תשורת ש"י נ

קג

גוי ששכר אוראנדי והעמיד את ראובן למזוג המשקאות של הגוי ושכרו קצוב מכל מדה והקהל טוענים שיהא עסק זה של קהל וישכירו אותו זכות

נלע"ד דאין זכות בזה להקהל וראיה ממ"ש הב"ח בשו"ת ישנות סימן סמך כבר נהגו בכ"מ שיש כח להראשים שהמחום רבים עליהם מדעת כולן לתקן תקנות בכל דבר אף במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שי"ל בעלים וכו' מיהו כ"ז שייך רק בענין אוראנדי דיי"ש שיש בה פרנסת רבים שכאשר ישכרו הקהל היין שרף מהשר אזי תהיה מחיה להרבה בע"ב למכור יי"ש כ"א בביתו משא"כ בחכירות הרחים דפשיטא דאין להקהל בזה שום זכות עכ"ל הרי אף דאם יהא זכות שכירות הרחים של הקהל יקחו ריוח לקופת הקהל או ימכרו זכות זה מ"מ אין להם זכות נגד היחידים ונראה טעמו עפימ"ש בשו"ת רמ"א סימן ע"ג דאין כח לקהל להסיע על היחיד רק כשמתקנין עפ"י הד"ת כמו בענין המדות והשערים ושכר פועלים שיש להם קצבה מדינא כמשאחז"ל שב"ד מצווים להעמיד אגרדימי על דברים הללו אלא שהחק לישראל הוא לחקקו בכל עיר ועיר לפי הענין זהו רשות לקהל לתקן כפי חפצם ורצונם אע"ג דאיכא פסידא ליחידים בדבר וכן לעשות הפקר ב"ד משום מגדר מלתא אבל שיתקנו תקנה חדשה שהוא נגד ד"ת כגון ליתן מס מדבר שאין חייבין בו לזה אין בכח הקהל לעשותו רק מדעת כולם ואין כח ביד הקהל רק אם מגיע להם היזק עיי"ש לכן החליט הב"ח דדוקא אם נוגע לפרנסת רבים דודאי קודמין לפרנסת יחיד כמו שהאריך הב"ח שם אזי יכולים לעכב על היחיד דהוה היזק דרבים משא"כ ברחים דאינו פרנסת רבים רק רוצים שיפול הריוח לקופת הקהל זה אינו מדינא לעכב על היחיד מלהרויח עצמו וכן פסק חת"ס חחו"מ סימן ס"א בד"ה אך דאין בכח הקהל לתת מס על אומנת יחיד או להחכירו מכח שו"ת הרמ"א הנ"ל והובא בפ"ת לחו"מ סימן קס"ג סק"א ובח"ס שם סימן קי"ז וכ"כ בשו"ת בית שלמה ביו"ד ח"ב סימן ק"ד דאם אין רצון הקהל להקל על הקצבים רק להרויח מעות לצורך הקהל אינו דומה למ"ש בשא"י סי"א ולמ"ש הב"ח סי' סמך ואין בכחם ליטול העסק מהיחיד עיי"ש ואם כן כ"ד ממש כן הוא דאין בזה פרנסה יותר להשענקרס רק הקהל רוצים ליטול הריוח לקופת הקהל אין בכחם ליטול מהיחיד

ואם הקהל היה מקדם האורנדי בחזקתם שתמיד שכרו האורנדי בשביל הקהל והשכירהו ליחיד ועתה באים בטענת חזקה ליטול מזיגת המשקאות מראובן לצורך הקהל כבר כתבתי להוכיח בתשובה אחרת משו"ת הב"ח ס"ס ס"א דאין מחזיקין מאורכדי למשרת למזוג בשכר טרחא ואין למשרת טענת חזקה דלא נכנס זה בתקנות חזקת אורנדי אף דמקדמת דנא היה חוכר האורנדי ואח"כ נעשה משרת להשר יכול אחר לחוכרה מהשר ואם כן ה"ה אפכא אם נעשה אחד משרת להשר למזוג בשכר טרחא אין יכול חוכר ישראל הראשון ליטלה ממנו

ובשו"ת ד"ח ח"ב סימן ס"א פסק דאם יש תקנה בעיר שלא ישכור שום יחיד האקצוס של בשר רק שוכרים לטובת הכלל ועושים אפפעכדוכג לשוכרו כמו שירצו ושוכרו יחיד צריך למסרו להקהל בלא ריוח דבני העיר יכולין לתקן כמו שירצו אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי עיי"ש התם שאני דזה השוכר מזיק להכלל שיצטרכו לשלם אקצוס מהבשר הרבה וחשוב מזיק לתכלל כיון דהיה אז רשות לעשות אפפענדיק גם בדד"מ כמבואר התם אם כן הוא כעושין תקנה שלא לייקר השער ואינך שהביא בשו"ח רמ"א הנ"ל

קד

ששאלתם ממני להצטרף להיתר הרבנים לאיש שנשתטית אשתו ליתן כתובתה לאחיה עם קרקע אחת ואחיה יתחייב בשטר לפרנס אחותו כל ימי שטותה ולשמרה בעד ריוח ופירות שיעשו המעות וקרקע ולכשתתפקח יחזור לה המעות והקרקע לא ירד בני עמכם דמאחר שמתחייב לפרנסה בין ירויח עם המעות ותעשה הקרקע פירות בין לא וזולת המעות כתובה אינו רוצה להתחייב והמעות מלוה עליו אם כן הוי רבית קציצה ואסור להאכיל לשוטה איסור בידים וכמ"ש בפתיחה כוללת לפרמ"ג א"ח ח"ש אות א' בשם מהרי"ל וראשונים דחרש ושוטה בני מצוות ננהו ופקחים מוזהרים עליהם ואם כן יעשה אחיה איסור כפול שנותן רבית קציצה דלוה עושה איסור ומאכיל לאחותו איסור אך בקרוב לשכר ורחוק מהפסד י"ל דשרי מאחר דבעלה נפטר ממזונותיה בסילוק כתובתה עיין צ"צ סימן ס"ז אם כן דינה כיתום שא"י לעסוק בעצמה ביו"ד סימן ק"ס ואם ישבע המקבל שלא הרויח יתן הבעל מה שיחסר מזונותיה לצאת דעת הח"מ וב"ש ובשו"ת אמרי א"ש א"ע סימן ב' כתב דאין לנטות מדבריהם דמחויב במזונותיה אם אין אחרים נותנין לה מזונות בעד פירות מעותיה ועיי"ש ולא הוי כתרתי דסתרי אחר שהבעל מקבל עליו להשלים מזונותיה אם מעותיה לא יעשו פירות אם כן גם קרוב לשכר אסור כיון דיש לה מזון מבעלה ולא דמי ליתום די"ל הבעל פטור וכמ"ש הצ"צ ויכול לומר קים לי לפטור ממזונות ולכן טובה עושין לה במה שמוכרין כתובתה כדי שתתפרנס מפירות המעות וכמ"ש הצ"צ אם כן נהי דמקבל עליו הבעל אם לא יעשו המעות פירות ישלים מזונותיה אפשר לא היה מקבל עליו כל המזונות והיה אומר קים לי או לא יהא סיפוק בידו לפרנסה אחר שהוא עני ומתירין לו לישא אחרת וקרוב לשכר איסור דרבנן אפשר לסמוך אפוסקים דבעלה פטור ממזונותיה ואף שיתן לח רק מתנה הוא ומותר קרוב לשכר כיתום שמפרנסו אחד ומ"מ צ"ע אף דיש לצרף גם כן דעת רשב"א ור"ן שבב"י א"ח ס"ס שמ"ג דאיסור דרבנן מאכילין בידים לקטן ואם כן ה"ה לשוטה אם נאמר דפירות המעות שלה עיין אמרי אש שם ואבק רבית אין הלוה עושה איסור כמבואר ביו"ד סימן ק"ס ס"א בהג"ה ואם ליתן מעות הכתובה על חצי ריוח וחצי הפסד צ"ע דיש חשש שיפסד ואם תשתפה לא יהא לה כתובה וכל מה דהתיר הצ"צ למכור כתובתה משום טובתה שלא יכלה קרן כתובתה עיי"ש ועוד דיש חשש שיענו המקבל המעות ולא יהא לו לפרוע אך כשנתיר ליתן המעות ברחוק מהפסד יכול ליתן טיבלאציא ויהא המעות קרן בטוח לכן לצורך גדול יש להתיר בקרוב לשכר ורחוק מהפסד.