תשורת ש"י תכא

מהא דאיתא ס"פ הבע"י דאמר ר' אילעא משום ר"א בר"ש כשם שמצוה על האדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע ר' אבא אמר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך והובא שם ברי"ף והרא"ש ולהכי אמר מר עוקבא פסילנא לכו משום דמצוה וחובה שלא לומר דבר שאינו נשמע משא"כ להא"ז דכתב דפטור דמשמע דאם ירצה ידון למה אמר פסילנא א"ו דמצוה וחובה שלא יזדקק להם ואם אחד לבד גברא דלא ציית דינא אזי הרשות ביד הדיין שלא לדונם בממ"נ אם יחויב זה דלא ציית הרי מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע ואם יזכה בדין הרי כתב הרמב"ם בפכ"ד מסנהדרין הלכה וא"ו וז"ל וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם עכ"ל וכ"ש כגון זה דלא מזדקק לו בשב וא"ת

תרלח

שאלה אם נכון לילך למרחץ ע"ש אחר זמן מנחה קטנה. הנה ברמ"א א"ח ס"ס רס"ב כתב לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד עכ"ל וקשה הא בפ"ק דשבת דף טי"ת ע"ב תנן לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ וסתמא גם בע"ש כן הוא דהא כל דין זה אין עניינו במסכת שבת אלא משום דתנן אח"כ לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה דמיירי בע"ש וכמ"ש רש"י ופירש המשניות לרמב"ם ואין לומר משום דעכשיו קוראין לבה"כ כמ"ש רמ"א בסי' רל"ב ס"ב דהתינח לענין לאכול קודם מנחה אבל לכנוס למרחץ דהטעם בגמרא שם שמא יתעלף מה מהני מה דקוראין לבהכנ"ס ודברי הרמ"א י"ל דמיירי רק בהרחצת פניו ידיו ורגליו או אחר שהתפלל מנחה אך מצאתי במהרי"ל ריש הלכות שבת ז"ל אמר מהר"י סג"ל גם אם תנן פ"ק דשבת לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ולא יכנס למרחץ סמוך למנחה בע"ש אכן אנו רוחצין ומגלחין סמוך למנחה משום דסמכינן על מה שיש לנו שעה קבוע לתפלת מנחה בכל יום עכ"ל הובא בב"ח א"ח ס"ס רל"ב ופירש כונת מהרי"ל דיש לנו שעה קבוע שקורין העם לבית הכנסת ולא חיישינן שמא יפשע וכה"ג כתב מהרי"ו עכ"ל ולא ידעתי איך נחה דעתו בזה לענין מרחץ דהחשש שמא יתעלף ובשיירי כנה"ג סימן רל"ב כתב דיראה פירושו שיש שעה קבוע למנחה סמוך לערבית ולא יפשע והביא גם פירוש הב"ח וגם זה מה יועיל לחשש שמא יתעלף במרחץ ואשר אנכי אחזה דהרי חזינן דלא שכיח היזקא במרחץ שיתעלף וכשלא שכיח היזקא שלוחי מצוה אין ניזוקין אפילו מתכוין גם להנאתו כדאיתא בפ"ק דפסחים דף חי"ת ואם כן כשרוחץ סמוך למנחה ערב שבת לכבוד שבת אין לחוש שיתעלף ולמה אסרו חכז"ל גם בערב שבת עכצ"ל כיון דאסרו בחול לא פלוג רבנן וכמ"ש א"ר בסימן רל"ב סק"ג לענין תספורת דאסרו משום שמא ישבר הזוג דאפילו יש לו הרבה זוגות לא פלוג רבנן ואפילו במקום מצוה מצינו דל"פ כמו דאסרו תלישת ירק וללקט פירות ביו"ט מן האילן אף דבני יומן יפין יותר ויש מצוה דשמחת יו"ט משום דאסרו קצירה דאפשר מעיו"ט תו לא פלוג כמ"ש הה"מ פ"א מהל' יו"ט ה"ח ולח"מ פ"ג שם הי"ב ובפ"ק דשבת דף י"ב ע"ב לא יקרא לאור הנר א"ר אפילו גבוה הרבה ופרש"י דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למלתייהו הרי גם במקום מצוה ל"פ והנה כתב במל"מ פי"ב מגירושין הט"ז בד"ה אמנם דלא מצינו בשום מקום דמשים לא פלוג יגזרו על הרוב אטו המיעוט עיי"ש ולפ"ז תינח בזמן הש"ס דהיו רגילין הרבה בכל יום במרחצאות כדאיתא בפרק כירה דף מ"ם ע"א ראו שאין הדבר עומד להן שלא לרחוץ בשבת בחמי טבריה פרש"י שלא היו צבור יכולין לקבל וכ"ש הר"ן בפרק חביות בד"ה והא דקתני שכיון שכל הרוחצין מסתפגין אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואי אפשר שאין הדבר עומד וכדאיתא בפרק כירה והובא במגן אברהם סי' ש"א ס"ק נ"ח וכתב המג"א דבזה"ז אפשר בלא רחיצה עיי"ש נמצא אישתני זה"ז מזמן הש"ס דאז היה מנהגם וטבעם ברחיצה כל יום לכן אסרו גם בע"ש משום ל"פ דגזרו המיעוט אטו הרוב אבל עכשיו דאין רגילים בחול ברחיצה כל כך משא"כ בע"ש דמצוה לרחוץ רגילין הרבה ליכא לאסור ע"ש משום לא פלוג דאין לאסור הרוב משום המיעוט ומהרי"ל דכתב הטעם משום שיש לנו שעה קבוע משום דהש"ס לא הוצרך לטעם שמא יתעלף רק משום דאוסר אפילו להזיע בעלמא דאינו נמשך הרבה אבל לכולה מלתא דמרחץ לחוף ראשי ולהשתטף בחמין ובצונן ולהזיע אסור בלאו טעמא דשמא יתעלף כדמוכח בשבת שם משום שמא ימשך ויעבור זמן תפלה ע"כ כתב מהרי"ל משום שיש לנו שעה קבוע וכפירש הב"ח דהשמש קורא לביהכנ"ס ומדכיר לו וטעם השיירי אין בו כדי שביעה דמאי חילוק יש בזה שיש לו שעה קבועה למנחה ולמעריב

וז"ל משנת חסידים במסכת מנחה פ"א ואחר חצות משהגיע זמן מנחה גדולה לא יגלח כלל אף עפ"י שעיקר תפלת מנחה צריכה להיות סמוך לשקיעת החמה ממש עכ"ל ודבריו מכתבי האריז"ל הרי דלא מועיל מה שהיה לו שעה קבוע למנחה וז"ל נגיד ומצוה מורי ז"ל נהג שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה ואפילו בערב שבת היה נזהר מאד עכ"ל וגם הטעם שכתב אגודה והובא ברמ"א סימן רל"ב בלשון אפשר שסומכין על מה שהשמש קורא לבית הכנסת דחה באר שבע בסוף הספר בקונטרס באר מים חיים אות י"ב בשתי ידים הובא בחידושי רע"ק בסימן רל"ב וכ"ש במקום שאין השמש קורא לביהכנ"ס ובזמן מנחה קטנה דלמעשה לא יסמוך אשנויי דחיקא לגלח או לילך למרחץ אפילו בערב שבת

תרלט

ראובן השאיל לשמעון שני נזמי זהב ושוים ביחד מאה ז"כ ונאבד מהם אחד ולפי שאין זוג לנזם הנשאר אינו שוה רק שלשים ז"כ ותובע ראובן שבעים ז"כ ושמעון משיב שא"צ לשלם רק שלשים כפי שווי נזם הנשאר. דבר זה נשאל לחכמים והביא ד"ג כצ"ו משו"ת זרע יעקב סימן ס"ז שפסק דעבדינן מציעתא שישלם לו חמשים כפי שהיה שוה עם בן זוגו והד"ג כתב דשומר מחויב גם בגרמא וכיון דעל שניהם כעשה שומר וע"י גרמתו נפסד נזם הנשאר משווייו ובערך ש"י עחו"מ בסימן שד"מ כתבתי די"ל הש"ל דהוי היזק שאינו ניכר ועתה בד"ג החדש כצ"ו סנ"ח הוסיף דזה חשוב היזק ניכר עיי"ש והנה מדוויל ידו משתלם לו דבהסכמה מהגאון בעל שו"מ הביא ראיה מב"מ דף צ"ט ע"ב האי מאן דגזל חביצא דתמרי אגב הדדי מזדבני בנון נכי חדא אבל חדא