תשורת ש"י נא

קה

ראובן לקח סחורה משמעון בנאמנות ריוח עשרה למאה ואח"כ טוען ראובן שנולד לו ריעותא בנאמנות שמעון ורוצה שישבע שמעון אם באמת חישב לו שאלה זאת הוא בהש"מ חחו"מ סק"ג והשיב דיכול להשביעו כיון דאתרע בנאמנותו עיי"ש ונ"ל דדוקא במברר דאתרע בנאמנותו דהא כיון דלקח ממנו הסחורה על נאמנות ונתן לו המעות או שט"ח הרי הימניה ודוקא נמצא כפרן ע"י עדים בטל הנאמנות כדאיתא בחו"מ סימן ע"א סי"ג ואפילו לא פרשו בנאמנות רק קנה ממנו בריוח עשרה למאה וחישב המוכר דעולה דמי הסחורה כו"כ ופרע לו הלוקח או נתן לו שט"ח על הסך הרי הימניה וגם זאת דוקא במברר דאתרע נאמנותו טרם שלקח הימינו או באותו פעם דאל"כ נימא השתא הוא דאתרע כדאיתא בחו"מ סימן ל"ד פכ"ג בהג"ה ואם לקח בהקפה בלא שט"ח מהימן הלוקח במגו דפרעתיך לומר שנולד לו ריעותא על הנאמנות של מוכר ונודע לו אחר המכירה שבשעת מכירה לא הוה אינש מהימנא ואם כבר פרע לו המקצת וטוען שחושדו על כל מה שנשאר חייב לו הוי כא"י אם נתחייבתי כלל וישבע הלוקח שנודע לו דכבר אתרע נאמנות המוכר כנלע"ד אח"כ ראיתי בחס"ל חחו"מ סי"א דאחד תבע לחברו סך מסוים חצי בשטר וחצי בע"פ והנתבע משיב שסך זה מגיע עפ"י חשבונות רבים מהמסחרים שעברו ביניהם מזמן רב ועתה נתברר לו בחשבון האחרון שהיה ביניהם טעות באיזה סך ובודאי בזדון הטעהו ע"כ חושדו שבחשבונות שכבר אבד זכרם הטעהו ומסיק דגם אם אמר הנתבע שהוא לא השגיח על החשבון רק סמך תמיד על כאמנותיה דחבריה מ"מ הואיל ונסתלק מלפניו בתורת חיוב הרי הימניה בכל מה דאמר וע"י מה שאתרע כעת לא אתרע למפרע ואף אם נתוודע לו דלמפרע רצה להטעותו בחשבון לא אתרע נאמנותו על השאר דהא כתבו הראשונים בכתובות דל"ו בהעידו עליו עדים שמהדר לזייף שטר בסך זה כל שטרותיו בסך אחר כשרים ודי"ל שמא סמ"י י"ל עליו בסך זה כ"ז דלא הוחזק כפרן בעדים עיי"ש עוד בסימן י"ב ראיה מחו"מ סי' פ"ד דאאפת"ז ואף בפוגם שטרו א"צ התובע לישבע דמה דחזינן דאתרע החזקה אתרע ותו לא עיי"ש ול"נ דל"ד דבשלמא לזייף דל"ש כלל וכן חזקה דא"א פורע תו"ז לא מוציאין מן הרוב ומן החזקה רק מה דאתרע אמרינן דזה אתרמי ואידך נשאר על חזקתו ורובו משא"כ כאן דזה כל אדם מישראל אינו נאמן בדבר שנוגע לעצמו נמצא זה הנתבע האמינו יותר מרובא דעלמא ומשום שהחזיקו לאיש אמונה ביותר איך עתה שנודע לו שמכבר רצה להטעותו בחשבון כחייבהו לנתבע להוציא מידו לומר דהיה מאמינו אף אם היה נודע לו פסלו בדבר אחד וראיה לזה ממ"ש בשו"ת הגאון בעל התניא ס"ט לענין שו"ב המשיג גבול אף דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת וכ"ש מאיסור קל לחמיר זהו כששוחט לעצמו דוקא אבל הממונה לשחוט לאחרים דלא די בחזקת כשרות דכל ישראל אלא שיודעים בו שהוא אדם כשר וכיון דמשיג גבול הרי אינו אדם כשר ואינו ירא את ד' ודאי רק שבדבר שלא נחשד בו מוקמינן לו בחזקת כשרות דכל ישראל אבל לא נקרא אדם כשר וי"ש את"ד וכה"ג כתב בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סימן י"ד סוף סק"ב ובל"ז נהי דקיבל חשבון חברו והימניה כיון דלא היה בשעת מתן מעות ולא קנו מידו יוכל לחזור בלא שום נועם כמבואר בחו"מ סימן ע"א והנה מה שכתבתי דבמע"פ די"ל מגו דפרעתי נאמן לומר שנולד לו ריעותא בנאמנות המוכר אף דהש"ך בחו"מ סי' ע"א ס"א סק"ד ס"ל דמגו שאינו על עיקר הנאמנות לא מהני אפילו רק בנאמנות סתם הא הסמ"ע וב"ח וטו"ז ס"ל דמועיל מגו אם לא האמינו בפירוש כבי תרי והתומים שם כתב דתליא במחלוקת והממע"ה עיי"ש ועוד גם הש"ך שם כתב משום דהאמינו אנן סהדי דלא פרעו לכן אינו נאמן לומר פרעתיך אפילו יש לו מגו וזה לא שייך כאן

קו

מי שמכר בית לחברו והמוכר היה לו סיקראציא על ביתו ונשרף הבית ביד הלוקח למי שייך הפרעון נ"ל ללמוד דבר זה מתשובות רמב"ן בחו"מ סימן רמ"א סי"ב בהג"ה דהקונה קרקע מחברו באחריות ונתנה אח"כ לאחר וטרפוה מן המקבל מתנה אין הנותן צריך ליתן לו מה שנוטל מן המוכר אא"כ הקנה לו כל שעבודיו שיש לו על הקרקע עיי"ש וב"ח מכאן ולהבא גובה ואין המתנה בטלה למפרע ומ"מ מה שנוטל הנותן בעד האחריות שלו הוא אף שהבית של המקבל מתנה ה"נ באחריות סיקראציא ואף דרמב"ן לא אמרו במוכר רק בנותן ה"ט דמוכר אחריות ט"ס וגם הוא חייב באחריות אם יטרפוה אבל באחריות שרפה דפטור המוכר לא גרע מנותן וכ"ש בעושה סיקראציא על ביתו של חברו ונשרף דפרעון הבית להעושה סיקראציא וראיה לזה עוד מתוספת ורא"ש והג"א בפרק המפקיד דף ל"ה ע"ב בהא דאר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו דמ"ש טעמו של ר"י לא שייך כאן דאפילו טעמו של הרא"ש דשוכר כשלוחו של בעל הפרה להשאיל ל"ש כאן דהתם השאיל גוף פרה של משכיר והשואל ע"י שמשך גופה להשתמש בה נתחייב באונסין אבל בסיקראציא לא עשו שום דבר בגוף הבית ומחזיקי הסיקראציא מתחייבין באחריות הבית במחיר דמי הסיקראציא שמשלמין להם והדמים גורמין החיוב ואם כן שייך לבעל הדמים ובשו"מ תליתאה ח"א סימן ש"ה כתב גם כן לדינא כמ"ש וטעמו לא נלע"ד וא"ל דנידון דרמב"ן שאני דמיירי בשדה גזולה דבטלה המתנה מעיקרא דהא הרמ"א כתב סתם וטורפוה דמשמע גם בע"ח וגם זיל בתר טעמא שכתב הרמב"ן דשייך גם בטדיף בע"ח או כנידון דידן

קז

ראובן היה לו רחיים וקמח הנטחן שם שקל האומן ברחיים ורשם על כל שק סך המשקל ושולח השקים לחנותו של ראובן ומכרן בהקפה לשמעון המוכר מעט מעט ועתה טוען שמעון מי יודע אם מה שרשם האומן הוא אמת

הנה אם האומן הוא ישראל הוה כהעיד ע"א ושמעון מחויב שבועה ואיל"מ אך באומן עכו"ם נהי דהוה מלתא דעל"ג לא מהימן בממון אפילו ישראל כדאיתא בחו"מ סס"ל בהג"ה ובסמ"ע דאין ע"א נאמן משום דעבידא לגלויי וגם במת בעלה דנאמן משום עגונה הקילו גם ליקח שלשה שקים ולשקלם נהי דכה"ג מועיל באיסורין כדאיתא בא"ח סימן ל"ט ס"ט י"ל שאני איסורין כיון דהוחזק בשלשה