תשורת ש"י תט

לאחר טבילה עיי"ש ונראה משום דגם לאחר שטבל אף דבשעת טבילה נתערבו מ"מ מי הים דאלוחין וכבדים חוזרין למטה וצפין השאובין למעלה מיד ולהראב"ד גם בשעת טבילה לא חשוב עירוב וחיבור כלל ונמצא משהו מגופו נטבל במשהו מים שאובין ועוד נ"ל לפימ"ש תוספת בגיטין דף ט"ז בד"ה הניצוק בשם ר"ת דכיון שהמים שעל הראשון סופן ליפול ולירד למקוה הוי קטפרס חיבור עיי"ש ה"נ אף דבשעה שטובל מערב בודאי השאובין עם מי הים יפה בעל כרחן מ"מ כיון דסופן להתפרד ממילא בודאי לא חשוב חיבור ועירוב כלל בם בשעת חיבורן ויותר מזה כתב המרדכי הובא ברמ"א יו"ד סי' צ"ח ס"ד דחלב שנפל לתבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן לשם מים צוככים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה ויסירכו משם דמאחר דאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וכ"ש הכא דממילא יפופו השאובין הוי כניכרין ועומדין בעין למעלה

והנה ברמב"ם פ"ד דמקואות הלכה וא"ו כתב מקוה שיש בו מ"ס מים שאינם שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ"ם סאה מים כשרים והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שרבו המים וירדו למקוה התחתון מ"ס הרי התחתון כשר ובפ"ו ה"י כתב חביות מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לג"ל שלא יהו במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדים שם אבל הנהרות וכיוצא בהן הואיל והן נמשכין הר"ז טובל שם והקשה הכ"מ מהך דפ"ד ה"ו דמקוה שיש בו מ"ס אפילו שאב ושפך לתוכו כל היום כולו כשר וסתם מקואות קוו וקיימי ותירץ דשאני הך דפ"ד שמתוך שבאו השאובין בדרך שפיכה הם מתערבים בכל מי המקוה משא"כ בחביות שנפלה דלאו דרך שפיכה אתא עכ"ל ותירוצו מוכרח בדעת הרמב"ם דל"ל דשאני ים הגדול דמימיו מלוחין וכבדים דהרי כתב שנפלה לים אפילו לים הגדול ואטו שאר ימים ג"כ הם מלוחים וכבדים והנה לפ"ז עכצ"ל דע"י שפיכה מיד מתערבין בכל עי המקוה אפילו קודם שטבל האדם דאל"כ עדיין קשה למה כשירדו למקוה התחתון מ"ס הרי התחתון כשר הא עד שלא נובל לא כתמרבו ובאו השאובין למקוה התחתון בעוד שלא היה מ"ם סאה ונפסל ואיך נכשר כשנתמלא אח"כ עד מ"ם סאה כיון דעומדין השאובין למעלה הרי ירדו השאובין תחלה בפני עצמן דהרי לתירוץ הכ"מ לא ככשרו השאובין שלמעלה לטבילה ע"י זריעה עד שיתערבו עם הכשרים

והא דביו"ד סי' ר"א סכ"ו היו בו מ"ס וכפל לתוכו יין ונשתנה מראה של חציו איך אפשר כיון דלח בלח נבלל הכל בשלמא לראב"ד ודעמיה משכחת דחציו מים מלוחים וכבדים ולהכ"מ צ"ל דלא נפל ע"י שפיכה או כשנחלק המקוה במחיצה ומחובר רק ע"י נקב כשפ"ה כדמוכח מהא דלעיל שם סעיף טו"ב כמ"ש לעיל תדע דאל"כ מי חתך המקוה בסכינא חריפא לחצאין בשעת טבילה דמערבו בודאי מי המקוה

תבנא לדינא בנ"ד אין לחוש כיון דהכל נבלל כמו דמי המקוה שמחוץ לשליבות נשתנה למראה החלב ה"נ המים שתחת השליבות ומפרט דבלא"ה הרמ"א ביו"ד סימן ר"א סוף סעיף מ"ם מסיק דאפי' אין בו מעיין אין לחוש בדיעבד עיי"ש ועוד יש ספק כאן שמא המקוה זו מעיין ועוד יש ספק שמא כשנפל מהדלי מים לתוך המקוה לא נפסק הקילוח ממי המקוה דכשר לפימ"ש הטו"ז שם ס"ק מ"ז וכל הנהו ספקות מחשש ב"ל שאובין דפסולו רק מדרבנן ובגוף הקושיא אהא דחביות שאובין שנפל לים דלמה לא ככשרו ע"י השקה י"ל עפימ"ש הרא"ה שהובא באס"ז ביצה דח"י דשאובין אין נכשרין בהשקה רק במקוה ולא במעיין כיון דמעיין לא מטהר רק בזחילה הוי מבא"מ עיי"ש וה"נ כיון דכל הימים כמעיין כדקי"ל ביו"ד סי' ר"א ס"ה ובהכי מיושב קושית הכ"מ הנ"ל על הרמב"ם וכן מה שהקשה בפ"ט דמקואות דין י"א על הרמב"ם עיי"ש והכ"מ דלא נחית לחלק בכך ולא דיטהרו השאובין ע"י השקה י"ל דס"ל דוקא אם מי המקוה צפין מלמעלה על השאובין הוי ממס כזריעה וכלשון הרמב"ם בפ"ב מטומאות אוכלין הכ"א וכן משמע מדברי הכ"מ פ"ט דמקואות סוף דין י"א או הא דביצה דף י"ח דמהני השקה דוקא לטהר מים טמאים ולא להכשיר שאובין וכן מצאתי אח"כ בגידולי טהרה שאלה יו"ד אלו שני החילוקים ועיין רמב"ם פ"ט ממקואות דין י"ב ובכ"מ שם וחידושי רמב"ן בב"ב דס"ה בד"ה צינור ובנחל אשכול על הלכות מקואות סנ"א אות זיין

תרכ

שאלה קריעה שעל או"א דאינו מתחחה לעולם אם מותר להפוך צד החיצון לפנים דיש לו צבע אחר וגם אז בא צד ימין לשמאל דהוי שינוי ולאחותו וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' ש"ם דמותר לחתוך סביבות הקרע ולהושיב שם חתיכה אחרת דאין זה בכלל איחוי הקריעה כלל וה"נ תשובה בפרק ואלו מגלחין דף כ"ו איתא אלו קרעים שאין מתאחין הקורע על או"א מנלן מדכתיב ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם עכ"ל הרי דצריך שיעמוד קרוע לעולם ואם יאחה על ידי שיהפוך החיצון לפנים לא עומד הקרע לעולם ומזה יש להקשות גם על הטו"ז וגם בשבט יהודא השיג על הטו"ז מחמת זה וסיים להחמיר וגם הברכ"י הביא מספר בית דוד שחולק על הטו"ז ובשיורי ברכה כתב דכן דעתו לאסור והרי בנידון הטו"ז אפשר לתרץ כיון דהחתיכה שבו הקרע נשאר קרוע לעולם אבל לאחה הקרוע ע"י היפוך ותו לא ניכר הקרוע ודאי נסתר מהגמרא גם אפשר לתרץ דברי הטו"ז דכיון דנותן חתיכה אחרת ומאחה מפסיק אותו חתיכה בין הקרע והוי לשנים אבל כשמהפך ומאחה אין שום הפסק וליכא קרוע לשנים ועוד דיש לדחות תירוץ זה כיון דאיחוי הוא תפירה יפה הוי חיבור עם הבגד וכאחד הוא דגם לרב עמרם שבא"ח סי' ט"ו ס"ד דס"ל אם תפר חתיכה פחות משלשה בקצה הבגד כמאן דליתה אע"ג דתפריה כמאן דפסיק חשיב דוקא חתיכה קטנה פחות מן ג' אצבעות ובקצה הבגד וגם בזה חולק שם המג"ד

ועוד ברד"ק מלכים ב כ' פסוק י"ב כתב ויקרעם לשנים קרעים מכאן סמכו רז"ל דאותו הקרע איכו מתאחה לעולם לפי שנאמר לשנים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהוא לשנים א"ב מה ת"ל לשנים שיראה בהם הקרע לעולם עכ"ל ואם כן מה יועיל כשמהפך ומאחה מ"מ שוב לא יראה הקרע דהא מה"ט לא מתאחה כשאינו מהפך דע"י האיחוי לא נראה הקרע

ובתורת האדם לרמב"ן בענין איחוי וקריעה דף ס"ו כתב וז"ל ת"ר רשאי להפכו למטה