תשורת ש"י תיג

מזה בן מזה על ר"ג מ"מ לא שמפני זה החיוב להחזירו לנשיא אלא כיון דרגיל בנשיאות ואביו היה נשיא והרגיל גם מכח התנהגות שראה אצל אביו לכן ראוי למנאו ברצונם ולא בחיוב והכרח ומה שנטלו קצת נשיאות מראב"ע כיון דמעיקרא נחית אדעתא דהכי דאמר לישתמש אינש בכסא דמוקרי יומא חדא והדר ליתבר וכדאמרה לו אשתו שמא יעבירו אותך עיי"ש פרש"י ועוד שאני נשיא מזרע דוד דאפי' קטן משמרין לו כמ"ש לעיל משו"ת משיב כהלכה הרי לא אמרינן כיון דאידחי אידחי לענין מלך ה"נ לענין נשיאות כיון דבמקום מלך התנהגו בנשיאות מזרע דוד המלך ע"ה וכמ"ש בי"מ הובא במחה"ש ס"ס נ"ג

ועוד נראה דאפסקיה אחר רק אם קבלו האחר סתם דהיינו כל ימי חייו ובטוח בזה אבל ראב"ע היה רפיא בידו כדאמרה לו אשתו דלמא מעבירין לך שיפייס ר"ג את ר"י ויחזרו למנותו וכמ"ש מהרש"א והשיב לה לישתמיש אינש בכסא דמוקרי יומא חד והדר ליתבר הרי דרפיא בידו ומבואר בב"ב דף קמ"ב היכי דהחזיק בנכסי הגר ורפיא בידו שמא אשתו מעוברת אף דנודע אח"כ שלא נשאר יורש להגר אין חזקתו חזקה דכיון דרפיא בידו וה"נ ראב"ע ול"ל דמ"מ היה בטוח על יום אחד דזה לא חשוב מוחזק כמ"ש התוספת בב"ב דף ס"א ע"ב בד"ה אדעתא דקרקע בחזקת בעלים עומדת היכא דסופה לחזור לבעלים להכי לא חשוב שוכר או שואל מוחזק וכיון דלא חשוב בחזקת ראב"ע ממילא לא חשיב נמי אפסקיה אחר וחוזר ר"ג לחזקתו ובר"ן פ"ג דנדרים דף כ"ט כתב דכל קנין שאינה עולמת קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בס"פ השולח ובתוספת בפרק החולץ דף ל"ו ע"ב בד"ה ור"י כתבו דאפילו לר"י דק"פ כקנין הגוף מ"מ לא אלים קנין פירות לבטל קנין הגוף והובא בנה"מ סי' רי"א ואם כן כאן דראב"ע לא החזיק רק ליומי דעל כל ימי חייו היה רפוי בידוי ולא חשיב חזקה לכן לא אלים ק"פ שלו לבטל לגמרי קנין הגוף של ר"ג שהיה לו הירושה לחלוטין לכן לא חשיב אפסקיה אחר אף דבשו"ת הרי בשמים סימן כ"ו הביא מחידושי ר"ן גיטין דף פ"ג שכתב בשם הרא"ה אהא דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה דמהא שמעינן שהנותן קרקע לחברו גוף ופירות יום אחד שזכה המקבל בקרקע לעולם עיי"ש הנה רי"ף ורמב"ם ס"ל התם דלא אמרינן כיון דפסקה פסקה וכן הוא בירושלמי בקידושין ר"פ האומר ובאה"ע ס"ס קל"ז פסק דהוי ספק ועוד בחידושי רמב"ן בב"ב פי"נ דף קל"ז מבואר להדיא דגם בנותן קרקע לחברו גוף ופירות לעשר שנים דלא זכה המקבל בה לעולם והובא קצת בקצו"ח סי' רמ"ח ס״ג

תרכה

שאל לדעת הרמב"ם וסייעתיה הובא ברמ"א אה"ע סכ"ו דאפילו מתייחד לו פנויה בלא קידושין אסור מה"ת משום ל"ת קדשה אם כן איך תקנו חכז"ל נשואין בחרש וחרשת ויתומה קטנה לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. י"ל לפימ"ש תוספת ביבמות דף פ"ט ע"ב דיש כח ביד חכז"ל לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה ה"נ כיון שתקנו קידושין ונשואין בחרשין וקטנות דומה לקידושי תורה גם סמך יש בזה לפימ"ש מהרי"ט בחידושי קידושין על הרי"ף דהאיסור פנויה מיוחדת לפי דמחוסרת קידושין ויכולה להכשיל אחרים ומזה הטעם פלג מותרת למלך דמשומרת היא דאסור להשתמש בשרביטו וכונת מהרי"ט דיכולה להכשיל היינו כיון דאם לא אסרה תורה פנויה היה בידה להתייחד לזה והברירה בידה לילך אח"כ לאחרים ותלד ולא נדע הולד ממי נמצא אח נושא אחותו וכדומה משאר עריות אך מ"ש מהרי"ט דאיסור קדשה ליכא במיוחדת לא ראה בסה"מ לרמב"ם מצוה שנ"ה והחינוך סי' תק"ע וז"ל לא תהיה קדשה מבנ"י שנמנעו מלבעול אשה בלא כתובה וקידושין וכבר נכפל הלאו בזה הענין בלשון אחר ככתוב אל תחלל את בתך להזנותה ולשון ספרי אל תחלל את בתך זה המוסר את בתו פנויה שלא לשם אישות וכן המוסרה עצמה שלא לשם אישות ושמע ממני לאיזה דבר נכפל זה הלאו בזה הלשון ואיזה ענין הוסיף בו וזה שכבר קדם מדיניו יתברך שהבועל בתולה בין שיהיה מפתה או אונס אינו חייב שום עונש מהעונשין אלא לשקול ממון לבד ויעלה במחשבתינו שאחר שזה הדבר אין בו אלא דין ממון שיהיה הולך דינו אחר דין ממון וכמו שיש רשות לאדם לתת לחברו מממונו מה שירצה ויניח לו לעשות חפצו בשלו גם כן יהיה רשות בידו שיתן בתו הנערה לאיש שיבעול אותה אחר שזהו חקו הראוי לו כלומר החמשים כסף לכן נאמר אל תחלל לפי שזאת שדנתי בה לקחת ממון בלבד הוא כשיקרה מקרה כשיפתה איש או יאנוס אבל כשיהא הדבר ברצון שניהם יחד בפרסום אין שום צד היתר לזה בשום ענין והראה הטעם לזה ואמר ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זימה לפי שהפיתוי והאונס ימעט מציאותם וכשיהא הענין בבחירה ורצון ירבה זה ויתפשט בארץ עכ"ל וכונתו במ"ש שעי"ז מלאה הארץ זימה אף דאם לא היה אסרה תורה לא היה זימה וגם עתה פנויה שזינתה קי"ל דלא נעשית זונה ומותרת לכהן אלא כיון שא"צ גט תוכל בכל פעם ליתן עיניה באחר ותלד ולא נדע ממי הולד ונמצא אח נושא אחותו וכדומה שאר עריות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות נערה יעיי"ש והרי מפורש בתורה הטעם ולכ"ע אזלינן בתר הטעם כדאיתא בב"מ דף קט"ו וכיון דתקנו קידושין ונשואין בחרשין ואסורה לעלמא בלא גט משומרת היא ואין מצוי עוד תו ל"ל דיתרבה ויתפשט ובקטנה נמי אף דיכולה למאן מ"מ תקנו שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא ר"פ חרש ומשעת הריון תו א"י למאן כדאי' באה"ע סי' קנ"ה סי"ב דאזי תו אינה קטנה נמצא תו ליכא חשש זימה ועיקר החשש רק בנערה כמו שדקדק הרמב"ם בסה"מ שיתן בתו הנערה משום דראויה ללידה ואאת"ל דלא חלקה תורה וגם בקטנה אסור עכצ"ל משום דאם ייחדה לבעילה בלא קידושין אפשר תשאר גם כשתגדיל בלא קידושין אבל עכשיו דתקנו רבנן קידושין לקטנה וכשתשאר לכשתגדל צריכה גט מדרבנן כדאיתא בסימן קנ"ה שם סכ"א ממילא אזלא החשש זימה דתו אינה מצוי דלא נחשדו ישראל לבעול אותה בלא גט אם כן לא הוי עקירת דבר מה"ת ומצינו גם בתורה דלא פלוג כמ"ש בשו"ת רח"כ חיו"ד סס"ו דאמרה תורה ופדויו מבן חדש תפדה מחשש נפל ואפי' ידוע דכלו חדשיו: וכדכתבו תוספת בפרק יש בכור דף מ"ט בד"ה מת בנו ובשבת סוף דף קל"ה ע"ב מוכח דמשום חשש נפל אמרה תורה מבן חדש ועיין רי"ט שם בפי"ב אע"כ משום לא פלוג כמ"ש רח"כ ז"ל

תרכו שאל דרמב"ם פ"ט מק"פ פסק כר"י דאין הפסח