תשורת ש"י תלח

הקהל לדון בפניהם ולא רצה ועשו פסק לזכות הרב והקהל לא צייתי רק לדון בזבל"א וזבל"א ורוצה הרב ליקח לו אחד משלשה רבנים הנ"ל אם יכולין הקהל לעכב

שבה קהל קבלו שו"ב על כל זמן שירצה להיות אצלם שו"ב לשלם לו מכל מין שישחוט סך כך וכך ואחר איזה שנים נדחקו הקהל למעות וראו ששכר השחיטה עולה הרבה ונתפשרו עם השו"ב לשלם לו סך קצוב לשבוע והמותר יפול לקופת הקהל אחר כך חזר בו השו"ב וטוען שלא היה קנין בפשרה וגם הוי מחילה בדבר שלא בא לעולם

שלב על מה שכתבתי בערך ש"י חו"מ סי' זיי"ן ס"ב אהא דליסלקי בתרי ולידייכי'. תג ראובן היה לו שטר חוב על שמעון ובאו לפני שני אנשים והיה לשמעון טענות פרעון וקבלו בקא"ס ולא פרשו שמחייבים עצמם ויצא הפשר שישלם רק החצי וכדומה ועתה התובע אינו רוצה לקיים

תלו קהל שקבלו דיינים בתנאי שאינם קבועים רק עד שירצו הקהל ויעשו דיינים קבועים ואחר איזה שנים רוצים הקהל להתאסף לקבל דיינים על פי רוב דיעות וטוענים דיינים ישנים דמעלין בקודש ולא מורידין וגם הדיינים שיכנסו יש בהם משום עני המהפך בחררה

תקצט ראובן הפקיד אצל שמעון ונאבד הפקדון ולא רצה שמעון לישבע ולעמוד בדין והביא דמי הפקדון לראובן ואמר ראובן איני רוצה שתפסיד על ידי אחר זה חזר ראובן ותבע את שמעון

שסא בעד אחד שמעיד לאחד ושכנגדו אינו מכחישו לומר עד אחד אינו נאמן. בסי' שס"א בדיבור המתחיל והנה

לח קהל שבנו בית המדרש והסכימו לעשות בדרום וצפון עשרים עשרים מקומות ומכרו כל המקומות שבמזרח וקצת מדרום וצפון ועדיין לא נעשו הספסלים וטוענים אותם שקנו במזרחית דרומית להניח מקום פנוי שיעור אמה בין מושב שלהם למושב דרום וצפון ואותם שבדרום וצפון מוחים כי הקרוב למזרח יותר חשוב יותר ויש הכחשה איך הוכרז בשעת מכירת המקומות. שלג על מ"ש בערך ש"י סימן כ"ח ס"ג דחזקת חיוב דגוי יועיל לחייב המעיד שפרע

תמב ראובן תבע משמעון והכחישו וכל אחד הביא שני עדים כדבריו אם חייב שמעון שבועה. מג חבורה תלמוד תורה נתאספו עם הרב ובקשו רובם לתקן שלא יהיו ממוני החבורה קרובים זה לזה והמיעוט עם הרב מיאנו בטענה שעל ידי זה יארע לפעמים למנות אינו הגון

תהצח אחד נתחייב לחברו בקנין שלא יבנה במקום פלוני

נו"ן ראובן ושמעון סוחרי מין סחורה אחת ונתקשרו בחיוב המועיל שלא ימכרו במקום אחד רק ראובן ימכור ממקומו עד צבת ושמעון מצבת והלאה למי שייך צבת. עוד שם בדברי ת"י בכריתות דף י"ב ע"ב בד"ה לא נתכונתי להעיד

תכה ראובן היה לו שכר סרסרות אצל שמעון מאה ז"כ ודחהו שמעון מיום אל יום ונתפשרו בעד שמונים ז"כ באופן שיתן לו היום ואמר בלשון לעז היינט ופנה היום ולא נתן ולא רצה ראובן בלילה ליקח רק השמונים ז"כ

שס לווה בשטר ולפני זמ"פ ראה המלוה שהלוה יושב בלא פרנסה ותובע מן הלוה שיתן לו טובילאציא על נכסיו

רמז ראובן חייב לו שמעון ליתן לו עד חמשה שנים בסוף כל שנה שלשה מאות ז"כ ופעם אחד הוצרך ראובן למעות והקדים לו שמעון מאתים ז"כ וכתב שובר אין לי תביעה עליך עד משך שתי שנים איך הכוונה אם נמחל כל החוב משתי שנים או רק הרחיב לו הזמן פרעון. ואם כתב וקניתי בקנין אגב סודר מה דינו

תרד אם הלוה רוצה לשלם למלוה רק שהמלוה יחזיר לו קודם השטר חוב והמלוה רוצה קודם החוב

תקסג אחד צוה לבנו לבנות בית בחצרו לדור ובנה אחר כך רצה האב לדור בו ונעשה פשר שיחזיר האב לבנו הוצאתיו ובעד טרחתו ידור הבן בבית קטן שבחצר האב ודר בו שנה אחר כך אמר האב לבנו שבעד טרחו די אותו שנה והבן טען דמסתמא נתן לו האב עד עולם כל ימי חייו. וסם בפ"ד בקרקע מי המוחזק

תכט ראובן התחייב מנה לשמעון ולקח ראובן סודר של שמעון ואמר אני נוטל קנין להתחייב לך. עור שם אם נתן שטר חיוב וגם קיבל בקנין רק הקנין לא היה כדינו

תקפב ראובן אופה בעיר ועשה שטר עם בן כפר ליתן לו מעשה אופה למכור בכפר ואם ירצה לסלקו צריך להודיעו גימל חדשים מקודם ואחר איזה זמן עשו שטר אחר ונכתב בו שלא יוכל האופה ליתן גם לאחר באותו כפר וגם נכתב בו שיוכל הבן כפר זה להעמיד אחר במקומו ולא נכתב שום זמן שצריכין לקיים עסק זה ולא נכתב שצריכין להודיע ג"ח קודם הסילוק ואחר כך רוצה האופה ליתן גם לאחר. גם לענין אם התחייבות בקנין שלא לעשות מהני ואם התחייב כן מחמת שעשה לו טובה אם מועיל מכח שכירות

רלה ראובן פסק עם שמעון ליקח ממנו משקה הצריך לשענק שלו שנה ובעד זה יתן לו שמעון סך כו"כ ונכתב שטר וניתן ביד שמעון וחתמו ראובן ועדים ולפני החתימות כתוב נשמט מדלעיל דזולת סך הנ"ל מחויב עוד שמעון לשלם המס ממזיגת המשקה וטען שמעון שלא נתחייב בהמס והעדים כתבו כן שלא בפניו בציוו ראובן ולא קרא השטר כשלקחו

ריא ע"ד תוספת בפרק המוכר את הספינה דף ע"ז בד"ה קני

שצב ראובן נשלח לו תבואה על מסילת הברזל וכשבא ראובן ליקח התבואה לקחו ממנו שכר הרבה ונכתב קבלות השכר על הפראכט בריף ובא אחד וקנה הפראכט בריף בדבר מועט והעריך כתב להממונה על הכנסות מסילת הברזל ועלה בידו שהוחזר לו הרבה ועתה חוזר בעל התבואה ממכירת הפראכט בריף

תלד ראובן חייב לשמעון ממון ולבטחון נתן לו שטר טיבולאציא על בתים ושדות שלו ומתו רו"ש ותבע יורש שמעון מיורש ראובן החוב והוציא שוברים כנגד כל החוב רק שובר אחד מהם לא נכתב בו זמן ומכר החוב ללוי

תרי כתב יד שחתמו העדים אחר חתימת הלוה אני פלוני עד ולא כתבו שבפניהם נעשה