תשורת ש"י תכ

ועשו מעלה לתקן דמכאן ולהבא שלא יטמאו בודאי ואדרבה משם ראיה לרוקח מדר' יוסי הגלילי דאמר דצריכין הזאה והא נולדו על גבי החצרות שתחתיהן חלל וודאי לא נטמאו בקבר התהום והר"ש כתב דחששו שמא הביאו עורבים כזית מן המת ודוחק ולהרוקח א"ש בפשיטות דחששו שמא הנשים המעורברת קודם שהובאו על החצרות הללו נטמאו מחמת מת ונטמאו העוברין וכיון דאפשר לתקן בהזאה יש לתקן

תרלו

בחור אחד נשתדדך והגיע זמן נשואין ושאל דאחר איזה שבועות מלידתו נמצא בו נקב בגיד למטה לצד הארץ למעלה מעטרה אך שכנגדו לצד הבטן הוא למטה מעטרה אלא דשם ליכא נקב ומשתין דרך הנקב מעולם ונקב הטבעי סתום ואו"א א"י אם כך נולד הנה הספק אם נולד כך וכשר לבא בקהל או אחר שנולד נעשה בו הנקב ופסול. וכבר האריכו בזה האחרונים ודעת שעה"מ דספק פ"ד מותר מן התורה וגם רבנן לא גזרו בזה כיון דאין בו משום מעלת יוחסין רק פסול הגוף והסכים עמו בשו"ת בית אפרים חאה״ע ס"ב וכן דעת הגאון בעל הנתיבות בספר הנדפס מחדש נקרא מילי דאגדתא ושו"ת סי' וא"ו משום דאינו מוליד ליכא משום מע"י ודעת נו"ב וחת"ס חאה"ע סי' י"ד להחמיר

אמנם הם מיירי בעובדא דע"י מעשה נעשה כרות שפכה או פ"ד אלא דהספק אם חשוב ביד"ש או בידי אדם אמנם בנ"ד דהספק אם נולד כך יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו הלא הוא שו"ת ר' מנחם עזרי' זלה"ה בסימן צ"ז שכתב שאין דנין באיסורין אלא כפי מדת שעתן והא ודאי כללא הוא כל האיסורין והשרצים והנגעים והטומאות כשעת מציאתן עכ"ל והא דכתבו תוספת ריש נדה דדוקא משום חומרא דקדשים מטמאינן משום בשעת מציאתן כתב במקו"ח סי' תס"ז סי"ב סקי"א משום דאיכא חזקת טהרה להנוגע עיי"ש

ועוד דאיכא כאן חזקת הגוף דמעיקרא דאם תחוש שנולד כשאר אנשים ואחר כך נעשה בו הנקב ע"י מעשה הרי אתה מוציאו מחזקת הגוף דמעיקרא אח"כ מצאתי בכתבים לרע"ק ז"ל בדף צ"א ע"ב שכ"כ משום כשעת מציאתן ומשום חזקת גופו דמסתמא לא נשתנה ממעיקרא ודאי נולד כך

ועוד הא קי"ל רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתריה דלא תלינן לומר שנעשה מעשה אף דאיכא רוב וה"נ ליכא למיחש שעל ידי מעשה אדם וכיוצא נעשה הנקב שו"ר בשו"ת ד"ח ח"ב בחאה"ע סח"י שכ"כ והתירו לבא בקהל בנידון כהאי דידן ממש

וא"ל כיון דרוב הנולדים נולדים בלא נקב מן הצד ה"כ נימא זה נולד כשאר נולדים ואחר כך נעשה נקב זה על ידי המוהלים דטענה זו דחה הגאון בעל חוו"ד בקונטרס חדש הנקרא מילי דאגדתא ושו"ת בסימן וא"ו חדא דזה הוי רובא דליתא קמן ובספק פ"ד לא מחמירין רק ברובא דאיתא קמן ועוד די"ל להיפך דרוב וחזקה יש לאומנין שאין מקלקלין עיי"ש

ועוד דזה נבדק על ידי רופא מומחה ואמר שנולד כך והגם דרופא זה אינו כשר לעדות מ"מ י"ל חזקה אומן לא מרעי אומנתו דאפשר ישאל לשאר רופאים ויכחישו אותו וכמו דסמכינן על קפילא גוי לענין תערובות איסור וכדאיתא ביו"ד ר"ס ל"ח בב"י וש"ך סק"ב אף לענין איסור דאורייתא

ועוד דזה יש לו ריבוי שערות וארוכות באותו אבר ואף דטענה זו דחה הגאון בקונטרס הנ"ל משום דאין זה ראיה רק בפצוע דכא שאין לו כח המוליד כלל אבל בכרות שפכה שיש לו כח המוליד רק שהזרע שיוצא דרך הנקב אינו מוליד לא נתבטל ממנו החום והתאוה באים השערות ממותרי החום עיי"ש מ"מ בשו"ת קה"י מהגאון מקארלין הובא בפ"ת לאה"ע סי' ה' סק"ה מבואר דלא ס"ל הכי

וא"ל דודאי בשעה שנימול נעשה מדלא הרגישה בו אמו השינוי לפני המילה כשלפפתו ורחצה אותו וכמ"ש רעק"א שם בכתבים והביא ראיה מהפר"ח יו"ד סמ"ט עיי"ש דשאני הך דפר"ח דנמצא הרבה מהמחט בחוץ על הקורקבן אחר הבישול דזה נרגש הרבה משא"כ כאן דאינו דבר הנרגש ולא רמיא על אמו ואביו לדייק בזה והרי גם אחר שנימול דממשמשין הרבה לרחצו ולהניח עליו מטלית לרפואה ועבר כמה ימים אחר שנימול ולא הרגישו באותו נקב וגם עתה האב והאם אין יודעין ואם דקדקו ולא היה בו הנקב קודם שנימול היו יודעים וגם אחר כך מיד שנודע להם מהנקב אם היה על ידי המוהלים לא היה נסתם תכף פי האמה והיו עוסקים ברפואה שיסתום הנקב ולחוש שנעשה אחר שנימול ע"י איזה סבה הרי אין דבר לתלות בו ויש לתלות שנולד כך מהטעמים שנתבארו

ועוד בספר יריאים סימן רי"ש פסק דניקב הגיד אינו כרות שפכה רק עקר וכשר לבוא בקהל ובמרדכי פרק הערל הביאו וסיים אבי"ה הרי דראבי"ה נמי הכי ס"ל ובריטב"א ונמ"י שם כתבו דגם ספר המצות הכי ס"ל ונהי דשאר פוסקים לא ס"ל הכי מ"מ הקרבן נתנאל בפ' הערל אות י"ג כתב דהרוצה לסמוך על המתירין יכול לסמוך שלא להוציא אשתו עיי"ש הרי רק ספיקא הוא ובהצטרף עוד ספק אם כך כולד הוי ס"ס ומותר לכנוס בקהל לכתחלה

ועוד דביש"ש פרק הערל סי"א מתיר כנידון דידן דניקב בתחתיתו למעלה מהעטרה ואינו מגיע אלא עד החלל ואם היה מנקב מעבר אל עבר ולא היה בעליונו אלא למטה מן העטרה כשר ואף דבדרישה לא כ"כ ולא הזכיר דברי היש"ש מ"מ הוי ספק ועם ספק מחמת דעת יראים ואבי"ה וספר המצות הוי ס"ס לקולא

תרלז

גברי דלא צייתי דינא אם באו לדינא אם צריך הדיין להזדקק להם. דבר זה מבואר בפז"ב דף כ"ט בני חמוה דמר עוקבא קרובים ונתרחקו הוו אתו לקמיה לדינא אמר להו פסילנא לכו לדינא אמרו ליה מאי דעתיך כר"י אכן מייתינן איגרתא ממערבא דאין הלכה כר"י אמר להו אטו בקבא דקירא אידבקנא בכו דלא קאמינא פסילנא לכו לדינא אלא משום דלא צייתיתו דינא עכ"ל והג"א שם כתב ז"ל ואע"פ שהדין מצוות עשה הוא אעפ"כ במקום שאדם יודע שאין נשמעין לו פטור מלומר להם הדין ושמעינן ממר עוקבא שלא רצה להזקק לדין דבני חמוה וקרוב ונתרחק הוה משום דלא צייתי דינא מא"ז עכ"ל ועדיין צ"ע אם רק אחד מבע"ד התובע או הנתבע לא ציית דינא אם פטור הדיין מלדון להם כי י"ל בני חמוה דמר עוקבא היו בין עצמם לדון והיו תובע ונתבע לא צייתי דינא

עוד צ"ע למה השמיטו רי"ף ורא"ש וטוש"ע דבר זה ונראה דס"ל להרי"ף והרא"ש דזה נשמע