תשורת ש"י תח

הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן בעא רמב"ח מרב חסדא הניח מזרק בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו א"ל תניתוה נתן את המלא בריקן מאי לאו הושיב מזרק מלא לתוך מזרק ריקן לא עירה מזרק מלא לתוך מזרק ריקן הא תנא לה רישא עירה דם הפר לתוך דם השעיר כדי לערבן יפה יפה ע"כ וקשה מה ס"ל לרב חסדא הא אמרינן התם דצריך לערב דם הפר בדם השעיר מדכתיב אחת ואיך יוצא כשעירה דם הפר לתוך דם השעיר אם לא חזר ועירה המלא בריקן שיהא נבלל יפה ויהא אחת וצ"ל משום דיש בילה ובעירוי פעם אחת נבלל הכל והיה אחת ודחי לה הש"ס דלעולם הא דנתן המלא בריקן עירה שנית הדם מהמלא בריקן ואי דכבר נתערב יפה מ"מ כדי לערב יפה יפה ומשום מעלה יתירה או מאיזה טעם ולהכי דייק יפה יפה משום דבעירוי ראשון כבר נתערב ונבלל כולו יפה ונתקיים אחת הרי דע"י עירוי נבלל הכל ונעשה אחת דאם לא היה נבלל יפה הרי יש מן דם הפר לבד ומן דם השעיר לבד והוי שתים

ובריטב"א שם כתב וז"ל כדי לערבן יפה יפה פירש מפני שהדמים קשים להתערב וכיון דס"ל מערבין לקרנות משום דכתיב אחת סבירא ליה שצריך לערבן יפה יפה שלא יהו כשתי חטויין עכ"ל הרי דוקא מפני שהדמים קשים להתערב אבל שאר משקים מתערבין בעירוי אחת כולם כאחת ות"ז כתבו התם עירה דם הפר מדנקט הכי ולא נקיט עירה הדמים זה בזה משמע דדוקא הכי לפי שדם הפר מרובה ונופל שם בכובד היה מתערב יפה עכ"ל וצ"ע מהא דצלוחות שנפלו לתוכה מים כל שהוא דקי"ל כחכמים דיש בילה אף שנפל רק מים כל שהוא וצ"ל משום דטבע דם שאני דקשה להתערב כמ"ש הריטב"א או דמעלה עשו וכמ"ש ואין סברא כלל לומר דרק בכלי שאינו רחב שטחו מתערב הכל יפה משא"כ מקוה דרחב אפשר אין מתפשט לצדדין דכיון דכבלל ומתערב ואין שום דבר חולץ ודאי מתערב הכל בעומק ורוחב

ומג"ד בסי' תס"ז סקח״י אהא דהנעילו יורה ונפלו המים לבור כתב דמים המחומצים נשארו למעלה וקוו וקיימו כאלו הם בעין ודמיא להא דיו"ד סי' צ"ב בלא ניער וכיסה דאינו מתבלל עיי"ש ולפי מ"ש הת"י שאני התם דמים המחומצים הם הרבה ונופלים בכובד משא"כ הא דסי' צ"ב דטפת חלב נפל צריך ניעור והמשב״ז שם השיג על המג"ד דלח בלח נבלל יפה וביו"ד סי' צ"ב מיירי דמקצת החתיכה חוץ לרוטב ונפל הטפת חלב עליו הא אם כפלה הטפת חלב לרוטב א"צ ניעור כלל

ולכאורה יש ראיה להמג"ד מפ"ק דמכות דף ד' דחביות שאובין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה ופרש"י שם באותו מקום לא עלתה לו טבילה שמא כל מים שהיו בחביות עומדת יחד עכ"ל מדכתב רש"י באותו מקום ולא כתב בהחביות וגם מדכתב שהיו בחביות משמע דבמים לבד שהיו ונשפכו בהים טבל וא"כ מוכח דלא נבלל אמנם בריטב״א אחר שהאריך כתב והנכון בזה מה שפירש הראב"ד ז"ל בשם ר"מ הדרשן דשאני ים הגדול דמימיו מלוחון וכבדים ואין מים המתוקין מתערבין עמהם ולא אמרו שהשאובין נכשרים במקוה אלא במקוה דוקא או בנהרות שמימיהן אין מלוחים ומתערבין מיד ואין ניכרים כלל עכ"ל ומדכתבו ומתערבין מיד ואין ניכרים מוכח דאפי' בלא ניעור וטרם שירד וטבל מתערבים מיד ולא לענין להכשיר מחמת זריעה לבד קאמר דא"כ מה צ"ל ומתערבין מיד דסגי היה לומר דנתחברו מיד ומה צ"ל דאין ניכרים אע"כ משום דאם אין מתערבין הרי ידוע מה שעומד מלמעלה הם השאובין ובזה ניכרין לכן כתב דמתערבין ואין עומדין בפני עצמן דנבלל הכל ואין ניכרין ואם לא היו מתערבין מיד א"כ אם מיד אחר שנפלו השאובין במקוה וטבל כלי מלמעלה בתוך השאובין או אדם שטבל למעלה ולא ירד למטה מן השאובין ולא נער המים יהא טמא כמו בחביות מים שאובין שנפל לבור וטבל שם וכמו שהקשה הריטב"א שם מדתנן במסכת מקוואות למעלה מהן מי מקוה שאם נפלו בו מים טמאים ונפל שם ככר של תרומה טהור ומשום דמים טמאים נטהרין בהשקה הרי עכצ"ל דגם בלא ניער המים עד למטה מן הטמאים עם הכשרים מתערבין מיד ואין עומדים בעין כיון דיש בילה בלח בלח

ועוד ראיה מיו"ד סי' ר"א סכ"ב שכתב שהמים שבאים עליו דוחין את המים שבתוכו ומוציאין אותן הרי דכבלל הכל דאל"כ איך דוחין

וחפשתי ומצאתי בספר נהר שלום על א"ח סי' תס"ז שם שחולק על המג"ד והרגיש בהא דחביות שנפלה לים הגדול דמשמע שלא נבלל והביא ג"כ מהכ"מ פ"ו דמקואות ה"י דגם הוא ס"ד להוכיח משם דלא נבלל ואח"כ דחו אותו ראיה ולבסוף מסיק הנהר שלום דודאי נבלל מיד הכל לכן אם נפלו מים המחומצים לבור קודם הפסח מותרים בפסח כיון דנבלל מיד שנפלו נתבטלו ואינו חוזר וניעור בפסח אף דלא שאב קודם הפסח מהבור ולא ניער כלל עיי"ש ומ"מ מה שהשיג על הכ"מ שכתב דדוקא דרך שפיכה נבלל לא ראה התוספת ישנים שהבאתי לעיל דדבריהם כסברת הכ"מ וכן מוכח מהדין שביו"ד סי' ר"א סי"ז מים שאובין שהיו בצד המקוה אע"פ שהמים נוגעים לא פסלוהו הרי בנגיעה לבד בלא שפיכה מלמעלה לא מתערבים גם הבית מאיר על היו"ד בסי' ר"א סכ"ו הביא דברי הכ"מ דמחלק בין נפל לתוך המקוה ע"י שפיכה דאמרינן ודאי נתערב יפה יפה ובין נשבר החביות בתוך הים דחיישינן כיון שלא נשפך מלמעלה למטה שמא עומד בפני עצמו והסכים הב"מ לדבריו

ומצאתי בחו"י סי' ק״ז הקשה למה לא זכר שום פוסק באיסור לח שנפל לתוך היתר לח דקי"ל דבטל בששים למה לא נחוש שמא לא נתערב יפה רק נשאר באותו צד ומקום שנפל וכדאיתא בפ"ק דמכות דף ד' בחביות מליאה מים שנפל לים הגדול דחיישינן לג"ל שנשארו במקום אחד והביא מ"ש הכ"מ הנ"ל דאם באים בשפיכה ודאי מתערב והך דחביות מיירי שנפל גם החביות ובתוך הים נשבר ואז יצאו המים שלא בשפיכה רק הקשה עדיין ע"י הטובל מתערבין המים בכניסתו שם כ״ש בטבילתו ועלייתו ולמה חששו שאחר הטבילה בא ראשו ורובו במים שאובין עיי"ש וקושייתו על הכ"מ דלא הביא דברי הריטב"א שפיר הקשה וגם החו"י לא ראה דברי הריטב"א שתירץ זה כיון דמימיו מלוחין וכבדים ואין המים מתערבין עמהם ואותם שאובין עומדין במקומם ויש לחוש שנכנס מגופו כלום באותן מים ולא עלתה לו טבילה אפילו בכל שהוא ואפילו בפחות מג"ל אלא דקושטא קאמר דמן הסתם נשארין ג"ל שלא נתערבו ואף לפרש"י צריך לפרש מפני שהמים מלוחין ואינן מתערבין חששו לפסול ג"ל שנכנסו לשם ראשו ורובו