תשורת ש"י תכה

תקפג אם מותר בשבת להשליך גרף של רעי מבית הכסא שהוא נגד עיניו וכן אם נמצא בבית הכנסת עכבר או צואה אם מותר לטלטלו להוציאו או יכפה עליו כלי

תקלז מעוברת שכבה במטה ואצלה תינוק בן ג"ש ישנים והיא בחודש טי"ת והבעל ישב אבל השלחן ושמע בכי' קול דממה דקה והעיר אשתו ושאלה אם הרגישה איזה דבר והשיבה לא ואחר איזה ימים המליטה זכר בשבת ונסתפק שמא העובר בכה דאזי יש למולו בשמיני לבכייתו. שגם

שגם מבוי או חצר שאינו רחב עשר אמות ובית קטון רוחב שתי אמות בפתח המבוי או החצר אם יעלה בליטת אותו בית לפס או לקי

תרטז מבוי ניתקן בצוה"פ ומצד אחד סמוכה לשדה בלא צוה"פ רק השדה יש לה גדר נמוך מן יו"ד ופחים ובין הגדר למבוי חריץ אינו עמוק יו"ד טפחים ובין החריץ להגדר שביל עשוי להילוך אם יצטרף הגדר לחריץ שבין שניהם יותר מיו"ד טפחים להיות כמחיצה מפסיק בין המבוי להשדה

שכז חצר המוקף בחוטי ברזל מתוחים על עמודים ויש בין חוט לחוט יותר מן גימ"ל טפחים ולמעלה על העמודים גם כן מתוחים החוטים אם מועיל משום צורת הפתח

שכט אם לסמוך על הטעליגראף במקום צורת הפתח

קצב אם מותר להעמיד קבה אחד מעבר לגינה יקנה שני מעבר לגינה לצורת הפתח והגינה יש בה זרעים

שטז חצר שכותל שלו הוא כותל לאחורי בית של חצר חברו ועשה צורת הפתח והעמיד הקנה מבחוץ משוך ועומד באמצע כותל הבית כזה בית חצר. $$ציור בספר

$$ שטו גוי הדר בקצה חצר שישראלים דרין בתוכו והחצר פתוח לשתי מבואות המפולשים אם צריכים לשכור ממנו כיון דיש לגוי פתח למבוי הסמוך לי ובמבוי שה פתוחים לו חצרות גוים וישראלים

שנז בעירוב של עיר אם יש לבעל נפש להחמיר וכמה חששות יש בזה ונידון שכירות הרשות ולענין החוט שמותחין על הקנים ועליהן המסמר ועל המסמר קדרה ואחורי הקדרה יש בו חריץ והחוט נכרך בחריץ שבקדרה

תרטו באר בין שתי חצרות ואחת עירבה או א"צ עירוב שני' לא עירבה המבואר באו"ח סי' שע"ו ס"א

קנט חצר שלא עירבו ויש בתוכו באר עמוקה עשרה

שיז ישראלים שכרו חצר מגוי וסמוך לחצר זה דר הגוי בחצר אחר הפתוח לרשות הרבים בפני עצמו ואין באר בחצר השכורה לישראלים רק בחצר הגוי ופתוח פתח בין שתי החצרות ושכרו הישראלים על דעת זה להביא מים מן הבאר דרך הפתח

שיח אם מומר מחלל שבת בפרהסיא אוסר על ישראל יחידי הדר עמו בחצר

שכא אם יש בתיד העיר מחללי שבת בצנעא שאין די מודים בעירוב אם מהני שכירות הרשות

שכ אם שאלה מחברה עצים לאפות פת כרגלי מי

תקנג נמצא בפסח בתבשיל שבקדרה משהו אמן אם מותרת הקדרה בפסח שבשנה הבאה

תק"י אם מותר בחול המועד פסח לעשאם פחוצה בחמאה של עכו"ם

תרכ"ו תירוץ על מה שפסק הרמב"ם פינו מקרפ דאין הפסח נאכל אלא בחבורה אחד ואיתא בפסחים דף פ"ו משום דיש אם למסורת ובפ"ד מעבדים פסק משפירש עליה טליתו שוב א"י למוכרה והוא משום דיש אם למקרא ובו יבואר ענין תפסת מרובה לא תפסת דיש חילוק בין הוצאות ממון ואין בו חשש כרת ליש בו חשש כרת

מ"ם מחזיקי פאבריקין עושים יי"ש שכר ושמרים מחללים שבת ואוכלים חמץ ודברי חז"ל אצלם שחוק אם מועיל שטר מכירת חמץ שלהם כי עושים רק לפנים כדי שיקנו כשרים מהם אחר הפסח ואין כוונתם להקנות כי כחוכא הוא בעיניהם

לג במוכר חמצו עד למדירדה' בענין חשש רוצה בקיומו וחשש אחריות על ישראל דאם יארע הפסד לא ידעו כמה נפסד

צב ישראל שלח לעיר חביות שישלחו לו יי"ש בהקפה ומלאו החביות יי"ש והניחו שם השליח ולפני חצות ערב פסח הביא אחר היי"ש בלתי ידיעת הקונה ומסרו להגוי שקנה החמץ והחדר מהמשלח בשטר מכירה ונכתב בו שהחמץ שאינו ידוע לב כמון במתנה אגב קרקע להגוי וכשנודע למשלח אמר להגוי שנותן לו היי"ש במתנה. ש.כ א

קכד למה צורם אזן בכור ומת לא קנסו בנו ומי שלא ביער חמצו ומת קנסו בנו. ושמרים של עוברי עבירה שאין ודאי אם עוברים להכעיס

פה נלקח חמץ למקום המשפט עד יצא המשפט אם יכול למכרו לפני פסח. מם ק עשה שליח למכור חמצו ושכח למכור חביות יי"ש אם לא בטל כל המכירה: ראו קפה מכר חמצו ולא מסר המפתח או חתם התיבה שמונח בו החמץ

קצא קיבל אצל שר צבא ליתן כל השנה חמירא לבני החיל ולפני פסח מוכר לנכרי קבלנתו עם קמחו והנכרי יתן הלחם בפסח ואחר פסח מקבל ישראל המעות מן השר

סו מכר שאור בערב פסח וחזר ולקחו מהנוי אחר הפסח אם מותר. ה רסב ראובן מחזיק רגאל ומצא אצל שמעתאיאיש יש ולקחו לערכאות עד יצא המשפט איד יתנהגו במכירה לפני הפסח. אם

תה שייך לסימן ת"ו ובו יבואר דברי המג"א סי' תמ"ח סק"ה. שה

תמג אחד כתב לחברו שישלח לו יי"ש על הבאהן ושלח לו באופן שלא יתנו לו היי"ש עד שיתן המעות ובא היי"ש ערב פסח בבוקר ולא פדאו הלוקח ומכרו לגוי בהקפה על ידי אד"ג ובאגב קרקע ואחר הפסח לא פדאו הגוי ופדאו ישראה הלוקח אם מותר היי"ש ם

תקנב מי שהי' לו חמץ בדרך ולא הי' לו במי למכור והפקירו בפני עדים בי"ג בטיסן מהו לאחר פסח

רנא ראובן מכר לפני פסח קמחו וגוי הקונה מוכרו בפס וכתב ראובן למכירו. שנוטל ממנו שמרים כל השנה בדמים קצובים שיאמר לגוי שמכר לו השמרים שישלח שמרים להקונה מראובן ומרוויח ראובן שנוטל יותר מהקונה שלו מהקצבה שיש כו עם מוכר השמרים

מו ב על דברי מחצית השקל סי' תנ"א ס"ק מ"ם