תשורת ש"י תז

להשביל והשדה ול"ל לבוד הגדר והחריץ שיצטרף לי"ט כיון דרחוק זה מזה יותר מג"ט אך אם השביל רק עד ג"ט רוחב נראה דלדעת הרא"ש פ"ק דשבת דף זיי"ן כיון דרחוק ג"ט לא אמרינן לבוד לא הוי מחיצה כמו בפ"ק דסוכה דף ד' וכן דעת ת"י בגליון תוספת פ"ק דשבת דף זיי"ן אך דעת רשב"א וריטב"א שם ובפ"ק דסוכה ד"ד דלענין שבת מצטרף למחיצה וכ"ד הר"ן בשבת שם והמג"א סי' שמ"ה סט"ו הביא רק דעת הרא"ש לכן החמיר וא"כ נראה היכא דלא אפשר יש לסמוך על רוב הפוסקים וגם הבית מאיר שם כתב דעיקר להקל וראייתו מסי' שס"ג סכ"ו ולפי ראייתו משמע אפילו החריץ רחוק ד"ט ויותר מן גדר הנמוך מ"מ מצטרפין שיהא כמחיצה י"ט עיי"ש ומ"מ התינח לענין המבוי שמחוץ לחריץ עד צד השני של המבוי הסתום כיון שמצרפין גדר הנמוך עם החריץ הוי כאלו החריץ עמוק י"ט או גבוה י"ט אבל לטלטל על השביל שבין החריץ לגדר הנמוך אי אפשר אם השביל רחב ד"ט כיון דבד"ט ואפילו בג"ט אין אומרים לבוד הרי פרוץ השביל להשדה הרי אין להשביל מחיצה י"ט בין השדה לשביל ואין השביל נשמר ע"י גדר הנמוך שלצד השדה שיחשב מחיצה כנ"ל וצ"ע בכל זה אבל אם השביל פחות מג"ט דאמרינן לבוד פרש"י בריש סוכה דף ב' לענין מחיצות הסוכה שאין גבוהין י"ט וחקק בקרוב לכותל פחות ג"ט והחקק משלים הי"ט דלבוד החקק כאלו עד הכותל א"כ ראוי להכשיר מה דבין הכותל לחקק הובא באשל אברהם להפרמ"ג בסי' תרל"ג סק"ח עיי"ש וא"כ ה"נ לענין טלטול על השביל

תריז

שאלה נער שנעשה בר מצוה בשבוע שלפני שבת או בשבוע שלאחר השבת אם דוחה שאר חיובים לעלות לתורה בשבת. הנה במג"א סי' רפ"ב סקח"י כתב נער ב"מ באותו שבת אם יש לו עירנות דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו עכ"ל משמע דוקא אם ביום השבת ממש נעשה ב"מ דאז יום חינוכו ובשער אפרים שער ב' ס"א כתב נער שנעשה ב"מ באותו שבת הוא מן החיובים ואח"כ בסי' יו"ד כתב מי שנעשה ב"מ בשבוע זו בשבת שלאחריו אעפ"י שאין דוחה חיובים מ"מ הוא קודם לאחרים שעכ"פ מתחנך היום ראשון בעליה לס"ת ואביו מברך ברוך שפטרני עכ"ל מבואר ג"כ דפירש מ"ש הלבוש ומג"א באותו שבת היינו ביום השבת ממש דלא כמ"ש בסידור מהגאון מליסא נער שנעשה ב"מ באותו שבוע אם י"ל עירנות דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו עכ"ל ועכ"פ גם לדידיה היינו אם כבר נעשה ב"מ באותו שבוע דעכ"פ הוא יום חינוכו קצת כמ"ש בשע"א הנז"ל ומ"ש בשע"א בסי' יו"ד או בשבת שלאחריו אינו מובן כלל דאם הכונה ביום השבת שלאחריו בשבת ממש למה יעלה בשבת לפניו ואם הכונה בשבוע שלאחריו למה לא כתב בשבוע שלאחריו כמ"ש תחלה ועוד אם כן אינו יום חינוכו לא לעליה דגם עתה אינו ב"מ ויש לו דין קטן דאין נוהגין לקרותו זולת למפטיר וזה יכול לעלות למפטיר מכבר וגם אין אביו מברך שפטרני ונראה שצ"ל אז בשבת שלאחריו נמצא אם בשבת קודש זו עדיין אינו ב"מ לכ"ע אינו חיוב כלל ואם נעשה ב"מ בימי החול שלפני השבת אזי להסידור מליסא דוחה לשאר חיובים ולשע"א הוא חיוב אבל אינו דוחה שאר חיובים ונראה שיש לנהוג כשע"א דכן משמע לשון הלבוש ומג"א

תריח

אשה ששכחה ליטול צפורניה אם מותרת ליטול ע"י נכרית בשבת ויו"ט הנה בזה נחלקו טו"ז ונה"ך ביו"ד סי' קצ"ח ס"כ ודעת הטו"ז דכיון דמטה ידה מסייע הוי כעושה המלאכה בעצמה ונה"ך חולק וכ"ד המג"א בריש סי' שים ולכאורה מוכח כהטו"ז מהא דאיתא בע"ז דף ל"ט ובבכורות דף למ"ד מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו וקשה הרי כתיב וקשרתם ולא מהני קשירה דאחר על ידו רק בתורת שליחות ואשה דאינה בתורת קשירה של תפילין אינה נעשיח שליח כדאיתא בגיטין דך כ"ג ע"ב דעבד אינו נעשה שליח לקבל גט כיון דאינו בתורת גיטין וכללא הוא כל שאינו מחויב בדבר אינו נעשה שלית להוציא המחויב י"ח ועכצ"ל כיון דהחבר פשט זרועו ומסייעה הוי כקשר בעצמו ומ"ש תוספת בפרק הקומץ דל"ו לפי שאינו כוח לקשור ביד אחת היתה מסייעת לו היינו לס"ד דתוספת כר"א דצריך לעשות קשר כל יום אבל לפי מסקנתם דאין צריך רק להדק אם הידק החבר בעצמו מה היה צריך שתסייע לו דזה קל לעשות ביד אחת וגם לשון קושרת לא משמע סיוע לבד

אמנם קשה בלא"ה דהא דרש בפרק הקומץ דף ל"ז וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין א"כ נהי דסייעה לה בהשמות שמאלו מה מהני אאת"ל דמסייע כאלו עשה מעצמו ועכצ"ל מדקשרה לו תמיד כפרש"י שם ע"כ גידם בימינו היה וא"א לו לקיים וקשרתם דומיא דכתבתם ואפי' יעשה שליח כיון דאיהו לא מצי עביד בימינו לא מצי משוי שליח שיהא כאלו עשה הוא בימינו וכ"כ בבית מאיר על אה"ע סי' קי"ט דמוכח בב"ק דף ק"י דגידם לא מצי לעשות שליח במידי דאיהו לא מצי עביד וכיון דלא היה יכול לקיים וקשרתם כדינו ע"כ מה דקשרה לו תפילין על ידו משום דכתיב והיה לאות על ידך דזהו מ"ע אחרת כפרש"י בפרק התכלת דף ע"ד בד"ה בשמנה עשה וא"כ הגידם די שיהא עליו תפילין בלא קשירתו וא"צ שליחות ואין סתירה להנ"ך ומג"א גם בחמד משה ריש סי' שכ"ח וש"ע מהר"ז ז"ל ס"ל כנה"ך

תריט

שאלה מקוה שיש בה שליבות ותחת השליבות המים עם שאר מי המקוה בשטח אחד על קרקע המקוה ושאבו המקוה בכלי שאינו נקוב ומחשש שנפלו מן הכלי למקוה ג"ל כשלא היו בו ארבעים סאה שפכו במקוה חלב הרבה עד שנהפכו המים למראה חלב וחשש דמה נעשה עם חלק המקוה שתחת השליבות כי הוא גומא אחת ומחוברת עם מי המקוה ושם מניין שנשתנה למראה חלב

הנה בפ"ט דפרה מ"א תכן צלוחות שנפלו לתוכה מים כל שהו רא"א יזה שתי הזאות וחכמים פוסלין ובפרק כל הזבחים איתא דחכמים סברי יש בילה והזאה צריכה שיעור פרש"י לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טפה מזה שלא יהא בה חברו קצת עכ"ל הרי לחכמים דקי"ל כוותייהו דיש בילה ומתערב בכולו ממילא כיון דרואין המים שחוץ לשליבות דנתערב עם החלב ונשתנה מראיתו ה"כ המים שתחת השליבות כיון דמחוברין. וביומא פרק חמישי דף כ"ח אהא דתנן עירה דם