תשורת ש"י מה

אכל חסרונו של בעל השור והרי יורד לשדה חברו שלא ברשות ונטעה חייב בעל השדה לשלם לו ונימא הוי ליה שלא ליטע ובפרק משילין דף ל"ח ע"ב אמרו הרי שנתערב לו קב חטין בט"ק ש"ח יאכל הלה וחדי

צא

מעשה ראובן שכר רגאל משרי המדינה והיה דד"מ מי שיחזיק יי"ש למכור להשותים או להשענקריס ולא יטול היי"ש מן השוכר הרגאל אם המצא תמצא בידו היי"ש יהא של השוכר והחזיק השוכר אנשים מחפשים ושמעון ולוי נשתתפו וקנו יי"ש למכור לשותים ולמוזגים ונודע למשרתי ראובן ולקחו היי"ש והביאו לבית ראובן אח"כ העליל שמעון על ראובן איזה עלילה וכאשר ראה ראובן צרתו צרה. פרע לשמעון היי"ש שיפטר אותו מהעלילה ועתה תובע לוי החצי

נ"ל דא"צ שמעון ליתן ללוי כי דדמ"ד במסים והרגאל הוא מס שלא יהא רשות לשום אחד למזוג יי"ש זולת השוכר הרשות מהמלך והקנס ג"כ שייך למס א"כ זכה ראובן בהיי"ש הנלקח משמעון ולוי ועיין בחו"מ סימן שס"ט ס"ז וס"ח ושו"ת ב"א סימן נ"ח

ועוד דאת"ל דלא זכה ראובן מדד"מ מ"מ כשלקחו משרתיו היי"ש היו כתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ולכן אף דנטלוהו ע"ד ליתן היי"ש לראובן לא זכה עדיין וכשבא היי"ש לרשות ראובן כבר נתייאשו שמעון ולוי כיון שלא היה אפשר להם להציל ודעת כ"פ בחו"מ סימן שס"ח דסתם גזלה בגזלן ישראל הוי יאוש וגם לפימ"ש בערך ש"י שם דגזלן ישראל כשגזלן בעדים ל"ה יאוש היינו ביש כח לדייני ישראל להוציא בלעו מפיו משא"כ במקומות שאין שום כח לדייני ישראל רק מאן דלא ציית דינא נותנין רשות לאידך לילך בערכאות והרי גזל זה מוחלט בערכאות ועוד דנודע כי ראובן זה גברא דלא ציית דינא וכיון דאחר יאוש בא היי"ש לרשות ראובן קנה ביאוש וש"ר ואח"כ כשבא שמעון ונטל מראובן מחיר היי"ש בע"כ דראובן מחמת העלילה הוי גזלה דתלוה ויהוב ושותף שגזל וגנב א"צ לחלוק עם שותפו עש"ך חוימ סימן קע"ו סי"ב ס"ק כ"ז ואף דהכא מתחלה נשתתפו שמעון ולוי להתעסק בגנבה במכירת היי"ש מ"מ על גזלה כזאת לא עלתה על דעתם כלל וזה דומה להא דאמרינן בגיטין דף ע"ג אף דקבל עליו כל אונסא מ"מ אי נולד אונס דל"ש דלא עלתה ע"ד פטור ועיין רמ"א סימן שנ"ו ס"ו דנהיגי עכשיו להחזיר אפילו לאחר יאוש וש"ר מכח דד"מ ואם כן בנ"ד דאדרבה דד"מ שיוחלט אצל שוכר הרגאל ל"ל הכי ועיין פ"ת חו"מ סימן רנ"ט סק"ג אך אם לוי תפס משל שמעון י"ל קי"ל כפוסקים דשותף צריך ליתן חלק לחברו ממה שגנב וי"ל נמי קי"ל היכא דשליח מוחזק ישלד"ע כדעת הפוסקים בס"ס שפ"ח אך העיקר נ"ל דדמ"ד בזה

והנה לוי היה חייב מעות לשמעון על וועקסיל ורצה לוי לפטור מהחוב ושמעון טען שמה שנתן לו ראובן לא היה כלל במחיר היי"ש נ"ל כיון דנהגו כאן שעל וועקסיל אין משביעין למלוה עד אחר הפרעון ואם כן אז המלוה מוחזק ופטור גם מלישבע

גם י"ל גם למ"ד שותף שגנב חולק עם חברו היינו בזמן שעדיין שותפים אבל הכא מיד שנלקח היי"ש מהם ופסקו מלהסתחר בשותפות בזה ולא היה להם שותפות בעסק אחר תו אינם שותפים ואף דגזל ממחזיק הרגאל מחיר היי"ש מ"מ הרי כבר זכה הפעכטיר בהיי"ש ולא היה מחויב לשלם אם כן לא נשאר להם עוד שום שותפות

צב

ששאלת באחד היושב בכפר שלח בי"ג ניסן לעיר חביות שישלחו לו יי"ש בהקפה והלך השליח ומלאו החביות יי"ש והניחו השליח וקודם חצות ע"פ הביא איש אחר היי"ש בלתי ידיעת הקונה ומסרו להערל שקנה החמץ והחדר מהמשלח בשט"מ ונכתב בו שהחמץ שא"י לו יהא נתון לו אג"ק וכשנודע להמשלח בא מבוהל ואמר להערל שנותן לו החביות יי"ש במתנה. אי כליו של לוקח קונה ברשות מוכר כבר נקנה היי"ש להמשלח ביום י"ג ונכלל בהשטר מכירה שעשה עם הערל אבל א"ל קנהו ודאי שליח שלא מדעתו לא קנה לו דאיסורא לא ניחא לו לקנות ומה דבחפזו אמר להערל שנותנו לו במתנה אינו גילוי דעת דודאי מתרצה עתה לקנותו רק עשה כן מיראתו שמא היי"ש שלו בע"כ ואנן לא ידעינן איהו איך ידע ואנן סהדי על זה אלא די"ל ממ"נ אם כיליו של לוקח קונה ברשות מוכר כבר נקנה להערל מכת המשלח וכמ"ש ואם לא קנה המשלח מ"מ היי"ש ברשות הערל וכיון שהוא איסור הנאה ואינו ברשות שום ישראל הוי כהפקר וקנהו הגוי מהפקר ע"י חצרו שלא מדעתו אף דלא נתכוין לזכות מהפקר וכיון דלרוב פוסקים בע"פ ליכא ב"י עמג"א ריש סימן תמ"ג לא עבר בעל היי"ש על ב"י ואין לאסרו אחה"פ מה תאמר דהכלי מפסיק בין היי"ש לחצרו דלא בטל הכלי לרשות א"כ כליו של לוקח המשלח קנה היי"ש למשלח בי"ג ונקנה להערל אג"ק ע"י השט"מ עיין סימן ר' חו"מ שם סעיף גד"ה ובסמ"ע שם סק"ט דעת רא"ש וטור וכן הוא בפירשב"ם בב"ב דף פ"ו דזה תלוי בזה רק לרי"ף ורמב"ם תרווייהו צריכי כלי ורשות א"כ המשלח לא קנה והערל לא קנה היי"ש מהפקר דהחביות אינו חמץ ואינו הפקר ומפסיק בין היי"ש לרשות ויש לומר בשלמא כלי של מוכר מעכב על הלוקח מלקנות בחצרו דלא חשוב יצא מרשותו לגמרי דאגיד גביה ע"י הכלי וכן כליו של לוקח לא קנה ברשות מוכר כיון דמונח ברשות מוכר אגיד קצת גביה אבל כאן הכלי של המשלח והיי"ש של ישראל אחר מונח בו ברשות הערל אפשר שאינו מעכב כלי של אחר על הערל מלקנות ע"י רשותו מבעל היי"ש שאין הכלי שלו ועיינתי בנתיבות סימן ר' ס"ד באמצע ד"ה אמנם שכתב ואין להקשות כיון דגם לכלי יש קנין וכו' דזה אינו וכו' עיי"ש דדבריו אינם מוכרחים לרי"ף ורמב"ם דבאמת כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה י״ל מה"ט דאגיד עדיין גבי מוכר ואף דכלי אינו קונה במקום שאין לו רשות להניח שאני כשצריך לקנות מה שלא היה שלו ממה שהיה שלו מעיקרא בתפיסה מועטת נשאר ברשותו כמ"ש תוספת בב"מ פא"נ דף עין ע"ב בד"ה ואי לא משכח עיי"ש והא דבא"ח סימן ת"ם ס"ד מפקיד חמצו אצל גוי עובר עליו המפקיד ולמה לא קנהו הגוי בע"פ מהפקר די"ל משום דנפקד השאיל מקום החמץ למפקיד הוי רשות המפקיד כמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים לדעת הר"י וכ"כ רשב"ם בפרק הספינה דף פ"ה והובא בטו"ז לחו"מ סימן קפ"ט אך מהרי"ט