תשורת ש"י מו

חולק על הטו"ז ועיין קצו"ח סימן קפ"ט ונה"מ בסוף הפתיחה לסימן ריש ומ"מ עכ"פ צדדים יש לכן כיון דיש צדדים להקל והבית מאיר בא"ח סימן תמ"ח דעתו להקל ביי"ש לכן יש להתיר בהנאה ע"י ביטול ברוב היתר למכור לערלים לשתות מעט מעט ויותר מזה איני מכניס עצמו להקל כיון דבזה יצא מהפס"מ ויש בזה פשיעות שהמתין עד אחר הפסח ולא ביערו בע"פ דהערל לא היה מעכב עליו דאפילו אינו של המשלח מ"מ הו"ל לבערו שלא יעבור בעל היי"ש עיין תמ"ג ס"ב ואזי היה חשש איסור תורה ומה שכתבתי דאיסור הנאה הוא הפקר ולית לו בעלים כ"ד הראב"ד שבריטב"א פרק לולב תגזול דף ל"ה וכ"כ הנו"ב חא"ח סט"ו וסי"ט אבל דעת הריטב"א בסוכות שם דאיסור הנאה הוי של בעלים ועיין קצו"ח סימן ת"פ ובאב"מ סימן כ"ח סקנ"ו שהביא ראיה מדכתב הרמב"ם הקונה חמץ בפסח לוקה דעובר על ב"י וריב"ש הביא בסימן ת"א ראיה מדאמרינן בע"ז דאגבהה קניא הרי דיש זכיה באיסורי הנאה עיי"ש ולע"ד נראה לחלק דכל איסורי הנאה בעצם ראוי ליהנות בו אלא דאסור ליהנות בו לכן ממילא אינו שוה כלום לבעלים והוי הפקר אך אם מתכוין ליהנות ממנו ואינו חושש לאיסורו הרי שוה אצלו ממון ושייך בו זכיה ואינו הפקר

צג אחד היה לו ס"ת פסול שהיה צריך לתקן האותיות והיה מונח בביהכנ"ס ושכר הגבאי סופר ותקנו וכשנודע לבעל הספר אמר לא בעינא הנה צ"ע אם הוי כחורבה העשויה לבנות דבחו"מ סימן שע"ה דאין חובה לתקן אם רוצה לגונזו כדאיתא בסימן רע"ט ביו"ד אלא דמ"מ הל"ל דישלם ויד הגבאי עה"ת אך בסימן שע"ה מבואר די"ל טול עצך ה"כ ואף דכאן אסור למחוק דאסור לאבד כתבי קודש אפילו אלו שאין קורין בהן כמ"ש בשו"ת באר שבע סמ"ג מ"מ י"ל דמה דצ"ל טול מה שתקנת היינו אם אפשר ליטול יטול אבל כאן דא"א הוי בעל הספר אנוס ואף די"ל תואנה הוא מבקש והגבאי מוחזק בספר מ"מ כיון דהספר של בעליו בודאי והספק רק על ההוצאה אם צריך להחזיר מכיסו הוי בעל הספר מוחזק וכדאיתא כה"ג בפרק המקבל דף ק"י ע"ב אך י"ל דאין בעה"ב יכול לעכב מלקרות בו או להוציאו בלא דמי כיון דעכשיו אין לומדין מתוך ס"ת כלל אלא קורין בו בציבור כשהוא כשר אם כן כופין עמ"ס וכדאיתא בחו"מ סימן שס"ג ס"ו בהג"ה בדבר דאיבעי ליהנות לא יכול ליהנות כופין עמ"ס שיהנה בו אחר וה"נ אין בעליו י"ל אשכירנו לקרות בו דאם ישכירנו הרי נהנה בתיקונו וצריך להחזיר ההוצאה כדאיתא בחו"מ סימן שע"ה ס"ג והאיך יאכל הלה וחדי כדאי' בשילהי ביצה בנתערב לו קב חטין בחטים של חברו אלא דבעל הספר י"ל תנו לי בעדו מה שהיה שוה למכיר תחלה כשיזדמן קונה כמות שהוא כדי לתקנו ואם לא תתן לי דמיו לא תקראו בו דאף דעמד כך כמה שנים ולא מכרו מ"מ כיון דאי בעי ליהנות מצי ליהנות אין כופין עמ"ס

צד

שאלה רופא שבדק אשה והכניס קנה חלול עד תוך המקור אם נטמאת משום דא"א לפתיחת הקבר בלא דם הנה ביו"ד סימן קפ"ח בב"י כתב דהך דינא דהכניס שפופרת והוציאה בו דם טהורה לא מטהרינן אלא בשיפופרת דק מן הדקין כי לא אתפרש לן אם עבה או דק ואפשר ישבה שיעור לפתוח הקבר וא"א לפה"ק בל"ד ובש"ע שם ס"ג לא כתב בשופפרת שיהא דק מן הדקין רק כתב בחתיכות דוקא חתיכות קטנות דומיא דשופפרת וקשה לי אפילו בשפופרת עבה דודאי פותח הקבר כמו לידה מ"מ נימא נהי דא"א בל"ד מ"מ הדם יצא דרך חלל השופפרת וטהורה ולמה נחזיק ריעותא והאשה בחזקת טהרה ואח"כ מצאתי בבית מאיר שם שכ"כ וכ"כ בחוו"ד בביאורים ססק"ג מה"ט דהמחבר חזר בו דלא בעינן שתהא השופפרת דק שבדקים אלא ודאי גם בשופפרת גדול תלינן הדם שיצא בפתיחת המקור יצא דרך השופפרת עיי"ש

וא"כ ק"ו אכן דלא ידעינן שיעור עובי השופפרת דאפשר אין בו שיעור לפתיחת המקור כמו לידה רק מספק מחמיר הב"י וזה גופא דא"א לפה"ק בל"ד פלוגתת הפוסקים דהרמב"ם ס"ל כרבנן דאפשר לפה"ק בל"ד וכדאיתא בפ"ה מהא"ב הי"ג ובב"י סי' קפ"ח ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן קט"ז הובא תשובת הנו"ב דעושה מזה ספק לצרפו לס"ס וכן הבית מאיר בסימן קצ"ד עושה מזה ספק שמא הלכה כרמב"ם ושאלתות דאפשר לפה"ק בל"ד וא"כ בנ"ד יש ספק שמא אותו קנה חלול חשוב כחתיכה קטנה דאין בו שיעור לומר על ידו דא"א לפה"ק בל"ד ואת"ל דיש בו השיעור שמא הלכה כרמב"ם ושאלתות ואת"ל דהלכה דא"א לפה"ק בל"ד שמא יצא הדם דרך חלל הקנה דטהורה ויש שלש ספקות והאשה יש לה חזקת טהרה ואף דספק ראשון הוי חסרון ידיעה מ"מ מצטרף לענין ס"ם כמ"ש המ"ב הובא בש"ך יו"ד סימן נ"ג סקט"ו וכאן עדיף דיש ס"ס זולת ספק ראשון אלא לפימ"ש בש"ע של הגאון ר"ז זלה"ה בסימן קפ"ח סק"ח בדעת הב"י אליבא דהרא"ש אם השופפרת עבה ויצא הדם ע"י פה"ק אפילו תוך חלל השופפרת מ"מ טמאה דדם שע"י פה"ק דרך נשים הוא בעת לידתן ולכן צ"ל דבשופפרת אינה טהורה רק בדק שבדקן אך דעת התוספת ורמב"ם אינו כן כמ"ש שם בסק"ט דלדעתם כיון שהשופפרת תפסיק בין הדם לבשרה טהורה וב"מ בסימן קצ"ד כתב דל"פ אי אפשר לפה"ק בל"ד רק במפלת מידי ואפילו רוח אבל באינה מפלת כלל מן הרחם כע"מ דאפשר לפה"ק בל"ד עיי"ש ולפ"ז י"ל גם בהכניס שפופרת אפשר לפה"ק בל"ד כיון דלא הפילה כלל ממה שהיה כבר בתוך הרחם ובח"ס יו"ד סי' קע"ט כתב ז"ל משתתחיל להתעבר נסגר הפתח ההוא ואין המילדת יכולה להכניס אצבעה לפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פה"ק שא"א בלי דם עכ"ל והוא דלא כמ"ש בנוב"ת חיו"ד ס"ס ק"כ ומשמע מסיום לשון הח"ס דרק מה שנפתח בטבע נקרא פה"ק שא"א בל"ד ואפילו אינה מעוברת דאל"כ הרי כבר החליט דמעוברת נסגר הפתח וליכא פה"ק אך מקושית הב"י בסימן פק"ח בד"ה חתיכות שהקשה איך טהורה בשפופרת הא א"א לפה"ק בל"ד מוכח אפילו לא נפתח בטבע ואפילו לא הפילה כלום א"א לפה"ק בל"ד אלא די"ל כמ"ש החוו"ד דבש"ע חזר בו המחבר וס"ל בשפופרת ליכא חשש דפה"ק רק בחתיכה ונדחק החוו"ד למה נשתנה חתיכה משופפרת ולפימ"ש י"ל ברווחא דדוקא בחתיכה דנפתח הקבר בטבע וגם הפילה מתוך הרחם משא"כ בהכניסה שפופרת דלא נפתח בטבע ולא הפילה מידי ובשו"ת