תשורת ש"י תיא

דליתנהו תרוייהו דמי לכן הוי רק כשתיקה מתחלה עד סוף משא"כ הכא כשאמרה תחלה לא נבעלתי דלפי דיבורה אינה אסורה לכהן ולא שייך שאנחד״א כיון דבדיבורה לא אסרה עצמה וכמ"ש כהאי גונא הטו"ז באה"ע סי' קנ"ב סק"ח רק כיון דלא אמרה ברי דנבעלה לכשר אנו אוסרין אותה מספק כי לא ידענו למי נבעלה וכשאמרה אח"כ דנבעלה לכשר הרי לפי דיבורה של עכשיו ודאי מותרת לכהן מחמת ברי וחזקת היתר אם כן אין ספק דמקודם דיבורה של עכשיו מוציא מידי ודאי דהא מעיקרא לא אמרה דנבעלה לפסול דנימא אוקי דיבור להדי דיבור כנ"ל לחלק דבלא"ה סברת מהרש"א חידוש הוא והבו דלא לוסיף

ובשו"ת רעק"א ז"ל סימן פ"ה כתב דדברי מהרש"א רק אם צריכין לדיבור שני בתורת עדות משא"כ אם א"צ לעדות רק לברי שלה אזי מועיל אמתלא וסמכינן אדיבור שני עיי"ש ונראה טעמו נמי משום דסברת מהרש"א חידוש הוא ולפי פשוטו אינו לכן כל מה שיש לחלק שפיר דמי

ומ"ש השואל דעכשיו שכבר נשאת לא יועיל ברי שלה דשמא עיניה נתנה בבעלה הכהן וכה"ג כתב החת"ס לענין משודך ומשודכת אינו דומה להתם דלכתחלה חוששין לזה ולא להוציאה מבעלה וכמ"ש הריטב"א ביבמות דף כ"ה והביא מתוספתא מפורשת דאם נשאת למעיד בה לא תצא הובא בשו"ת רע"ק שם

תרכג

שאלה בכפר גדלים שם הרבה פולין ובאים סוחרים מעיר הסמוך ומכפרים אחרים וקונים שם הרבה פולין למסחר ובני הכפר רוצים למחות באמרם כי מסחרם הוא והבא מחוץ מסיג גבולם ופוסק חיותם הנה בפרק לא יחפור דף כ"א ע"ב אר"ה בריה דר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי תיקו פרש"י מצי מעכב מלהביא כאן למכור ואי שייך בכרגא דהכא שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת כבר מתא הוא לא מצי בר מתא לעכב עליו כל העיר עכ"ל ופסקו רי"ף ורמב"ם והש"ע חו"מ סימן קכ"ו ס"ה דאם נותן עמהם מנת המלך אין יכולים למנעו והרמ"א כתב וי"א דלא מקרי נתינת מס במה שנותן מנת המלך אלא עד שיתן מס שלו למושל העיר הזאת דשייך לגבול שלהן ורשד"ם בחיו"ד סי' קכ"ב ובחחו"מ סי' שס"ג כתב דקצת נראה שלא דברו אלא במוכרים שדרכם למכור מעט מעט אבל ההולך מעיר לעיר לקנות ארחא דמלתא אינו הולך אלא לקנות בשופי מדקאמר בד"א שמעכבים עליהם שלא למכור ע"י חנוני אבל אם מוכרים אלא בבת אחת א"י לעכב ועוד כפי האמת עיקר אלו הדינים מיירי באותם הארצות מחולקות זו תחת שר אחד וזו תחת שר אחר אבל במלכות שכל העיירות משועבדים אליו יכולים בני עיר זו לילך לעיר אחרת לסחור וכמ"ש חזה התנופה וז"ל ובארץ שכולם לשר אחד פורעים לו מס המוטל עליהם בני עיר אחד יכולים לעשות עסקא בעיר אחרת אע"פ שאינם דרים שם והמבי"ט בח"ב סימן ל"א כתב נמי הכי והוסיף עוד אף שיש מסים גם כן השייכים לשרי המדינות ולא למלך לפעמים יש מס בעיר אחת ולא באחרת לא בשביל זה יוכלו לעכב לבני עיר אחרת שאינם פורעים באותו המס שלא יפתח חנות וכיוצא בעירם כיון שבני כל המקומות שוים לכסף גולגולתא למלך כי עיקר המניעה על כסף גולגלתא שכל המלכות של מלך הוא כמו עיר אחת שכולם שייכים בכסף גולגלתא של המלך והם כבני עיר אחת את"ד ולפי משמעות לשון הרמ"א נראה דלא ס"ל הכי מ"מ הוי פלוגתא ואף דכתבו אחרונים דל"ל קי"ל היכא דסתמו בעלי הש"ע מ"מ הרי הש"ך בסק"ה כתב לעיין בשו"ת מבי"ט שם ובשו"ת רשד"ם ורמ"א עצמו כתב רק בלשון וי"א והנה באס"ז בב"ב שם כתב אהא דלעיל דמסיק בתיקו כתב הראב"ד כיון דעלתה בתיקו מסתברא דמצי מעכב מפני שהוא בא בגבול חברו ורוב הפוסקים חולקים עליו דמספקא לא מצי לעכב עכ"ל וכ"פ הרי"ף דלא מצי לעכב וכתב נמ"י הטעם כיון דלא איפשטא נקטינן מיניה חומרא לתובע וקולא לנתבע ולא מצי מעכבי עליה וכ"כ בפרש"י שעל הרי"ף דכל תיקו דממונא לקולא הלכך לא מצי לעכב ונראה דראב"ד ס"ל כיון דאין שום אחד מוחזק והוי רק מניעת ריוח הן מבן עיר אחרת הן מבן עיר זה וכיון דבן עיר אחרת בא לגבול חברו הוי כאלו הוא תובע ורוצה להוציא והנמ"י ס"ל דהמעכב חשוב תובע ולי נראה עוד לפימ"ש מהר"י מיגאש הובא באס"ז שם דהא דבני מתא מעכבין על בני מתא אחריתי הוא תקנתא דרבנן וכ"כ הב"י בחו"מ סי' קנ"ו אם כן בספיקא הוי ספק דרבנן ומוקמונין על ד"ת וממילא נמי בפלוגתת הפוסקים בזה לא מצי לעכב ואם כן בנ"ד אף דזולת מס גולגלתא של כל איש יש בכל עיר וכפר מס לצורך ישוב המקום מה שאין בני מקום אחר פורעין במקום זה מ"מ כיון דשוין במס גולגלתא ועוד יותר במדינתנו שפורעין מס מכל מסחר וזה נופל לגנזי המלך או למנוסטוריא של כל המדינה אין שום עיר או כפר מצי לעכב על בן עיר או כפר אחר מלעשות מסחר אצלם אפילו בא למכור לאחרים מכ"ש אם בא רק לקנות אף דיש חולקים על רשד"ם בזה כמ"ש כנה"ג והובא בפ"ת סי' קנ"ו סק"ט מ"מ בפלוגתא אין יכול לעכב מכ"ש דיש ס"ס שמא כמבי"ט ורשד"ם אם פורע מס להמלך המולך על כל המדינה אף דאינו פורע לשר העיר זה מס המיוחד לשר ועיר זה א"י לעכב ואת"ל דיכול לעכב מלמכור מ"מ שמא כרשד"ם דלקנות א"י לעכב זולת אם יש בזה דד"מ אזי בזה יש לילך בתר דד"מ וכמ"ש מהרי"ק שרש קצ"א דאפילו להאומרים דלא אמרינן דדמ"ד רק בענין התלוי בקרקע דוקא היכא דאיכא מפקעתא דממונא ואינו תלוי בקרקע עיי"ש

ולכאורה יש להקשות למה בספק מחמת תיקו או פלוגתא אין מעכבין על הבא מעיר אחרת למכור הא בחו"מ סי' קע"ה סמ"ה איתא בספק או פלוגתא דרבוותא אין בעל המצר יכול להוציא מיד הלוקח אבל לכתחלה יש לו למכור למצרן והוא מהב"י דלכתחלה אומרים למוכר שימכור למצרן כיון דאין הלוקח מוחזק טפי שייך מצרן בההוא ארעא מהלוקח עיי"ש והרי התם נמי זכות מצרנות רק תקנתא דרבנן ואם כן בספק הוי ספק דרבנן ומ"מ אומרים למוכר שימכור למצרן אך כד דייקת א״ש מדלא אמרו אומרים ללוקח שלא יקנה או מעכבין על הלוקח שלא יקנה לכתחלה אלא אומרים למוכר משום דמוכר אין נ"מ לו ואין לו פסידא ולא מניעת ריוח דאל"כ בלא"ה לא תקנו דין מצרנות כשיש פסידא או מניעת ריוח למוכר לכן אומרים לו שימכור למצרן דכל ספק דרבנן אם ליכא פסידא ומניעת ריוח או טרחא אסור לכתחלה כמ"ש הפנ"י בפ"ק