תשורת ש"י תמה

שמעון כמה אתה רוצה אמר ראובן לקחתי' במאה ואני רוצה להרוויח עשרה ולא רצה שמעון והשוו במאה וחמשה ונודע אחר כך שלא נתן ראובן בעד הסחורה רק שמונים והביא שמעון עד אחד ששאלו אם יש להאמין לראובן שקנהו במאה ואמר לי' דהוא אינש מהימנא וודאי אינו משקר ועתה תובע שמעון מראובן שיחזיר לו העשרים ז"כ או יתבטל המקח. ואי המוכר לא הכחיש את העד לומר שעד אחד אינו נאמן. ואי נתברר שנתאנה הלוקח בשתות. ואם הלוקח לא פרע עדיין כל המעות והסחורה אצלו והאונאה פחות משתות

קז בעל רחיים מחזיק אומן ורושם כל שק קמח כמה משקלו ולקח שמעון בהקפה ועתה טוען שמעון שמכר הקמח מעט מעט ואפשר רשם האומן יותר

קיד יורש מרגליות שמכר לראובן וראובן מכר לאחר ונודע שהיורש נתאנה יותר משתות וראובן הרויח פחות משתות ולוקח שני אזל לעלמא

קסג שמעון שלח משרתו ליקח הסחורה שקנה מראובן וסמך ראובן על משקל המשרת ואחר כך צווח ראובן שנודע לו דאינהו המשרת במשקל וחושד את שמעין שיודע מזה או צוה את המשרת כן

תקכה ראובן לוה אווזא משמעון ושחטה ונמצאת כשרה ואחר כך החזיר לשמעון אווזא אחרת ושהתה בידו יותר משלשה ימים ושחטה ונטרפה על ידי קרום שעלה מחמת מכה בושט

קג גוי שכר ראנדיא והעמיד לראובן למזוג המשקאות של הגוי בשכר קצוב לכל מדה והקהל טוענים שיהא עסק זה של הקהל להשכיר אותו זכות. ואם הראנדיא היה בחזקת הקהל מקודם

רצו מנהלי קהלה השכירו מכירת השמרים כדי להחזיק בן טובים הדר במקום אחר ופסקו לחיותא דיחיד שנתפרנס מזה כמה שנים

קכו גוי הסיג גבול מחזיקי אוראנדיא ושכרו והעמיד יהודים למזוג המשקה בשכר קצוב מכל מדה ומחזיקי האורנדיא טוענים שמגיע להם זה השירות

קצד מי שהשיג גבול חבירו בחזקת ראנדיא וישב בה שתי שנים ואחר כך הוכרח להחזירו אם צריך לשלם בעד השתי שנים

רמח ראובן היה לו עשר חביות יין וקנה שמעון ארבע ורשם ובא לוי לקנות כל העשרה אמר לו ראובן שמכר ד' מהם ולא רצה לוי ליקח כלום וחזר בו ראובן וקיבל בבית דין מי שפרע נגד שמעון וביקש מלוי שיקנה כל העשרה ולוי חושש אם שמעון חשוב עני מהפך בחררה כי אפשר אם לא יקח הוא יתן לשמעון הארבע חביות. עוד שם בדברי השבו"י דס"ל במוכר יין לית בי' דין דעייל ונפיק אזוזי דהוי כמוכר מפני רעתה

רמט על מ"ש בערך ש"י חו"מ סימן רל"ז דעבר וקנה מה שחבירו הפך בה לא מתקן בחזרה

רסה בעת שנתבטלו הרעגאלין רק השכירו הממשלה אקציז ליטול מהמוזגים כך וכך מכל מדה וטוען מי שהחזיק עד עתה הרגאל שהחזקה שלו וגם משום ועשית הישר והטוב ועני המהפך בחררה אין להשיג גבולו

רסו כ"ה חניות בבנין אחד של אדון מושכרים לכ"ה יהודים אחר כמה שנים סתר הבנין ועשה רק עשרים חניות יש מהם רק על קרקע רשות הרבים שנתנו לו שרי העיר להרחיב הבנין ויש מקצתן גם על קרקע הישן ושכרו עשרים משוכרי הישנים העשרים חניות ומדיינים החמשה עמהם מחמת תקנת חזקה במדינתם

תנב חזקת חנות שסתמו השר ועשהו צירוף לקאפע הויז

תקצה בענין החזקות שכתוב בהתקנה שאם השאר המקום ריקנית ג' שנים אבד המחזיק חזקתו ויצא המחזיק ונכנס בה גוי תוך הגימ"ל שנים

תו אחד מהנפילים ועקלו כל אשר לו ויצא המשפט שישבע שאין לו יותר ממה שעקלו ושאל למורה מה יעשה כי יש לו אצל אחרים חובות בעל פה שהעלים ויעצו למחול בפני שני עדים שלא בפני הלווים ושלא בידיעתם ויוכל לישבע שאין לו ואחר כך יגבה חובותיו וכן עשה אחר כך נפל לו ספק אם מותר לגבותם מאחר שמחל להם ואם מועיל מחילה שלא בידיעת לוה. ועיין סימן תיח

תח שייך לדלעיל סימן ת"ו ובו יבואר דברי המגן אברהם סימן תמ"ח דמיקל מדינא ליתן החמץ לגוי כשאומר לי ותחזירהו לי והוא דלא כדמצינו בפדה"ב כמו שהקשה בח"י ישוב לדברי המג"א בגימ"ל אנפי. קסא יורשי שמעון הוציאו שטר שנתן ראובן לשמעון רשות לשחוט בבית מטבחים לעולם

תקנא אם יכול יורש להוציא משאר יורשין נדן שבשטר תנאים שנכתב כבר איזה שנים בשעת השידוך כי אפשר לא רצה להתקוטט לכן לא תבע ואם על כל פנים מחויבין לשלם כדי לצאת ידי שמים או אפילו תיכף אחר החתונה אינו יכול להוציא. ועיין מ"ש בתשובה סי' י"ב

תקסז הפוסק לחתנו נדן ומזונות ולא נעשה שטר וקנין או אם כתבו שטר בהתחייבות וקנין ומת אם מוציאין מהעזבון מיד יורשים או על כל פנים חייבים משום מצוה לפרוע. עוד שם אחד שכתב לבן בין הבנים נכסיו מטלטלין ואגבן מקרקעי מהיום ולאחר מיתה ולבסוף השטר כתוב וקנינו מידו על כל הא דכתיב ומפורש לעיל

תקסז מי שפסק נדן לחתנו ככתוב בתנאים ומת אם החתן נועל בשבועה שלא נפרע או היורשים מחויבים לישבע שאינם יודעים אם נפרע ולא ציוה להם אביהם ואם יש בזה משום מצוה לקיים דברי אביהם שציום לפרוע

רטז ציוה מחמת מיתה ביתו יהא לבנו פלוני אין עהר זאל ארויס לאהלין דוא איברעגי קינדער ואחר שתי שעות שאלו אותו מה כוונתו על הקינדער אם גם בנותיו בכלל והשיב אצלי חתניי גם כן זענין קינדער והשאלה אם צריכין היורשים ליתן להבנות חלק מדמי הבית ומן שאר הירושה

תלג בצוואת שכיב מרע ובענין מצוה לקיים דברי המת בספק אי תפס המקבל וגם בסימן תמ"ז על ענין זה

תמז במצוה לקיים דברי המת אהא דכתב הרמ"א סימן רנ"ו דהואיל ופ"ד הממע"ה ושייך לתשובה סי' תל"ג

זיי"ן פסק שכירות לסרסור כדי להטעות חבירו במדידת סחורה אם צריך לשלם

קמח ראובן אמר לשמעון אני יודע מיער עצים העומד למכור אם תתן לי חלק עשירית אודיעך ואמר לו הן והודיעו אחר כך אמר לו שמעון רצוני להשתתף עם גוי פלוני אמר לו ראובן אם תודיעו לא ירצה ליתן לי שכר הסרסרות אמר לו