תשורת ש"י תמד

וכך ובין ישכור שמעון האקציז ובין ישכור לוי יהא האקציז של לוי ונתן שמעון ללוי כתב בחתימת ידו על פשר זה וכתוב בו שנתחייב שמעון בקנין אג"ס וכשקרב זמן שכירות האקציז אמר שמעון ללוי שחוזר בי ושיחזור לו מעותיו אחר כך שכרו רו"ש האקציז בשותפות ואין רוצים למסרו ללוי

שח ראובן מכר עץ לשר והפחידו שמעון שיקלקל המקח שיאמר להשר שראובן מרמהו במדידת העץ והשתיקו ראובן בסך מעות אחר כך לוה ראובן משמעון מעות ומת שמעון ורוצה ראובן לעכב אותו סך כי נתן לו מחמת אונס שהפחידו. עוד שם קנה קרקע על זמן קצוב וחפר הלוקח בורות אם מחויב בסוף הזמן למלאותן. עו"ש אי הזוכה על ידי קי"ל מתייאש שכנגדו

שט לאה מכרה קרקע על דעת שיתן הלוקח דמי הקרקע לאביה ונתנה לו שטר מכירה והעלה בגרונד בואך והחזיק אחר כך טען הלוקח שלאה חייבת לו מכבר ולזה נתכוון מתחלה רק שתק שירא שלא תרצה למכור לו

שעו ראובן מכר לשמעון בית בעד מאה זהו' ופרע שמונים ונתן ראובן כתב לשמעון שכשיפרע העשרים מחויב ליתן לו שטר מכר שיוכל להעלות הבית על שמו בפינקס הערכי וארכו הימים עד שלוה ראובן מגוי מאה זהו' וטרף הגוי הבית מן שמעון בעד חובו אף שכבר ישב שמעון בהבית שכן נימוסי העכו"ם לטרוף כל זמן שלא נכתב בפינקס הערכי על שם לוקח. אי קנה הלוקח. ואי חייב המוכר מטעם אחריות טעות סופר או גרמי או מטעם כיון דבדיניהם יכול הבעל חוב לטרוף מהלוקח לא שייך הדין דנתפס על חברו

תז ראובן ושמעון שותפים בקרקע ולוה ראובן מעות ונכנס שמעון ערב קבלן בעדו ושמעון העלה בערכאות הקרקע על שמו בשטר מכירה שנתן ראובן על חלקו רק הותנו בעל פה שאינו רק למשכון ובהגיע תור הפרעון אמר שמעון לראובן מכור לי באמת חלקך ואפרע החוב ונתרצה ראובן ופרע שמעון החוב אחר כך מכר שמעון קצת מהקרקע לגוי ועלה דמי המכירה יותר מהחוב שפרע שמעון ותובע ראובן המותר גם תובע שטר על דמי המכירה יותר מהחוב שפרע שמעון ותובע ראובן המותר גם תובע שטר על חלקו הנשאר בקרקע

תט ראובן ושמעון אחים קנו שדה ממצרי ונשתמשו בהשדה בשוה כמה שנים אחר כך מכר שמעון חלקו לאחר וטען ראובן לא היה השדה כלו של המצרי רק החצי והחצי של עכו"ם אחר ואני בערמות וביד חזקה והשתדלות חזקתי בכולה ואין לשמעון רק רביע השדה ויתן לי החצי מדמי המכירה ושמעון מכחישו. תכא ראובן כתב לסוחר למרחוק שישלח לו איזה סחורה על הבאהן לפני הפסח ולא שלח עד אחר הפסח ולא רצה ראובן לקבלה ועשה מנהיג הבאהן ליסטאציא למכור הסחורה וירא ראובן שלא יתחייב בערכאות ורצה לקנות הסחורה אליסטאציא בזול כדי שיוכל להתפשר עם הסוחר ובאו גם אחרים אליסטאציא ונתפשר ראובן עמהם בעשרים ר"כ שלא יוסיפו על מה שיפסוק הוא בעד הסחורה והשליש העשרים ר"כ וגם אותם האנשים השלישו כן לבטחון שלא יוסיפו וטרם שנגמר הליסטאציא נתן השליש כל הארבעים ז"כ לאותם אנשים בלתי ידיעת ראובן ובתוך כך בא מכירו של אותו סוחר כי כתב לו הסוחר שיקנה הסחורה והוסיף עד שלא היה ראוי לאחר להרוויח ונשאר הסחורה ביד זה השליח וטען ראובן על השליש והאנשים שיחזירו לו העשרים ז"כ והשיבו שעשו מה שקבלו עליהם שלא הוסיפו על מה שפסק הוא והשליש טען דראובן לא פירש אימת יתן המעות

תמח ראובן מכר קרקע לשמעון בשטר והחזיק בו שמעון כמה זמן ותבעו ראובן שיחזיר לו הקרקע והוא יחזיר לו הדמים כי כן התנו ושמעון מכחיש אם צריך הלוקח לישבע ואם נאמנים העידי חתימה לומר שכן התנו

תקלו אחד קנה מחבירו הרבה עצים גדולים קשורים יחד ושכר הלוקח חמשה אנשים לדחות העצים לתוך הנהר להוליכם למקום אחר והנהר מעבר לרבים להוביל עצים וספינות למרחוק וארבעה מהאנשים המה גוים ואחד ישראל ודחו העצים לתוך הנהר וכשהיו בתוך הנהר חזר בו הלוקח מן המקח

קה לקח סחורה מחנוני בנאמנות ריוח עשרה למאה וטוען הקונה שנולד לו ריעותא בנאמנות החנוני ורוצה שישבע החנוני אם לא חישב יותר מעשרה ריוח ועמ"ש בסימן רכ"ז

רכז לוקח בנאמנות ריוח כמו שיחשוב ואחר כך טוען שחושד את המוכר ועדיין לא פרע וחוזר הלוקח ועמ"ש בסי' ק"ה

קסב ראובן מכר לשמעון צאן שקנה לאחדים על כך ריוח באמונה ונתן לו הצאן כפי החשבון שעשה אחר כך צווח ראובן שטעה בחשבון

שצז אחד נפל לו סחורה בירושה במקום אחר ומכרה לאחר על מנת שאין להם אונאה זה על זה ונמצא שנתאנה הלוקח. ואי חושד להמוכר שידע מהאונאה

תכ ראובן ושמעון שותפין בסחורה קרוב לשלשה אלפים אמות וידוע לשניהם המנין ומונח הסחורה אצל שמעון וגם המעות של שמעון ועשו גוד או אגוד ונשאר הסחורה לשמעון בעד שבעה מאות זוז ולפי אותו קנויה צריך שמעון ליתן לראובן כ"ה זהו' וטרם הקני' עשה לו לעצמו חשבון במעמד ראובן כמה יכול ליתן וכמה יעלה דמי כל אמה ואמה וראובן לא ידע ענין החשבון בכמה ואחר שעה בא שמעון אצל ראובן ואמר טעיתי בחשבוני כי לפי דעתי היה עולה כל אמה בחמשה ועשרים צ"ל אם כל הסחורה בעד שבע מאות זוז ועתה רואה אני שעולה שבעה ועשרים צ"ל אי יכול לחזור

תגו קהל מכרו על ידי הכרזה גדר עצים מבית הקברות ונתן קצת מעות הקונה ולקח העצים לביתו וטוען שנתאנה ושאל אם יש טענת אונאה כשנמכר בהכרזה וגם אי הוה כהקדש וגם מחמת שקנה מן רבים

רנג ראובן ושמעון נשתתפו בסחורתם שימכרו לאנשי העיר ועשו ביניהם שלא ימכרו בפחות מריוח עשרה למאה ויחלוקו העשרה ואם ימכרו ביותר ריוח היותר לעצמו ובא קונה שאינו רוצה ליתן רק ריוח עשרה למאה אם מותר לומר להקונה שאינו מרוויח רק עשרה ויטול חמש עשרה כיון דנותן לחבירו חמשה. גם אם הוא מוכרח ליתן לסרסור כדי שלא יקלקל אם יכול לחשוב זה בקרן. ואי חייב ליתן להסרסור. ואי מותר למוכר לומר להקונה שאינו רוצה למכור לו על אמונה עשרה למאה ועם כל זה אינו מרוויח יותר

שסא ראובן בא עם סחורה לשמעון למכור ושאלו