תשורת ש"י מב

פד

שאלה אחד אמר בהמה זו תהיה ליתומה עניה זו לנדן ואח"כ בא בע"ח של הנודר וטרפה בחובו. נ"ל אם עדיין לא נתנה להיתומה חייב ליתן דמיה אף דהנודר הרי זו אינו חייב באחריות מ"מ כאן משתרשי ליה שלא יוכרח לשלם החוב משאר נכסיו וראיה מפרק הזרוע דף קל"א הרי שאנסו בית המלך גורנו בחובו חייב לעשר משום דמשתרשי ליה דא"צ ליפרע משאר נכסיו אך אם כבר הוציא הבהמה מרשותו ליד היתומה או ליד אחר בשביל היתומה וטרפה משם בע"ח של הנודר פטור מלשלם דמיה וכדאיתא בחו"מ סימן קכ"ח ס"ב ועיי"ש נה"מ ומקו"ח סימן תמ"א סק"ג ולכאורה י"ל שאני לקח המלך גורנו בחובו לפימ"ש במרדכי בס"פ לא יחפור דמלך חשוב כמוחזק במס שעל כל אחד וכשיש ספק צריך היחיד לברר דחשוב הוא המוציא והובא בתה"ד סימן שמ"א ובד"מ ורמ"א וסמ"ע חו"מ סי' ד' והנה ברמב"ם פ"ו מה"נ ה"ד כתב דפורע חובו של חברו לא חשוב הנאה ללוה לענין איסור נדר שהרי לא הגיע ליד לוה כלום אלא מנע ממנו התביעה ואם כן במס למלך דמלך חשוב מוחזק וכשנפטר מהחוב הוי כמגיע ליד החייב דבר בעין והא דפריך בגיטין דף מ"ד מלקח המלך גורנו בחובו דחייב לעשר אהא דלקח נכרי עבד בחובו דלא יצא לחירות ולא משני דשאני מלך די"ל זה כונת התרצן שאני התם דמשתרשי ליה דהיינו בחייב למלך יש הנאה מחודשת כשנפטר מחובו דהוי כבא לידו מהמלך משא"כ בחוב לנכרי ואפילו לישראל דאסור הפקעת הלואתו מ"מ ל"ח משתרשי דאין מגיע עתה לידו כלום אך מפרש"י שם משמע דגם בנפטר מחוב לשאר נכרי חשוב הנאה רק התרצן משני דליכא למקנסיה גבי עבד דלא מכרו בעצמו ולשון הש"ס משמע יותר דחוב למלך חשוב משתרשי ובשאר חוב ל"ח משתרשי אך גם בשו"ת רשב"א סי' תשצ"ט מדמה פורע מס של חברו למלך לפורע חובו לאחר דזה וזה לא חשוב הנאה והובא במל"מ פ"ה ממלוה הי"ד ולכאורה נראה דתליא בפלוגתא שבחו"מ סימן שס"ט ס"ו דלפוסקים שבמחבר מבריח מס המלך חשוב גזלן ודעת הר"ן שברמ"א שם דשרי משום הפקעת הלואתו ועמ"ש בחיבור ערך ש"י על חו"מ שם

פה

מה ששאל באחד שנלקח יי"ש שלו למקום המשפט ונחתם בחותם השופט ובחותם ישראל בעל היי"ש עד יצא לאור משפטו משדי המדינה אם להחזיר לו אם לא אם מועיל מכירת היי"ש לפני הפסח שלא יהא אסור אחר הפסח משום שעעה"פ כיון שנלקח ממנו בעל כרחו ואינו ברשותו כמו גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו. נ"ל כיון שלא נלקח ממנו על דעת שלא להחזיר לו בודאי רק תלוי בספק כאשר יצא המשפט ע"כ כיון דחמץ שעעה"פ דרבנן יש ברירה כשיזכה הישראל בדין לומר הוברר למפרע דשלו היה ויכול היה למוכרו וצ"ע ועיין שו"ת בית שלמה חא"ח סימן ע"ה

פו

ע"ד הנטבע שלא ראוהו העדים עד אחר דאישתהי הרבה ביבשה הנה בב"ש סימן י"ז סק"ב הביא פלוגתא אם הטעם משום בדדמי ובשני עדים לא חיישינין ומעידין עליו גם באישתהי אחר שהוציאו אותו מהמים הנה בש"ס יבמות דף קכ"א הלשון וה"מ דחזייה בשעתיה ואם כן י"ל דוקא בעד אחד אבל הרא"ש כתב וה"מ דחזו ליה בשעתיה דאסקוהו וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש והוא שראוהו מיד סמוך לעלייתו הרי משמע דגם רבים אין מעידין באישתהי ואם כן ממ"נ אם גרסי הרא"ש בש"ס דחזי ליה לשון רבים מנין לנו לחדש בהיפך דשני עדים מעידין גם באישתהי ואם גרס בש"ס דחזייה לשון יחיד ונאמר דוקא בעד אחד אם כן איך שינה הרא"ש הלשון יחיד לרבים אם לא דס"ל בפשיטות כיון דהטעם דמתפח תפח ל"ש בין ע"א לשנים ואם כן מוכח דעת הרא"ש דגם שנים אין מעידין וכ"כ בשו"ת בש"ר סימן קל"ו דנטבע דאישתהי ביבשה דאין מעידין עליו אינו מטעם בדדמי ואם כן ל"ש חד ל"ש יותר אך כיון דאמרה אשתו דמכרת בגדיו משמע כל בגדיו ול"ח לשאלת כל בגדיו כמ"ש בשו"ת בש"ר סימן קל"ז וכ"כ האחרונים

ועוד חזי לאצטריפו שני שומות וצלקת שהיה בו אף דלא צמצמו מקומם מ"מ תו הוי כשאלה דיחיד כמ"ש האחרונים כעין זה

ועוד הבחור בן הנטבע הכיר כיס שהפקיד אצל אביו ושטיוול אחד שהשאיל לאביו וכיס לא מושלי אינשי ואין השואל רשאי להשאיל ואפילו היה הבחור סמוך על שלחן אביו והכל של אביו כדאיתא בחו"מ סימן ע"ר מ"מ מבואר בחו"מ סימן צ"ז דאין בע"ח גובה מכסות אשתו ובניו של לוה אפילו מסנדלים חדשים שלקחו לשמן הרי דהן של בנו ואם כן לא היה אביו רשאי להשאיל לאחר עיין באה"ט סימן ט' ס"ק ע"א ואף דהבחור חשוב בזה נוגע הא כתב הנו"ב דנוגע כשר לעדות אשה וגם הכירו הארבע כנפות וסתמא היה עם ציצית וכתבו אחרונים דבזה ל"ח לשאלה

פז

ראובן היה לו וועקסל על גוי ומכרה לשמעון והלך שמעון ולקח מעות על הוועקסל מבאנק של עכו"ם וחתם שמעון גם כן על הוועקסל להיות שיראכט וגוי הלוה הביא מעות שלוה לראובן וראובן עיכב המעות אצלו ולאחר זמן עשה הבאנק הוצאות על הוועקסל והוכרח שמעון לשלם גם ההוצאות ועתה תובע שמעון את ראובן שמחמת שעיכב המעות שנתן לו הגוי גרם לו ההוצאות נ"ל פשוט דראובן פטור כיון דמכר הוא הוועקסל ולא קיבל עליו אחריות נסתלק והוא כאיש אחר ומה שעיכב אצלו המעות אפילו גרמא אינה דהא יכול היה שמעון לפרוע טרם שנעשו ההוצאות

אך אם בדיניהם יכול שמעון לחזור על גוי הלוה שיחזור ההוצאות מחמת דהוא הלוה והיה מחויב לשלם למי שהוועקסל שלו רשאי שמעון אף דמחמת זה יחזור הגוי על ראובן ויוציא ממנו ההוצאות מחמת שעיכב אצלו המעות אין על שמעון אשמה מזה כלום וראיה ממ"ש תוספת בפחז"ה דף נ"ד בהא דנכסי עכו"ם הרי הן כמדבר וכשמכר קרקע לישראל ונתן לו הכסף ובא ישראל אחר והחזיק בהקרקע זכה וכתבו תוספת דשרי לישראל ראשון לתבוע מעותיו מהמוכר אף שמתוך כך יחזור המוכר ויגזול את