תשורת ש"י תיז

נאמן לפי שאינו חש על הספק ותולה הטומאה באהל שני מספק וכ"כ בד"ה פרעות אינו נאמן משום דלספיקא לא חייש ותולה הספק באחרות דהיינו משום דיש שני ספקות לא חייש

אך זה קשה דאם הספק אם נסתלקה הטומאה גם לדידן בר"ה טמא מדאורייתא דהוחזק בטומאה והיכי דאיכא חזקת טומאה גם בר"ה טמא כדאיתא בנדה דף ג'

ונ"ל דהיכא די"ל דמעיקרא לא נקבר שם רק לפי שעה ועל דעת לפנותו משם ובידו לפנותו ליכא חזקת טומאה ובהכי אמרינן דהוי ס"ט בר"ה דטהור מדאורייתא דדלמא נסתלק הטומאה ומעיקרא נקבר עד"ז וכה"ג איתא בזבחים דף ל"ד ע"ב כל שבידו ל"ה דחוי וכה"ג כתב החוו"ד בסימן קכ"ז סק"א אם בידו לשנות החזקה הוי החזקה כחזקה העשויה להשתנות דלא הוי חזקה וכה"ג כתב הנו"ב בחיו"ד סימן וא"ו בפירוש דברי תוספת בריש גיטין דף ב' ע"ב בד"ה ע"א דנדה לא חשיבה איתחזיק איסורא משום דבידה לטבול וכן פירש מהר"ם שיף דברי התוספת ולכן פרעות ושדה שאבד בו קבר דאינו מיוחד לקברות יש מקום להסתפק שלא קברו שם רק אדעתא לפנותו ובידו לפנותו לכן בר"ה ספקו טהור מן התורה

תרלב

יהודי וא"י היה להם יער בשותפות העומד להשכיר לבעלי בהמות בתחלת הקיץ למרעה ובעבור איזה שבועות מתחלת הקיץ כבר שכרו להם בעלי הבהמות מקום מרעה וקודם שעבר זמן שדרך לשכור בא בעל בהמות להיהודי שעליו היה מוטל השדלות להשכיר והשוה עמו על השכירות ואחר איזה ימים בא היהודי המשכיר ואמר להשוכר לך ושכור לך במקום אחר כי איני מרוצה בסך זה שהשויתי עמך וצווח עליו השוכר למה זה רימתני עד שנתרצה לו היהודי ואמר לו השוכר שבהמותיו הנהיג כבר להיער ובתוך כך בא אחר לשכור ממנו המרעה לבהמותיו ואמר לו כבר מושכר לאחר ואחר איזה זמן בא שוכר ראשון ואמר להיהודי דע שבהמותי אינם ביער שלך ושכרתי מרעה אחרת ולא מצא המשכיר עתה מי שישכור ממנו כי כבר עבר הזמן. הנה בירושלמי פ' איזהי נשך הלכה ג' ארי"צ הדא אמרה המבטל כיס חברו אין לו עליו אלא תערומות המבטל שדה חברו חייב לשפות לו ופירש הפנ"מ לפייסו בעד ההפסד שגרם בידים וטעמא דבפירות השדה הריוח מצוי וידוע עיי"ש ואם כן ה"נ דמצוי להשכיר והיה מי שביקש ממנו להשכיר לו רק בעל היער סמך על הראשון ועתה לא נמצא מי שישכור

ועוד ראיה מחו"מ סימן של"ג ס"ב דפועלים שנשכרו לבעה"ב ואחר כך חזר הבעה"ב אם היו נשכרים אמש ועכשיו אין נשכרים כלל הר"ז כדבר האבוד להם ונותן להם שכרם כפ"ב וחייב מדיני גרמי וכה"ג איתא נמי בחו"מ סימן שי"ב סי"ד מקום שנוהגין שיש להם ר"ה קבוע לשכירות הבתים וראובן שכר בית משמעון לשנה אחת ואחר שכלתה שנתו נשאר בבית חדש אחד ורצה השוכר לצאת מן הבית ושמעון המשכיר מעכב עליו הדין עם המשכיר וכה"ג כתב בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן פ"ב בעובדא שהביא ראובן ברזל ממרחקים למכור על היריד ובא אצלו אחד מבני העיר וקנה ממנו הברזל ובכלות היריד בא ראובן אחר דמי המכירה ואמר הקונה לא נתכונתי לקנות הברזל רק לתפוס בעד חוב שיש לי אצלך וראובן צווח הלא עבר היריד ואין קונה ופסק דחייב הקונה משום דיני דגרמי וראוי לקנס לשלם כל היזקו של המוכר ואם כן ה"נ שזה גרם לו הפסד ולא היה עוד בידו עתה להנצל מההפסד

אמנם כל זה בחלקו של היהודי אך חלקו של הא"י א"א לחייב את השוכר כיון דכ"ז רק מדד"ג דלדעת הש"ך בסימן שפ"ו וכ"פ דד"ג רק תקנתא דרבנן ואיתא בב"ק פרק הגוזל עצים אטו תקנתא לעובד כוכבים ניקום ונעביד ועיין ש"ך חו"מ סימן ס"ו סכ"ה לענין מכירת שטרות לעכו"ם דכתב הע"ש בשם הריטב"א דתליא בזה דאם מכש"ט דאורייתא גם עכו"ם קונה ואם רק מדרבנן אין עכו"ם קונה

תרגל

עיר היו בה שני שוחטים ואחד נוסף עליהם זה איזה זמן ומודעת זאת לכל באי שער עירם דשו"ב הקודמים המה שוטני נפש שו"ב החדש ועוינים עליו בשבעה ענים למצוא עונו לשנוא והשו"ב החדש מוחזק לאומן מומחה בכל ענייני השו"ב ויר"ש מרבים וכעת אירע ששו"ב החדש שחט עגל ובדקו בפנים ואמר להקצב שאחר הפשטת עורו והוצאות הב"מ יביא אצלו הריאה לבדוק בדיקת חוץ ובין כך הוכרח השו"ב לנסוע מביתו על איזה שעות והביא הקצב את הריאה לפני שני השו"ב הישנים והטריפו את העגל באמרם שמצאו חלון כ"ש סמוך למקום שמשם מתחילים האונות להתפצל ולמעלה מהחלון היו אונה"ע ואמצעית דבוקים עד חציין בתבנית קרום שקורין טילא והדבק היה בהחתיכון גם בהחוד וקרעו דיבוק האונות טרם בא שו"ב החדש ובבואו צווח דבדק היטב ולא היה שום חלון ואפילו אם מצאו שום חלון בודאי מחמת משמוש יד הטבח נתהוה בשעת הוצאות הריאה ושני השוחטים אומרים שהכירו שאינו חלון המתהוה ע"י משמוש יד לכן מדלא היה מתון בבדיקת פנים להרגיש את החלון צריך לקבל ד"ח ושו"ב החדש להיותו שו"ב מומחה ומוחזק וחשוב בושה גדולה הוא אצלו ושאל השואל שאר שו"ב מומחים ואמרו דא"א להכיר ולהבחין אם החלון היה מחיים

הנה בשו"ת רש"ל סל"ג כתב לולי דמיסתפינא אמינא דשונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם ממנו פסול להעיד ול"פ ר"י ורבנן אם שונא כשר להעיד רק בסתם שונא שלא דיבר עמו ג"י אבל שונא כזה שמבקש להתנקם ממנו אין לך נוגע גדול מזה יעיי"ש וכזה כתב הרא"ם בתשובה סכ"ד דהנאת נקמה יותר גדולה מכל מיני התאות החושיות ופסולין להעיד על מי שרוצים להתנקם ממנו ודברי הרא"ם הובא גם כן בשו"ת פרי תבואה לבית אפרים סימן ל"ד ובשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ב'

ומעתה אני אומר לפימ"ש סמ"ע בר"ס ל"ג הטעם דרבנן ס"ל דשונא כשר לעדות ופסול לדון דבעדות המעשה אשר היה לפניו הוא מעיד ולא חשדינן ליה ששנה בכיון בשביל אהבתו או שנאתו משא"כ בדין שתולה בסברא והמחשבה נשתנה מחמת אהבתו או שנאתו אפילו בלא כונת רשע וכה"ג נמי כתב הרא"ש בפז"ב סימן כ"ג דהזכות והחובה מבצבצא באדם בלא כיון רשע לפיכך באהבה מועטת לבו טועה לזכות ובשנאה מועטת הלב טועה לחובה עכ"ל ומעתה הא דקמן להכיר בלא שום סימן דהחלון כעשה מחיים דתליא בהבנת הלב ובאומדן דעת י"ל