תשורת ש"י תיח

לכ"ע שונא דרוצה להתנקם הלב טועה לחובה והרי"ף בפרק בתרא דיבמות דף קט"ו פסק גם בתרי סהדי מסהדי באומדנא ואין נאמנים דאמרינן דאמרי בדדמי וגם הרא"ש דפליג עליו וס"ל דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן היינו אם אין סבה לתלות משא"כ בשונאים דיש לתלות דמחמת שנאה לבם טועה ובתומים סימן למ"ד ס"ז הוכיח דגם בשנים אם יש סבה לתלות דטעו אמרינן דטעו ואם כן ה"נ השנאה הוא הסבה דהלב טועה לחובה ומכ"ש דשו"ב מומחים אומרים דאי אפשר להכיר אף דהוי כתרי ותרי מ"מ תולין הקלקלה במקולקל דמחמת שנאתם נראה בדמיונם דמכירין ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד ס"ב כתב דבתרי ותרי אם יש סברא להכריע ככת אחת מכריעין וה"נ יש סברא דמחמת שנאתם נראה להם כן ובשו"ת בית שלמה חיו"ד תשובה י"א כתב דמצוי עכשיו ששו"ב יוציא דיבה על חברו בחנם

ועוד דבמרדכי סוף קידושין וראב"ח ח"ב ס"מ כתבו דבתרי ותרי מהני מגו של הבע"ד והובאו בברכת יוסף שם והכא יש להשו"ב החדש מגו דהא לא היה מוכרח כלל לומר דלא היה חלון כיון דאפי' היה חלון לא היה לו להטריף מיד עד אחר בדיקת חוץ לראות אם הקרום מחיתוך לחיתוך או מחוד דזה יראה אחר הנפיחה מבחוץ כמ"ש השואל וזה אמר להקצב בעל העגל שיביא לו הריאה לבדוק מבחוץ ואז לא היה עליו שום תלונה אם כן ליהמן במה שאמר שלא היה חלון אף דתרי אומרים שמכירים שהיה חלון הא שו"ב אחרים אומרים דזה אינו ניכר ואף די"ל דמחמת שלא דקדק היטב בבדיקת פנים אומר בדדמי ומגו בדדמי לא מהני זה אינו דכאן הוי מגו דאי בעי שתיק דלא היה צ"ל עכשיו כלל שלא היה חלון וכבר לפני ראיית השו"ב ישנים לא אמר דכשר אדרבה אמר שיבדקנו מבחוץ ואיתא בחידושי רמב"ן בר"פ האשה שלום דמגו דאי בעי שתיק מהני גם היכא דיש לומר דאמר בדדמי וכ"כ התומים בכללי מגו ס"ק ס"ז וס"ח ודברי ראנ"ח הובאו גם כן בכנה"ג בכללי מגו אות ט"ז והוא דברי ראב"ח הנ"ל בשו"ת מים עמוקים סי' מ"ם. והנה בשו"ת כנס"י סימן פ"ט חולק על רש"ל וס"ל דכל שונא כשר לעדות אמנם שם בד"ה העולה מדברינו יראה דס"ל נמי היכא דתלוי בהבחנת העד לפי מראה עיניו ישפוט אזי שונא פסול לעדות

תרלד

שאלת על מה שכתבתי בערך ש"י עיו"ד סימן י"ג ד"ה ותמהני דבתב"ש סימן י"ג ססקט"ו כתב דבני פקועי הנמצאים במעי שחוטה כשרה נמי ספיקי ננהו ונ"מ לענין ברכה דהשתא לא בקיאין בכלו חדשיו הרי דספק בן טי"ת צריך שחיטה ושאלת דלא כתב כן התב"ש רק בודאי בן טי"ת רק אנן לא בקיאין בכלו חדשיו אפי' בידעינן בבירור דכלו חדשיו לכן לא יברך אבל שחיטה צריך דלקולא הוא אמרינן דלא בקיאין אבל לחומרא שפיר בקיאין להצריך שחיטה אבל בספק גמור בודאי מודה התב"ש דספקא דרבנן לקולא את"ד הנה התב"ש בסי' ט"ו סקט"ז העלה דזולת מה דלא בקיאין בכלו חדשיו משום שמא שמשה הבהמה עוד אחר כך ולא סמכינן אידיעת הרואה ששמשה טית חדשים לפני הלידה דשמא טומה יש עוד ספק כיון דאין לחשוב הטי"ת חדשים משעת שמושה רק משעת קליטת הזרע ולא נתפרש בגמרא כמה זמן קליטת הזרע בבהמה ואין אתנו יודע עד כמה לכן אף ולד שנולד ויש רוב נולדים דכלו חדשיהם ויש מי שיודע דנולד לאחר טי"ת חדשים משעה ששמשה מ"מ צריך להמתין שבעה ימים דשמא נולד בן חי"ת מזמן שנקלט הזרע את"ד ואם כן זה ספק גמור דל"ל רק לקולא לא סמכינן על ידיעת האומר דנולד אחר טי"ת חדשים אבל לחומרא אמרינן ודאי כלו הטי"ת חדשים דהא ליכא מי שיודע זאת הרי דבספק בן חי"ת מצריך התב"ש שחיטה לכן תמהתי למה בספק בן חית יחויב בשחיטה כיון דנמצא במעי שחוטה אף דהפריס עג"ק אפילו ודאי בן טי"ת מדינא אין צריך שחיטה רק מפני מראית עין וכשאינו בן טי"ת לא גזרו אם כן הוי ספק דרבנן

וא"ל משום דהוי ספק חסרון ידיעה דשמא יש גם בזה"ז מי שיודע כמה זמן קליטת זרע בבהמה דזה אינו דנהי דאנן מחמירין בספק חסרון ידיעה גם בספקא דרבנן כדאיתא ביו"ד סי' צ"ח ס"ג היינו במידי דיש חשש איסור דרבנן וכשנחמיר לא יסובב תקלה מזה אבל כאן מה דהפריס עג"ק צריך שחיטה דגזרו רבנן מפני מראית עין ובבן חי"ת לא גזרו משום דיש חשש לאידך גיסא דכשישחט יאמר הרואה דבן חי"ת הנולד גם כן א"צ שהיה זיי"ן ימים א"כ מנלן דבספק בן חי"ת גזרו רבנן לשוחטו ובריטב"א כתובות דף כ"ף ע"א כתב דרבנן לא עבדי תקנה אלא בענון שלא יבא ממנה שום ריעותא בעולם וכיון דלא מצינו כאן דגזרו על בן פקיעה הנמצא לשוחטו רק בבן טי"ת ודאי מנ"ל להוסיף גם על ספק בן טי"ת אף דהוי רק ספק מחמת חסרון ידיעה ומפרט דהך כללא דספק חסרון ידיעה לא מיחשב כלל לספק פלוגתא הוא כמ״ש הפלתי בסוף בית הספק ובצבי לצדיק בגליון יו"ד סימן צ"ח ס"ג דלא מחמירינן בספק חסרון ידיעה רק באיתחזיק איסורא כגון איסור שנפל להיתר רק לא ידעינן לשער אם יש ששים

תרלה

שאלת על מ"ש הש"ך ביו"ד ר"ס שע"א בשם הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת לכנוס באהל המת דס"ס הוא שמא העובר נקבה או שמא הוא נפל וכתב הפרמ"ג בא"ח ר"ס שמ"ג דצ"ע דהא רוב ולדות בני קיימין והקשה מעלתו הא אמרינן ביבמות דף קי"ט סמוך מיעוטא דמפילות לפלגא נקבות וה"ל זכרים מיעוטא את"ד ולק"מ דהא תנן התם יצאה חמות מלאה חוששת ור"י אומר אינה חוששת ומבואר בירושלמי שם דר"י מתיר משום ס"ס שמא העובר נקבה ושמא נפל ות"ק ס"ל דלא הוי אלא ספק אחד ופסקו רוב הפוסקים כת"ק וכתב בחידושי רמב"ן שם דלפיכך מחמיר ת"ק דנהי דזכרים הוי מיעוטא נגד נקבות ומפילות מ"מ כיון דשכיח מיעוטא דזכרים מחמיר ת"ק ול"ל דשאני ערוה דאחמרי רבנן דהא מוכח בתוספת ביבמות פ' החולץ דף ל"ו ע"ב בד"ה הא לא שהה דאיסור יבמה לשוק לא חשוב דבר שבערוה וגם כתבו התם דחיישינן במיעוט המצוי ואם כן דברי פרמ"ג נכונים ואפשר רוקח אזיל בשיטת רמ"ה שכתב רי"ו משמו דהלכה כר"י דיצאה חמות מליאה אינה חוששת והובא בב"י אהע"ז ס"ס קנ"ז וברדב"ז ח"א סימן ריש כתב כמ"ש המג"א ר"ס שמ"ג כיון דהעובר טהרה בלועה ליכא איסור ומה דהוצרך הרוקח בסימן שט"ו לטעם ס"ס צ"ל דמיירי באשה שקרבו ימיה ללדת וחיישינן שמא