תשורת ש"י מח

בו כלל ומחמת קלקול הדורות החליטו לפסלו אין שום נאמנות מועיל

אבל כשיש לו מגו שאינו שטר ישן גובה בו דהא אפילו במודה דשטרא זייפא הוא רק טוען שהיה לו שטר וארכס נאמן לרבה במגו ורב יוסף דס"ל דל"מ מגו כתבו תוספת ריש ב"מ בד"ה וזה משום דאין לומר מגו אלא היכא דטענתו ראשונה הוא אמת עיי"ש ואם כן הכא שפיר יש לו מגו ומהני להוציא עם השטר ומפרט כיון דבאנו להורע כח השטר רק משום אומדנא כיון דיש לו מגו י"ל להיפך אומדנא דודאי קושטא קאמר

צח

קהל המחזיקים ראנדא והריוח והיזק להקהל ושכרו שני נאמנים שהם גם כן מאנשי הקהל להתעסק תמיד בעסקי הראנדי ובא איש מאנשי הקהל ולקח משקה בהקפה מנאמן אחד והניח משכון שוה יותר ונגנב נ"ל דהנאמן פטור אף דהוא ש״ש ומבואר בנתיבות סימן ע"ב ס"ה דנאמן הקהל בשכר חייב בגניבת המשכון שלקחו בעד המס מ"מ נראה כאן שאני דהקהל שותפים בעסק הראכדא ומבואר בחו"מ סימן שמ"ו ס"ז דשותפין ששאל אחד מחברו הוי שאלה בבעלים אף דהתם מיירי דתמיד הם יחד בעסק השותפות כמ"ש סמ"ע שם וכאן אינם עוסקים רק שכרו מתעסקים בשבילם מ"מ הא י"א שם ס"ו דשלוחו כמותו גם לענין שאלה בבעלים אם כן הנאמנים ששכרו הקהל להתעסק הוי כאלו כל הקהל מתעסקים בעצמם תמיד אם כן זה שנתן המשכון לנאמן אחד הוי בעליו עמו מחמת דנאמן השני במקומו להתעסק עמו אם כן יכול הנאמן זה שנגנב המשכון ממנו לומר קי"ל כי"א דשלוחו כמותו דמה שעוסק בעסק נאמן השני בעד הקהל אפילו ממונה על עסק מיוחד ונאמן שלקח המשכון ממונה על עסק אחר מ"מ כיון דזה הנאמן שלקח המשכון גם כן מאנשי הקהל ויש לו חלק בהראנדי אם כן נאמן השני עוסק גם בשבילו ועמו במלאכתו הוא בעד הקהל והממשכן. ב) ומה ששאל שקברו אשה ושכחו להלבישה מטפחת סביב צוארה כנהוג וכתוב בבאה"ט סימן שנ"ב להניח המלבוש על הארון. הנה מעובדא שבא לפני עבוה"ג שהובא בחו"י דף רמ"ז ע"ב לא משמע כן שצריך לעשות כן דאל"כ לא הוי שתקי מזה אך איסור נמי ליכא בהסרת העפר עד הנסרים שעל הארון דחרדת הדין ליכא רק בטלטול המת וניוויל ליכא רק אם מגלין עד שנראה המת עצמו וכמ"ש החכ"צ סימן נון לכן אם בטוחים להסיר העפר ולא יזיזו הנסרים המכסין יכולין לעשות כן ואם לאו לא יעשו דבר ושלום עכ״י

צט

ששאלת איש ואשתו כפריים שהלכו לעיר על הרגל ונתאכסנה האשה אצל גיסה וספרה לבעלה שגיסה מכניס עמה בדברים ואמר לה בעלה שלא תלך תחת עיניו ולא תספר עמו ואח"כ ספרה לו עוד שניסה מכניס עמה בדברים ואמר לה בעלה שלא תישן בבית גיסה ולא שמעה לו וספרה אח"כ לבעלה שבלילה הלכה אחותה מביתה ונשארת לבדה עם גיסה רק לא נגע בה. לע"ד מותרת לבעלה אפילו חושש לדבריה כיון דלא נודע מסתירתה רק מפיה הפה שאסר התיר דלא נגע בה חף דבח"ס א"ע ח"ב סימן צ"ו כתב דלא מהני מגו אחר קינוי וסתירה שהתורה עשאה ספק סוטה כודאי כמבואר ר"פ כשם ומוכח מהח"ס דגם הפה שאסר ל"מ מדהקשה ממ"ב פ"ח דעדיות עיי"ש אין דבריו מוכרחים כלל דכי מפני שהתורה אסרה מפני רגל"ד נחליט דגם מגו ל"מ הא ע"י מגו יש רגל"ד להתירא ואדרבה ל"ה כודאי זינתה מדמשקין אותה ואולו ע"א אומר נטמאת אינה שותה וכיון דרק ספק הוא למה לא נאמינה במגו ובבית מאיר א"ע ריש סימן קע"ח כתב דלאחר קינוי וסתירה אפילו תפסה שלא בעדים אינה נוטלת כתובתה דמה בכך דנאמנת במגו שלא זינתה מש"ה אכתי אינה ניתרת לו וכיון שאסור בה ע"י מעשיה הפסידה כתובתה עיי"ש וביאור דבריו דנאמנת במגו שלא זינתה ומ"מ אינה ניתרת דאין לה מנו על הזנות רק על הממון שתפסה דאי בעי אמרה שלא תפסה השתא נמי דמודית שתפסה נאמנת שלא זינתה לענין הממון כאלו אמרה שלא תפסה אבל על היתר לבעלה אין לה מגו דאפילו אמרה שלא תפסה היתה אסורה וע"כ ממילא מפסדת כתובתה דמעשיה גרמו ליתסר על בעלה אבל לולא זאת נאמנת במגו שלא זינתה ועכ"פ אני אומר בטח דפה שאסר ודאי מהני דמבואר בנתיבות סימן כ"ט ס"ב סק"ז דבמנו דמזויף מהימן לומר ממנו נפל כיון דצריכין להודאתו דאנן טענינן דמזויף והוי כהפה שאסר דעדיף ממגו כמ"ש תוספת בב"ק דף ע"ב בד"ה אין מש"ה אמרינן אפילו במקום חזקה אלימתא כזו דהיינו חזקה דתיכף שנכתב נמסר דהוא חזקה אלימתא דבקידושין וגירושין מומתכן ע"י חזקה זאת דביום שנכתב נמסר מ"מ הפה שאסר אמרינן דאפילו במקום עדים כתבו התוספת שם דאמרינן ובסימן ע"א ס"א סק"ד כתב נמי דהפה שאסר עדיף ממגו כמ"ש תוס' בב"ק ע"ב ד"ה אין לך דאפילו במ"ע אמרינן וכן הפה שאסר לא מגרע בדבריו הראשונים מידי וחשבינן כאילו לא אמר חובתו כלל עכ"ל ול"ל איסורא מממונא לא ילפינן דהפה שאסר עיקרו נאמר באיסור בפ"ב דכתובות דף כ"ב וכיון דיש כאן עוד סנופים להתירא די"א בקינא לה בינה לבינו אינה אסורה דיעבד כשנסתרה וגם כיון שלא קינא לה מחמת שחושדה רק הזהירה שתתרחק מיחוד די"ל דל"ה קינוי כמבואר כ"ז בפ"ת א"ע סימן קע"ח וגם אין ידוע אם לא היתה ישינה כשנשארת לבדה ואם כן לא נסתרה עמו מדעתה ועוד בלא"ה אין כאן קינוי כלל דצריך לקנאות שלא תסתור ולא קינא לה על זה רק שתתרחק מתחת עיניו ולא תדבר עמו ולא תישן בביתו אפילו כשיש שומרים וליכא סתירה ויחוד כמבואר כעין זה בח"ס הנ"ל ועמ"ש החמ"ח סימן קט"ו ס"ו סקל"ד כשתודה בסתירה הודאתה במ"ע ומפסדת כתובתה היינו שתודה לדברי בעלה שאמר שראה בעצמו שנסתרה וכיון דיודע מהקינוי וסתירה בעצמו אסורה עליו ומפסדת כתובתה דמעשיה גרמו לה

ששאלת כלה אחר בעילת מצוה טרם כלות ארבע ימים פרסה נדה אם תוכ להפסיק בו ביום בבדיקת ביה"ש ולמנות ז"נ מן או חמישי לבעילת מצוה או צריכה להמתין חמשה יזוה מן יום שפרסה נדה ואח"כ תמנה ז"נ

תשובה הטעם דאחר בע"מ אין צריכה להמתין