תשורת ש"י תיט

יוציא הולד ראשו ונמצא שהוא כילוד עיי"ש ולפי דבריו י"ל נהי דאחמרו רבנן במיעוט המצוי בההוא דיצאה חמות מלאה מ"מ מדינא מותרת כיון דיש רוב להיתר מחצה נקבות ומיעוט מפילות וכיון דאינה רק חומרא דרבנן תו לא חיישינן שמא יוציא הולד ראשו דהוה ספק דרבנן אלא דגם דברי רדב"ז צ"ע דאם כן למ"ל לרוקח לס"ס דשמא נפל והא בלא"ה יש ס"ס שמא בתוך זמן שתשהה באהל המת לא יוציא העובר ראשו ואת"ל יוציא שמא נקבה והוא ס"ס מתהפך ובשו"ת גבעת שאול סכ"ג כתב דלהכי כתב רוקח האי ס"ס לאשמועינן דאפילו היכא דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור דהוי כילוד מ"מ משום הך ס"ס מותרת עיי"ש וכל זה דחוק ורחוק וכמ"ש הברכ"י על הרדב"ז ומה שהקשה המג"א על רוקח דהוי טהרה בלועה הביא שם לתרץ דכשהעובר חי הוי ירך אמו וכשאמו נטמאת גם העובר נטמא ויהא איך שיהא עכ"פ הרוקח ס"ל דהעובר נטמא אפילו לא יצא ראשו עדיין ואם כן י"ל ברווחא מה דסמך הרוקח על הס"ס אף דרק מיעוט נפלים וקי"ל דיצאה חמות מלאה חוששת דהנה ביבמות שם אר"נ רישא דאיסור כרת חששו ולא מוקמינן על החזקה סיפא דאיסור לאו לא חששו ודחי רבא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת והמל"מ פ"א מהלכות יו"ט העלה דלא אמרינן מה לי איסור לאו מ"ל א"כ רק בלאו שיש בו מלקות עיי"ש סוף דין י"ז ואם כן לפ"ד ראב"ד וכ"ד רש"י כמ"ש בהשגות ראב"ד ולח"מ פ"ה מנזירות הט"ז דכהנים בזה"ז טמאי מת הן ועוד אין עליהן חיוב טומאה עיי"ש והדג"מ על יו"ד סי' שע"ב כתב דאפשר הראב"ד לא אמר רק דאין בו חיוב מלקות אבל איסור תורה יש בהן עיי"ש וכיון דליכא מלקות שאני מהך דיבמות דיבמה לשוק יש בה לאו דל"ת אשת המת חוצה וכמ"ש תוספת בס"פ החולץ דף מ"ט ע"ב בד"ה אי כרב לכן החמירו דלא סמכו על רוב דפלגא נקבות ומיעוט מפילות אבל כהנים בזה"ז דליכא מלקות סמכינן על ס"ס כזה דהוה רוב כמו דאר"נ דסמכינן אחזקה לולא דדחי רבא מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וכ"ש אם נימא דגם איסור תורה ליכא רק איסור דרבנן והא דהוצרך רוקח לס"ס ולא סגי לו בספק אחד שמא נקבה דבאיסור דרבנן סגי בחד ספק משום דאפשר שיתברר האיסור אח"כ כשיולד ויהא זכר בזה חיישינן גם בדרבנן כמו בקידושין דף מ"ה ע"ב בנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדה"י דקי"ל דאינה אוכלת בתרומה שמא יבא אביה וימחה ונמצאת זרה למפרע אף דמן התורה ארוסה אוכלת בתרומה כמ"ש תוספת שם וברמב"ם פ"ח מהלכות תרומות הט"ז פסק דאינה אוכלת בתרומה וי"ל עוד לפ"ד רשד"ם וסייעתיה דכהני זמנינו אינם ודאי כהנים אלא כהני חזקה עיין רשד"ם חלק אהע"ז סי' רל"ה ושבו"י ח"א סימן צ"ג והארכתי בזה בחידושי לאהע"ז סימן וא"ו ועכ"פ חזי לאצטרופי לדעת ראב"ד ורש"י ועיין בנחל אשכול בהלכות טמאת כהנים דף אות טי"ת

אמנם בלאה"נ ליכא מלקות בהא להזהיר הגדולים על הקטנים דאינו מפורש בתורה רק ילפינן מרבויא אמר ואמרת כדאיתא ביבמות פרק חרש דף קי"ד וכל דבר דילפינן רק מרבויא ליכא מלקות כמ"ש הה"מ בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות ה"ו וכמ"ש בערך ש"י עיו"ד סימן נו"ן וכ"כ בפרמ"ג ר"ס פ"א ומצאתי בנחל אשכול בהלכות טומאת כהנים אות א' שכתב בשם רא"ם דאם מעייל קטנים למקום טומאת מת ליכא בו מלקות רק איסורא ואם כן אפילו לרדב"ז וגב"ש דמתיר רוקח גם כשהוציא העובר ראשו מ"מ כיון דליכא מלקות סמכינן על ס"ס דפלגא נקבות ומיעוט נפלים דעכ"פ איכא רובא להתירא

אמנם גם לרמב"ן במנין המצות בשרש שני דס"ל דגם דבר הנלמד מרבוי הוי לאו גמור ולוקין עליו ומגלת אסתר שם הודה לרמב"ן ברבוי הבא מתיבה אחת לא נקרא רבוי רק הנדרש מאתין וגמין או וא"ו נוספת זה נקרא רבוי מ"מ אשה מעוברת הנכנסת לאהל המת עם עובר מהכהן ודאי אינו לאו גמור דהנה על מה שתמה המג"א על הרוקח הא טהרה בלועה אינו נטמא הביא הברכ"י בא"ח סימן שג"ם דעובר ירך אמו כל זמן שלא ישבה על המשבר וכשנטמאת אמו נטמא גם העובר כאחד מאבריה וכ"כ בחת"ס יו"ד סי' שנ"ד אלא דאח"כ דחה החת"ס תירוץ זה דאם כן העובר הוא זר כאמו אפילו היא כהנת דאינה מוזהרת על הטומאה וא"א לתפוס החבל בתרין ראשין דממ"נ עיי"ש ולענ"ד דדחיה זאת חוזר ונראה דנהי בעוד העובר במעי אמו נידון כאמו דאינה מוזהרת על הטומאה מ"מ אם נטמא במעי אמו נשאר הטומאה עליו וכשיולד עוד טומאתו בו ואז הוא כהן ואם כן אמו כשנכנסה מעוברת לאהל המת גורמת טומאה להעובר לכשיולד ויהא כהן אלא לפ"ז אינו רק גרמא וכמו דקי"ל דאם גורם היזק ואין ההיזק נעשה מיד אלא לאח"ז הוי רק גרמא ופטור מדיני אדם כמבואר בסמ"ע ר"ס שפ"ו ובשו"ת מ"ב ובשע"מ שם ה"נ אינו איסור שתחויב מדיני אדם אח"כ מצאתי במנחת חינוך מצוה רס"ג שכתב גם כן כמו שכתוב בברכ"י וחת"ס וגם כתב דכשיולד הוא טמא אלא דנראה מדבריו כיון דבמעי אמו זר הוא אין בו איסור טומאת כהנים וכמ"ש החת"ס עיי"ש אבל לע"ד אמת נכון הדבר דמ"מ אסורה לגרום טומאה להעובר כיון דלאחר שיולד ויהא כהן זכר יהא טמא ועכשיו לית לן אפר חטאת שתוכל המעוברת לטהר עצמה ועוברה לכן הוצרך הרוקח להתיר מחמת ס"ס אבל כיון דגם אם העובר זכר בן קיימא אינו רק גרמא דפטור אבל אסור מועיל ס"ס אף דספק נפל רק מיעוט ול"ד להך דחמות יצאה מלאה דיש חשש לאו שיש בו מלקות דגבי לאו שיש בו מלקות לא סמכינן על חזקה דמה לי איסור לאו ומ"ל איסור כרת וכמ"ש הבית מאיר באה"ע סימן וא"ו אבל אם רק איסור בעלמא מהני חזקה וכ"ש רובא ועיין בשו"ת רשב"א בספר ת"א סנ"ג ובמ"ב סכ"ח הובאו בשע"מ שם דכל שבא ההיזק לאחר גמר מעשיו אינו גרמי רק גרמא וכ"ש הכא דאיכא נמי דלא ברי היזקא שמא תפיל כמ"ש תה"ד סימן שט"ו אם יש צד כל דהו אינו ברי היזקא וכתיב חיים בסימן שמ"ג הקשה על המג"א דהקשה משום דטהרה בלועה אינה נטמא אמאי לא הקשה ממשנה ב' פ"ג דפרה שמביאין נשים מעוברות מה מהני דלמא נכנסו לאהל מת אלא ודאי דטהרה בלועה לא מיטמא א"ד ולק"מ דלדבריו תקשי עדיין לרע"ק דטהרה בלועה מיטמא כדאיתא בחולין דף ע"ב ובמג"א מאי מהני שהביאו נשים מעוברות אטו רע"ק פליג דלא הביאו והרי במשנה ד' שם פליגי ריה"ג ורע"ק דריה"ג ס"ל דתינוקת הללו צריכין הזאה ורע"ק ס"ל דא"צ הזאה והרי מודה דהביאו נשים מעוברות אע"כ כיון דכל זה שעשו רק משום מעלה יתירה כמבואר בחולין ובתוספת שם דמה שהיו יכולין לתקן עשו ה"נ החשש דכבר נטמאו המעוברות דלא היו יכולין לתקן לא חשו ואוקמו אחזקה דלא נטמאו