תשורת ש"י תלט

ההלואה אם יש לו דין שטר בעדים או רק דין כתב יד

ח"י היתר עסקא בחתימת יד המקבל ובנאמנות לנותן וכתוב בו כ"ד למאה לשנה בעד חלקו ריוח וטען המקבל שהתנו בעשרה למאה לשנה והניח חלק בהיתר עסקא וכתב הנותן אחר כך כ"ד למאה. עו"ש בענין פה שאסר דעדיף ממגו

צז שטר ישן כתוב בו נאמנות ומקום הזמן חלק ובידו לכתוב בו זמן חדש

צח קהל מחזיקים ראנדיא ושכרו שני נאמנים מהקהל לעסוק בהראנדי ולקח אחד מהקהל משקה על משכון מהנאמן ונגנב ושוה יותר מהחוב

תקצב שמעון מינה אפטרופוס על יתומיו ותובע האפטרופס מראיבן שמצא כתוב בפינקס שמעון שחייב לו ראובן על משכנות אלו מאה ז"כ וראובן טוען שפרע לשמעון חמשים ולא נ"ח רק חמשים

רנב ג אהא דשבועה דאורייתא מפכינן אם שניהם מרוצים

תריא בעל חשד את אשתו שגנבה מעותיו והודית במקצת אם יש להשביעה על טענת ספק

מו ראובן ושמעון שותפים לוו מלוי שני אלפים ובחלוקת השותפות נתפשרו שישלם שמעון י"ב מאות וראובן שמונה מאות וכל אחד נתן ללוי כתב על הסך שקבלו עליהם ולוי לא החזיר שטר הראשון שהיה לו על שניהם דשמא לא יפרע אחד יגבה מהשני ועתה חוזר שמעון מהפשרה

קנא אשה שאמר לה רופא מומחה שצריכה למרחץ פלוני ולא רצה הבעל ליתן לה הוצאות ואמר לו חותנו שימשכן תכשיטים של זהב שלה והוא יפדם

רצא שמעון קנה וועקסיל מחנוך בן ראובן ולקח עליו מעות מבאנק והוועקסיל הי' בחתימת יד ראובן ונתבע ראובן בדא"ה על ידי הבאנק ונעשה הוצאות אחר כך ביקש ראובן משמעון שימציא לו מעות לשלם הקרן והוצאות ונתן כתב לשמעון שחייב לו כל אותו סך שעלה הקרן והוצאות ועתה טוען ראובן שחתימת ידו הי' מזויף והיה ירא לישבע שלא יתנו בנו לתפיסה

שעז ראובן הוציא טראט על איזה סך ממון וחתום בו שמעון הלוה ולוי ערב דהיינו שיראנט וטען לוי שאין זה חתימתו וראובן טוען שמא צוה לוי לאחר להחתימו

לה קנה סחורה בחנות בעד שבעה ז"כ ונתן באנקאנאט מעשרה ז"כ ומנה לו המוכר השלשה ז"כ על השלחן בפני הקונה ופנה בעל החנות ליתן סחורה לאחר וגם הקונה העלים עיניו והיו שם גוים ונחסר מהשלשה ז"כ עיין סימן שס"ב

רה ראובן נתן קמח לשמעון להקיף ואמר שהקיף ללוי וטען לוי להד"ם ונתחייב לישבע ושילם ולא רצה לישבע ותבע לוי משמעון

שסב ראובן קנה סחורה משמעון והניח ראובן דמי המכירה אחר שמשך הסחורה על שלחנו של שמעון לפני שמעון ואמר לי' ראובן הילך המעות ושתק שמעון והיו בחנות אנשים אחרים ונגנב המעות מעל השלחן עיין סימן ל"ה

תקסד עכו"ם תובע ממון מישראל ויש עד אחד ישראל מעיד כטענת העכו"ם אם מחויב הנתבע לישבע שבועה דאורייתא או דרבנן וכן אם ליכא עד אחד והנתבע מודה במקצת או כיפר הכל אם חייב היסת או חרם סתם

נב ראובן היה עליו נושים הרבה והביא לבית דין שטר חוב שיש לו על גוי ואמר שיש לשמעון בו החצי

תקצא ראובן שכר דירה משמעון ודר בו ראובן ואשתו ונפטר ראובן ונ"ח שכירות ונשאר ממנו איזה מטלטלין מונחים בהבית ואינם שווים כחוב השכירות ותבע המשכיר מבן ראובן שישלם לו דמי המטלטלים שימכרם או יתנם לו והבן מודה בהחוב רק טוען דהמטלטלין מגיעים להאלמנה בכתובתה ועוד איני רוצה לירש כלל ולך אתה וקח לך המטלטלין ולא עלי תביעותך

רפח יורש קטן מצא בעזבון אביו שני וועקסלין על לוה אחד אחד מן מנה ואחד ממאתים והלוה טוען שיברר בעדים דפרע מנה על וועקסיל של מאתים ועל המנה שנ"ח נתן הוועקסיל של מנה ואינו רוצה לשלם רק אם יחזרו לו השני וועקסלין ויעשו לו לעשינק על הטיבליאציא. עוד שם אם לא יביא הלוה רק עד אחד שהיה שליש על הוועקסיל של המנה והלוה מתרעם עליו שלא היה לו ליתן הוועקסיל למלוה עד שיקרע לפניו וועקסיל של מאתים והשליש מכחיש שלא שינה מתנאי השלישות רק זה יודע שהלוה נפטר מן וועקסיל של מאתים על ידי הוועקסיל של מנה

תקצו מי שנתחייב שבועה לפטור וידוע שיש עד אחד שיודע בדבר אי ממתינון עד שיבוא עד שלשים יום

שה טובי קהל לקחו מעות מראובן לשלם לו עסקא ונתנו לו היתר עיסקא ונכתב שמשעבדים למעותיו הרגאל שמחזיקים ונכתב בהת"ע שלקחו המעות מראובן לצורך הקהל והיה הכנסה רב מהרגאל והיו יכולים לפרוע הכל לראובן והוציאו הטובים כל ההכנסה לדברים אחרים והבטיחו לראובן עיסקא על המעות וגם נתנו לו קצת עד שניטל הרגאהל מהקהל. עוד שם בדברי הבית אפרים סימן י"ז אי כתבו הטובים אצל החתימה עבור הקהל דצריך לתבוע כל א' מהקהל

שלו על מ"ש בערך ש"י סימן ק"כ אם התנה המלוה עם הלוה שיחזיר המעות לידו ודאי למעט אשת המלוה

מה שמעון היה לו סוס ופסק לו ראובן בעדו דמיו ולא עשה שום קנין ואמר לו ראובן שישלח אחד להביא לו הסוס ושלח ראובן גוי והוליכו הגוי על הגשר ונפל הסוס למים ומת

שעא ראובן שלח משרתו כמה פעמים ליקח קמח משמעון אחר זה תבע שמעון מן ראובן בעד הקמח והשיב ראובן תמיד נתתי מעות להמשרת ולא שלחתיו ליקח בהקפה. ואי מהני תפיסת התובע בעדים כשנתבע טוען איני יודע אם נתחייבתי

תר ראובן אמר לשמעון תן מנה ללוי ואין לראובן ביד שמעון רק חמשים אם קנה לוי החמשים

תרא ראובן היה חייב לשמעון ונתן לו לפרעון החוב שטר חוב אשר לו על לוי בכתיבה ומסירה ואינו יכול שמעון לגבות מן לוי אם יכול לחזור על ראובן

ריב קהל תקנו בדקי בית הכנסת והטילו ההוצאה על בעלי המקומות ומקום אחד היה בחזקת ראובן ונתן מה שהוטל עליו אחר זה בא שמעון ובירר שהמקום נשאר ממורישו אם חייב שמעון להחזיר לראובן מה שנתן לקהל. ואם יוכל להוציא מהקהל בטענת טעיתי שהיא שלי כיון דעידי שמעון מסייעין