר מהמשקל אבל כאן דלא נתברר כלל על שאר השקים אמרינן כיון שמכרם או אכלם ולא שקלם סבור וקיבל הספק לשלם כפי הרשום וכמו התם דלאחר שנודע לו שיש עליה עירעור אינה שוה כ"כ כמ"ש תוספת התם משום דיש ספק אם לא יטרפוה ממנו ה"כ אף דעכשיו נולד ספק מחויב לשלם וכאן כ"ש הוא דהיה יכול למשקל כל שק ולא שקלם ואי לומר אם הייתי יודע שימצא אח"כ איזה שק חסר מהרשום לא הייתי נוטל בלא משקל דאם כן התם נמי יאמר אם הייתי יודע שיצא עירעור ויולד ספק לא הייתי דיש אמצרי

קח

ששאל מי ששמו מעריסה יעקב יצחק ובפ"כ יעקל בפתח וכן חתימתו ועולה לתורה על פי רוב יעקב רק לפעמים יארע שקורין אותו לתורה יעקב יצחק וכן כשמזדמן למקום שאין מכירין אותו איך שמו לעלות לתורה מצוה לקרותו יעקב יצחק וכן בקוויטל לצדיקים כותב יעקב יצחק ונתגרשה בתו זה חמשה שנים ונכתב יעקב יצחק המכונה יעקל. לע"ד א"א להשמיט שם יעקב דעפ"י רוב עולה יעקב לבד ואותם שהשמיטו שם זה נמשכו אחר מ"ש טי"ג בלק"ש גבי אברהם יצחק ושאסיא טאבא אבל הד"ח העלה דשם הרוב עיקר וכ"ד הג"מ דעיקר השם שקורין הרוב ולא שם העריסה והובא בפ"ת בקונטרס השמות נשים אות ב' ואין תלוי בעריסה דאין לכן רק מה שאמרו בש"ס רובא מרים ופורתא שרה כותבין מרים דמתקריא שרה ואף דאם שואלין אותו מצוה לקרותו יעקב יצחק ובסדר מהר"ם גבי אבישלום דעיקר רק כמו שמצוה לש"ץ ולא מה שקורא אותו מעצמו היינו כשמספקין בדקדוק השם אם ביוד וכדומה אבל בשמות שאינם קרובים זל"ז מה שנקרא עפ"י רוב הרי הוחזק בו יותר ויודעים בו יותר דקרי ליה בשם זה וענו ואין הש"ץ טועה כלל דבאמת נעשה שם יצחק טפל ויותר יעקב לבדו עיקר מאחר שבפ"כ וחתימתו יעקל לבד שהוא עם יעקב חד שמא מדא"צ לכתוב קוצה"ש יעקל ליעקב ודומה לשרה שארקה דאף דנקראת שארקה בפ"כ אם מעריסה