תשורת ש"י מג

המחזיק דבדין תבע ליה דלא נתן לו מעות אלא ע"ט שתבא הקרקע לידו ואם המחזיק יכול להשמט מחמוכר ישמט אעפ"י דהלוקח מפסיד והרא"ש כתב דהאיך יכול הלוקח להוציא מעותיו מעכו"ם המוכר שבדיניהם וגם בדינינו נגמר המקח ע"י נתינת הכסף ושוב אינו חייב להעמיד לו מקחו בידו אם בדיני ישראל זכה המחזיק וזה בא לעשות תחבולה עם העכו"ם שיבא באלמות ובכח לכוף המחזיק להחזיר הקרקע לאשר קנהו מאתו יראה שעבירה היא בידו ודין מוסר יש לו כיון שזכה בו מדין תורה עכ"ל והובא בטוח"מ וב"י סימן קצ"ד ס"ו הרי דלא פליגי רק לתוספת בדין חוזר הלוקח על המוכר לכן אין לו להשגיח במה שיגזול המוכר את המחזיק והרא"ש ס"ל כיון דלפי דינינו ודיניהם אין ללוקח כלום על המוכר אסור לעשות תחבולה ואם כן ה"נ בנ"ד אם בדין מחויב גוי הלוה להחזיר ההוצאות לשמעון אין לשמעון להשגיח במה שאח"כ יגזול הלוה את ראובן ופשוט דוועקסל שלא נכתב בו שם המלוה נקנה במסירה כמו שטר שכתוב כל המוציאו ואין מלוה ראשון יכול למחול ללוה כמבואר בש"ך סימן ס"ו סק"י וממילא לא נפטר הלוה במה שפרע למלוה ראשון אחרי נמכר דפרעון לא מהני רק היכא דמועיל מחילה כמבואר בש"ך שם ס"ק ס"ב ואף דלא ידע הלוה שמכר המלוה הוועקסל לאחר מה בכך כיון שנשתעבד לכל המוציאו איהו דאפסיד אנפשיה שפרע למי שאינו מוציאו וכמו בממרכיע ש"ך סימן נו"ן סק"ז נמצא ההוצאות שעשו הבאנק חייב הלוה ואף שנפרעו מהקונה שנתן השירא דהוה כערב קבלן מ"מ חוזר אח"כ על הלוה הן בדא"ה הן בד"י

פח

כתב בשו"מ תליתאה ח"א סימן קל"ז עמ"ש המרדכי בהגוזל קמא סימן קכ"ב ותשובת מיימוני למשפטים סימן כ"ט שמלוה על עסקא אם לקח המקבל המעות לצרכו אסור עד שיזכה לו מעות אחרות להעסקא ופירש הגאון בעל התניא בש"ע שלו דכל שפרע חובו הוי כלקח מעות לצרכו ואני אומר דאין בדבריו ממש דהמרדכי מיירי בנתן לו מעות להתעסק והוה מחצה מלוה ומחצה פקדון ואסור לקחת לעצמו מעות שלא ע"ז נתן לו המעות אבל כאן מתחלה נתן לו לפרעון חובו רק שהעסקא הוא במה שיוכל לחיות מביתו או שלא יצטרך למוכרו בזול וגם שנשארו לו מעות אחרות שיוכל להתעסק בו ואם כן המעות אחרות קבל בעסקא אבל זה המעות מתחלה הרשם שיפרע חובו והרי מבואר בתשובת מיימוני שם שאם מתחלה הרשה לו לקחת בחובו רשאי ומחויב לתת שכר וכאן עדיף טפי שהרי מתחלה הלוה בשביל זה עכ"ל ושארי ליה מריה דאדרבה מבואר בשו"ת מיימוני ובמרדכי שם דהרשהו שאם יצטרך המקבל להמציא המעות לצרכו יחזור בקרוב אחרות ויזכה אותן למפקיד ע"י אחר שאם לא היו המעות בעין או בחובות או בסחורה האיך יתן רבית על מה שהוציא הרי משלו נותן ואם לא לקח רשות להוציא כשיצטרך ולהחזירם הרי שלח ידו בפקדון והרי הן מלוה עליו ואינו בחזקת בעלים ואם כן רבית הוא עכ"ל מבואר כשהתנה שיהא רשאי להוציא המעות לצרכו צריך לזכות למפקיד אחרות תחתיהן ובלא זיכוי לא מועיל ואם לא הרשהו אפילו זיכוי לא מועיל וכמ"ש התניא ומ"ש השו"מ שהעסקא במה שיוכל לחיות מביתו או שלא יצטרך למכרו בזול וגם שנשאר לו מעות אחרות שיוכל להתעסק בו ואם כן המעות אחרות קבל בעסקא עכ"ל אינו מובן כלל דבמה זכה הנותן במעות אחרות של מקבל שלא ע"י זיכוי וכן ביתו הא לא הקנהו לו וכל היתר העסקא דלוקח חצי ריוח מפלגא פקדון דהמעות של מפקיד אבל כאן שנוטל משל מקבל מה שמרויח במעות עצמו או בביתו הוי רבית אגר הלואה שהלוהו להוציא לפרוע חוב ולפמ"ש נתיבות בסימן קע"ו ס"א דאם אמר לו המלוה שיקנה איזה סחורה שירצה וקנה סחורה לשם שותפות נקנה הסחורה למלוה אף דמעות המלוה הוציא לצורכו ה"כ היה אפשר לעשות על אופן זה שירשהו לפרוע חובו במעות שנותן לו ולפרש שכשיבא מעות ליד הלוה ויתעסק בהן יהא העסק מתחלה לשם שותפות ונעשה שלוחו ואזי פקע חוב המלוה כי סחורה שקנה הוא בפרעון המלוה שלו ודברי הנתיבות נראין אבל קשה למה הצריכו בשו"ת מיימוני ומרדכי שיזכה לו מעות אחרים ע"י אחר בלא זיכוי אחר נמי כשיקח איזה סחורה לשום שותפות מיד זוכה הנותן בתורת שליחות וצ"ל דבשלמא הנתיבות מיירי שאומר המלוה ללוה מעות שהלויתי לך יהיו בידך מעכשיו למחצית שכר והיינו שיש עתה מעות בעין ביד הלוה ויכול לעשותו שליח עליהם אבל במרדכי ומיימני שהתנאי על מעות שעדיין לא בא ליד הלוה לא מצי לעשותו שליח עליהם וכמ"ש תוספת בנזיר וכן הוא ביבמות פרק ר"ג דף נ"ב ריש ע"ב ובתוספת שם דף י"ב בד"ה מ"ט דלא מצי משוי שליח על דשלב"ל ואף דכתב הנתיבות דהוי כשליח דאמר לו המשלח זיל זבין לי שזכה המשלח כמבואר בש"ך סימן קפ"ג סק"ב ושם כתב הנתיבות הטעם באמר לו זבין לי במעותיך דתכף שנתן לחברו המעות על פיו נתחייב לו המעות דהוי כאומר תן מעות לפלוני ואתחייב לך דהא הכא הוציא גם כן המעות על פיו ומש"ה כמאן דאוזפינהו דמי עכ"ל מ"מ ערב גם כן משום שליחות מתחייב וכמ"ש רשב"ם פג"פ דף קע"ג ע"ב וכ"כ קצו"ח ושע"מ בסימן קכ"ט והנתיבות שחולק שם אין בכחו לחלוק על רשב"ם ובמשובב נתיבות דחה דבריו עיי"ש ובמשפט שלום סימן קע"ו שם כתב דלפמ"ש הטו"ז בר"ס קפ"ג דדוקא בסחורה ידיעה נקרא רמאי וכן לדעת הש"ך והב"ח דצריך דוקא מעמד גמור אין ראיה לנשתתפו סתם והמוחזק י"ל קי"ל עיי"ש א"כ ה"נ אפילו אמר לו קנה במעותיך סחורה סתם ונהא שותפין הוי ספ"ד כ"ש בלא אמר כלל קנה סחורה ויהא לשותפות דגם הנתיבות לא אמר להתיר דהא בנידון השו"מ אמר המלוה רק שנותן לו המעות שיתן לו רווחים עפ"י היתר עסקא סתמא כונתו כשאר הת"ע שהמעות שנותן לו מזה יתן לו רווחים ואינם יודעים כלל אופן ההיתר שעושהו שליח על מעות אחר שיבא לידו שיקנה בהם סחורה לשותפות ואיך יעשה שליח ויקנה המעות שלו למלוה בלא כונה וידיעה כלל ואפילו אמר בפירש שיקנה לצורך שותפות או ת"ל דהוי כאמר כן מ"מ עכ"פ צ"ל דמה שקונה במעותיו הוי המלוה שותף בו וכשיש בו פסידא החצי הפסד למלוה וכמבואר להדיא בנתיבות ריש סימן קע"ו ואיך כתב השו"מ הנ"ל לדחות דברי השואל שכתב כיון שהעלה השט"ח בערכאות על הקרן וכשיהא הפסד בקרן יוכל לתבוע לו שוב אסור לקחת רבית ודחה השו"מ כיון דסלק במעות זה חוב נשאר לו הקרן בטוח בלי הפסד ולמה לא יתן לו רווחים מה שזה יוכל להרויח בזה שנשאר לו מעות אחרות אבל בקרן שנתן אין