תשורת ש"י מז

מ"ב סימן מ"ט כתב דלהכניס השופפרת בפיה אם כמעט שהיא דבר שאינו אפשר ולבסוף כתב דאין לתפוס עליו מבעיא דר' ירמיה הרואה דם בשפופרת הא א"א להכניס השפופרת אל תוך האם דהכי דרכו של ר"י לשאול שאלות זרות ורחוקות ואעפ"י שאינו באפשרות והובא בחדו"ד הלכה דף כ"ב ובסד"ט וכתב שהוא מהנמנע עיי"ש וברמב"ם פ"ה מהא"ב הט"ז כתב שהכניסה שפופרת בפרוזדור אך ברא"ש בפרק המפלת כתב שהכניסה שפופרת עד המקור ואם כן קשה להאמין שהכניסה בפה הרחם דגם לרא"ש הוא עכ"פ מהזרות וי"ל דטועה וסבורה כשהכניס בפרוזדור דנכנס בפה הרחם ובבאר יעקב ועוד גאון חד כתבו גם בהכניסה שפופרת במקור אין בו משום פה"ק אלא דיראים לעשות מעשה נגד הב"י

צה

בשו"ת שו"מ תליתאה ח"א סימן קפ"ד בגט שנשלח מלבוב לפעסט ועשה השליח בלבוב שליח אחד בפעסט ונשלח הגט על הבי דואר ולא נמצא שם שליח זה ופסק שאין יכול השליח לעשות שליח אחר כיון דמונח על הבי דואר או ביד אחר לא בתורת שליחות רק שנמצא שם ולא נשתלח לזה ה"ל כטלי גיטך מעג"ק וגם ה"ל מילי כיון דאינו מוסר לו הגט שליח ראשון לשני רק שאומר לו שאותו גט ששלח לשליח אחר ינתן לידו אם כן אינו רק דיבור לבד ולא ממסרי לשליח עכת"ד ודבריו תמוהין דהא כ"ז איתא בכל גט הנשלח על הבי דואר ושליח הבעל עושה שליח שלא בפניו שבמקום האשה שיטול הגט מהדואר או מכל מי שבא לידו מהבי דואר ויתננו להאשה וכבר נהוג להתיר ומטעם דבשליח להולכה לא איכפת לנו כטלי גיטך מעג"ק וגם ל"ח מילי כיון דבעל מסר גנו לשליח ראשון כאשר האריכו האחרונים ועיין פ"ת סימן קמ"א סל"ה ס"ק ל״ה ומה לי כששליח בעל עושה שליח השני כשהגט עדיין ביד שליח ראשון או כבר מונח במקום אחר מ"מ השליח שני אינו מקבלו מיד שליח ראשון ולא מיד שלוחו כי כבר מתגלגל מגוי לגוי שאינם בני שליחות

צו

שאלה בתולה אחת נתוועדה בשבת עם שלשה נערים והיה טבעת כסף על אצבעה ואמר נער אחד תן לי הטבעת לראותו ונתנה לו ומידו לקחה נער אחר ובקשה הבתולה שיחזור לה הטבעת והשיבה אם תתן האצבע אשים הטבעת עליו ונתנה האצבע ובשעת נתינה אמר הא"מ לי כדת משה וישראל ואחר שנודע לאביה אמר שהטבעת שלו ונתן לבתו רק על זמן מה להתקשט תשובה אף דקי"ל חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו כדאיתא בחו"מ סימן צ"ט ס"א שאני בתו הסמוכה על שלחן אביה דאפילו הרויחה במעשיה ומציאתה של אביה ואיתא בחו"מ סימן צ"ז סכ"ה דב"ח גובה מכסות בניו של לוה ואצ"ל אם היו בהם טבעות ואין לחוש שמא מתנה ניתן לה מאחרים דאזי אינו של אביה כדאיתא בחו"מ סימן ע"ר ס"ב בבנו הגדול דהא אחד מן האחים הנו"נ בתוך הבית דהיינו במה שנשאר מנכסי אביהם והיו שטרות יוצאין על שמו א"נ לומר שלי הם ואף דאם מת על האחין לה"ר ה"ד בשטרות הכתובים על שמו כמ"ש תוספת שם בפחז"ה דף כ"ב ומבואר בב"י וש"ע חו"מ סימן ס"ב דא"נ לומר מתנה נותן לי ומוציאין מידו ועיי"ש בתומים סס"ק י"ג ונתה"מ ס"ק ט"ו הטעם משום דנעשו שותפים בכל מה שיש להם הטוען דבר חדש שניתן לו מתנה מאחר עליו להביא ראיה אם אין לו מגו עיי"ש וה"נ בת סמוכה על שלחן אביה מעולם הכל של אביה אין להסתפק שמא נותן לה מתנה מאחר דאלת"ה באחין נמי יהא נאמן דשלו הם במגו דניתן לו מתנה בחיי אביו ולא נשתתף רק בעזבון אביו ואיך מוציאין מידו ועיי"ש נתיבות ביאורים סקי"ב

וכ"ז אנו צריכין אם שידך תחלה אבל אל"ה אפי' אינה סמוכה על שלחן אביה מ"מ קדשה בגזל דידה וקבלה ושתקה אינה מקודשת כדאיתא בא"ע סימן כ"ח ס"ב ומסתימת כה"פ משמע דל"ח שמא שדיך מעיקרא ונתרצית להתקדש לו וכמ"ש בפ"ת ס"ק י"א ונ"ל טעמא לפימ"ש פרישה שם דבשדיך תחלה ונתרצית להתקדש לו יש אומדנא דמחלה לו הגזלה כדי שיוכל לקדשה בו עיי"ש וה"ד מכח אומדנא אבל בלאו אומדנא אין לחוש דמחלה לו דאפילו מחלה בלבה הוי דברים שבלב דל"ה דברים כמ"ש מהרי"ט הובא בקצו"ח ונתיבות סימן י"ב ס"ח ואם כן דוקא בידוע דשדיך תחלה י"ל אכן סהדי על דברים שבלבה דמחלה לו אבל בלא ידוע ליכא אכן סהדי והוי דברים שבלב ול"ל שמא יש עדים דשדיך דיותר מזה איתא בפ"ק דקידושין דף י"ב ע"ב עיי"ש בתוספת ד"ה והאיכא סהדי דאפילו יצא קול דיש סהדי ל"ח ואין להחמיר משום הקול שיצא שקדשה דהא הקול יצא במעשה שהיה שקדשה בטבעתה והוי קול ושוברו עמו וכמ"ש בשו"ת מהרי"ל סימן ע"ד וצ"ו כה"ג ועוד הא כתב בה"ט בא"ע שם סקי"א דדוקא בשדיך להתקדש לו עכשיו ונתרצית והוא מדברי מהרי"ט אם כן י"ל דאין לחוש כאן דשדיך ונתרצית להתקדש עכשיו בשבת דאסור כדאיתא בא"ח סימן של"ט וא"ל אטו כולהו נשי דיני גמירי כדאיתא בפ"ק דקידושין די"ג דשאני הכא דצריך לבוא מכח אומדנא דמחלה לו כדי להתקדש עכשיו ובכה"ג ליכא אומדנא דשמא אין רצונה להתקדש בשבת דאסור ועוד נהי דחזקת פנויה חזקה חלושה כמ"ש תוספת בפרק המדיר ע"ה ע"ב בד"ה אבל ונו"ב חיו"ד סי' וא"ו דכל הפנויות עומדת להתקדש ובידן להתקדש מ"מ הכא י"ל כנכ"ה דלא אישתני הטבעת מרשות לרשות לומר דנתנה הטבעת להמקדש והדר קדשה בה וכמ"ש בשו"ת רשב"א הובא בב"י חו"מ סי' ר"נ מחודש י"ד דה"ט מועיל להוציא מהיורשים ולכן דוקא בידוע דשדיך דאזי אומדנא דמחלה לו מה שגזל ממנה

צז

ששאלת שטר ישן שיש בו נאמנות וגם הניח מקום הזמן חלק והיה ביד מלוה לכתוב בו זמן חדש אם ג"כ בכלל מ"ש בהגהת חו"מ סי' ס"א ס"ט בהג"ה ונה"מ שם סקי"א. הכה מצד הנאמנות אין יפה כחו דהא כתב רמ"א אף שכתוב בו שלא יטעון הנתבע שום טענה וגם בשו"ת דברי ריבות מבואר דשטר ישן אף שיש בו נאמנות הכריח לפשר וגם בשו"ת מהרשד"ם מבואר דלא מועיל נאמנות רק נאמנות כבי תרי דאזי א"צ חימוץ והיינו לפי עיקר הדין דצריך רק חימוץ אולי יבאו עדים שנפרע וכיון שיש בו נאמנות כבי תרי נאמן נגד עדים ומה יועיל חימוץ אבל לדידן אין סומכין על דו"ח ואין גובין