תשורת ש"י תטז

מדינה נעולות ושכיח הרבה מהכא להתם י"ל דאשתרבב שם זה גם בגלילות הללו עיי"ש

וצריך לכתוב יו"ד אחר הנו"ן כמ"ש בטי"ג בשם נשים אות נו"ן סק"ז אע"ג דהנו"ן אין כדגש בחיר"ק מ"מ רגילות הוא לכתוב יו"ד בכה"ג עיי"ש וכ"ש הכא דיוצא משם ניסן ואלף בסוף כדין שמות לעז אם אין דוגשין בחיר"ק

תרכט

שאלה ראובן היה לו בית מאביו בצד אחד היו ג' חניות ואחוריהם היו בתים וזה כ"ה שנים החזיק שמעון בחנות האמצעי והאינטבלאציאהן נכתב על שם שמעון וכעת טוען ראובן שאותו החנות היה ביד שמעון רק במשכנתא מאביו שהלוה שמעון לאביו ג' מאות ר"כ ונתן לו שטר קנין באם שיעבור ג"ש ולא יחזור לו אז יהא מוחלט החנות לשמעון ואף דלא פרע בעבור הזמן לא קנה שמעון מטעם אסמכתא וכעת רוצה לשלם החוב ועוד בעבור איזה חדשים אחר הג"ש רצה לשלם לשמעון ולא רצה שמעון כיון דכבר עבר הזמן עוד טוען ראובן שאחר השרפה הוביל אבנים לבנות ולא נתנו שמעון לבנות וכגנבו אבנים ושמעון טוען שלא היה הלואה כלל רק מחמת שלא היה שוה יותר אז הבטיח לו בטובו אם יחזור לו דמיו יחזיר לו החנות וכיון שלא החזיר לו בכלות הג"ש כפי מה שאמר כשהבטיחו לא היה רוצה עוד להחזיר לו וכעת טוען שמעון שיבנה עמו ראובן החניות בשותפות כמו שהיו קודם השרפה וראובן השיב שאינו רוצה לבנות בשותפות כיון שיש בהם כדי חלוקה עוד טוען ראובן שאם יזכה שמעון בדין יתן לו לפי הנראה מהיסודות סימנים ראשונים מהחנות אף דבטיבלאציא יש לו יותר כי כשנתן אביו הקאנטראקט לא היה אינטאבלאציא רק אחר איזה שנים שבא הפקודה מהממשלה לעשות אינטבלאציא עשה שמעון בלתי ידיעת ראובן והכתיב שלא באמת ושמעון טוען דאחר השרפה שמא הסיג ראובן היסודות. תשובה מה שטוען ראובן אסמכתא אינה טענה דהא דעת הרמב"ם אם נתן לחברו על תנאי והחזיק המקבל מיד אינו אסמכתא והקשו עליו הראשונים מב"מ דף ס"ז דמוקי להא דהלוהו על שדהו דאמר מעכשיו אלמא אם לא אמר מעכשיו הוי אסמכתא ותירץ רמב"ן דמיירי דלא אכל המלוה הפירות ולא חשוב בידו והה"מ תירץ דמיירי דקודם התנאי כבר ירד המלוה בהמשכנתא עוד תירץ דשא"ה דבלאו התנאי החזיקו לאכול הפירות משום המשכנתא יעיי"ש בריש פי"א ממכירה בהה"מ וכ"מ ולח"מ נמצא לשתי תירוצים ראשונים לא הוי אסמכתא לדעת הרמב"ם בנ"ד דבשעת הלואה החזיקו לאכול הפירות

ועוד כיון שנתן שטר מכירה וסתמא נכתב בו היום הרי קי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו וכאלו אמר בהדיא מעכשיו וגם אם התנאי לא נכתב בשטר רק התנה בעל פה קי"ל דזמנו של שטר מוכיח עליו כמבואר בחו"מ ס"ס רניח בבאה"ג ובה"ט ובב"ש סי' קמ"ד בשם הר"ן שו"ר שכ"כ רמב"ן ושו"ת רשב"א סי' תתקי"ז והובא בב"י סי' ר"ז ומח"א

ול"ל כיון דהתנו על ג"ש היו צריכין לכתוב זמן כדי לדעת מתי יכלו הג"ש ולהרמ"ה לא אמרינן בכה"ג זמנו של שטר מוכיח עליו כדאיתא בחו"מ שם דזה אינו מועיל להוציא משמעון המוחזק כיון דהש"ך שם חולק על הרמ"ה וכיון דשמעון ירד והחזיח בהחנות ברשות אבי ראובן תשוב שמעון מוחזק וי"ל קי"ל כפוסקים העומדים לימינו ואפילו כמה ספקות לא יועילו להוציא מידו וכדאיתא בשו"ת הרשב"א סימן תתקע"ב ובנה"מ בדיני תפיסה סכ"ב דגם בקרקע כה"ג חשוב לוקח מוחזק גם מרמב"ן ושו"ת רשב"א הנ"ל מוכח דלא ס"ל כהרמ"ה

ומה שטוען ראובן דאינו רוצה לבנות בשותפות הדין עמו כיון שיש כדי חלוקה אף דמקודם השרפה היו סמוכין ונעוצין הקורות של זה בזה מ"מ השתא דנשרפו אזדא כדאיתא בחו"מ סי' קנ"ג ס"כ

ולענין סימני היסודות הנה בספק אין לו לשמעון רק מה שהחזיק בודאי בהחנות דבספק מוקמונין בחזקת מרה קמא שהיה של אבי ראובן וראובן בא מכח ירושה דממלא והטיבלאציא אין מכריע דשמעון לגרמיה עביד לכן יקב"ח ראובן דלא הסיג היסודות ויחזיק כפי סימני היסודות

תרל

נולד זכר ולפני מילתו מת אביו או אחר אם נכון לקרות שם התינוק בשם הנפטר. שמעתי בשם רב אחד שנשאל גם כן על זה והורה שלא יקרא בשם הנפטר. ולי נראה דשפיר דמי לקראו על שם הנפטר ממועד קטן פרק ואלו מגלחין דף כ"ה ע"ב רב חנין חתניה דבי נשיאה הוה ולא היה לו בני בעא רחמי והוו ליה ההיא יומא דבעי לממהלי כח נפשיה פתח עליה ההוא ספדנא שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון הודבק בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינתו אסיקו ליה חנין על שמיה עכ"ל הרי דר"ח כח נפשיה אחר שנולד הבן ומ"מ אסיקו ליה על שמיה ובש"ס אין הגרסא ההיא יומא דבעי לממהלי רק ההוא יומא דה"ל כח נפשיה ומ"מ מוכח דנולד קודם דנח נפשיה דר"ח מדאמר שמחה לתוגה נהפך משמע דכבר הוי שמחה כשנולד ואח"כ כשנח נפשיה דאביו נהפך לתוגה וגם בעת שמחתו נאנח מוכח הכי דכשנולד היה ר"ח חי ונאנח בחליו דאטו לאחר דנח נפשיה נאנח והיינו דקמ"ל דאסוקי ליה על שמיה אף דכשנולד היה ר"ח חי ובע"י הגרסא יומא דבעי לממהלי כח נפשיה

תרלא

שאלת עמ"ש הריטב"א במו"ק דף ה' דכותי נזהר גם בספק טומאה בר"ה והא בנדה דף כ"ז איתא דאינו נאמן רק אם מהלך על פני כולה דלספק טומאה לא חייש. הכה ז"ל הריטב"א שם והקשו עליו מדאמרינן פרק דם הנדה דסככות ופרעות אין כותי נאמן עליהן לומר שנסתלקה משם טומאה ואוקימנא במהלך ע"פ כולה הא לאו הכי לא מהימן והיכי דמי אי דקיימי ברה"י טומאה דאורייתא הוא ואפילו בלא הלך על פני כולה יהא נאמן דהא בדאורייתא אינן חשודין ואי דקיימי בר"ה טומאה דרבנן הוי ואפילו מהלך ע"פ כולה אמאי מהימן דהא בדרבנן לא זהיר וי"ל דאפ"ת ברשות הרבים אבל אינהו סברי דטומאה דאורייתא הוא דלית להו דרשא דחכמים ומזהר זהירי בה עכ"ל וכ"כ רש"י בנדה שם דהנאמנות דכותי דפשיטא לו דניטלה הטומאה משם וא"כ בשלמא במהלך על פני כולה ליכא רק ספק אחד אם נסתלקה הטומאה ומזהר זהיר משא"כ אם הלך רק ברוח אחד הוי כס"ס שמא נסתלקה לגמרי משם הטומאה ואת"ל לא נסתלקה שמא אינו ברוח זה ובכה"ג לא זהיר וזה נראה כונת רש"י בנדה שם בד"ה אילן שהאריך וכתב אינו