תשורת ש"י תו

מים חיים ראויין לשתיית אדם כדאיתא בעירובין דף ח"י ודף כ"ג וכאן מיירי בבור כדתנן במשנה וכן הלשון בכל הפוסקים גם הראיה שהביא ב"מ מדף כ"ד דמים כנטעים דמי ושרי כיון דחזיין לשתיה אין לך דירה מעלייא מזו תמוה דהא מיירי שם בראויין לשתיית אדם מדמדמי לה התם לכרא דפרי וכן מבואר באור זרוע ועוד אפילו נטעים בקרפף עדיין דין קרפף עליו להוציא ממנו לחצר ולגגות רק חשוב הוקף לדירה דלא מבטלי הדירה שיהא אסור לטלטל בתוכו ביותר מסאתיים ככרמלית כדאיתא בסי' שנ"ח ומ"מ קרפף הוא ועוד אף מים שראויים לשתיה דחשוב תשמיש דירה מעליא לא שיהא כבית שיהא אסור להוציא ממנו לחצר אלא כחצר הוא דהא מדמי לה רש"י שם דף י"ח לחצר וכן בדף כ"ד מדמי לה לנטעים ומעולם לא מדמי לה לבית ממש ועוד מאי עדיפא מים מחצר הא חצר נמי תשמישו תדיר כדאיתא רפ"ק דב"ב אלא משום דאינו מיוחד ותדיר כבית הוי רשות אחד עם קרפף וגג ה"נ מים אין תשמישן מיוחד ותדיר כבית ובחנם השיג הב"מ על הראבי' והגמ"יי וד"מ וא"כ אפילו נימא כהריטב"א דבור בר"ה וכרמלית סמוך לחצר מחלי בני ר"ה לבני חצר מ"מ חצר שלא ערבו אין מסלקין עצמן כיון דיכולין לדלות בדלי ששבת בחצר ולהשהמש בהמים בחצר

והשתא דאתינא להכי י"ל דראבי"ה גם כן ס"ל כהריטב"א דבלא"ה אינו מובן מה שסיים בהגמ"יי בשם ראבי"ה אבל התם קי"ל כרב דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ואפי' לשמואל אסקי הכי עכ"ל דמה ענין איסור אויר לכאן הא מתיר בכל גוני אפילו יכולין בני ר"ה וכרמלית לדלות מהבור בלא אויר דהא ר"ה מפולש ודולין שם מים כפשוטו מי שירצה וגם אם מתיר דוקא בדלי ששבת בחצר משום דמים המסותפין בבור עם החצר כשתי חצרות דרשות אחת הן להוציא מזה לזה א"כ תו אין צריך לטעם דאויר אין אוסר ועוד דבהגמ"יי פ"ג דעירובין ובהג"א פ"ח דעירובין כתבו דוקא בור שבין חצרות הוא דבעי תיקון מחיצה אבל בור שבין כרמלית לחצר או בור שבין חצרות לר"ה לא בעי מידי עכ"ל ואם ס"ל דבין ר"ה וחצר ג"כ אינו מותר רק בדלי ששבת בחצר מאי ודוקא דקאמר הא אידי ואידי שוין וגם איך סתמו וקצרו דברי ראבי' ולא ביארו דדוקא בדלי ששבת בחצר ולא יביא המים לבית מותר וגם רמ"א למה לא הביא בסי' שנ"ד מה דנראה מהראבי"ה דאסור לדלות מהבור שבר"ה הסמוך לחצר בדלי ששבת בבית או להביא המים לבית לכן נ"ל דכונת ראבי"ה כהריטב"א דבני ר״ה כיון דאסורין לדלות בשבת מסלקי נפשייהו ומותר לבני חצר להביא המים לבית אלא דלא תקשי איך פסיק ותני סתם דבור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה דמשמע אפילו בחצר אחד צריך עירוב ובשניה אין צריך או ערבו ולמה לא נימא כיון דהחצר שלא ערבו בלא"ה אסור לדלות מסלקי נפשייהו לס"ד דאסור לדלות גם בכלי ששבת בחצר לזה משני דאינו אסור בכלי ששבת בחצר א"כ אותן שלא ערבו לא מסלקי נפשייהו כיון דעכ"פ יכולין ליהנות ולדלות מהמים שבחצר בחצר אלא דא"כ תקשי הא גם בני ר״ה נהי דאינם רשאים לדלות בשבת למטה מ"מ יכולין לדלות כשהחוליא גבוה יו"ד להחלון שבבתים דרך אויר ר"ה גם בשבת לכן סיים אבל התם בר"ה קי"ל כרב דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר וגם לשמואל מסיק הכי היינו בפרק כיצד משתתפין דף פ"ה דמסיק דשמואל אית ליה דרב דימי אר"י דמקום שאין בו דע"ד מותר לבני ר"ה ולבני רה"י לכתף עליו ופרש"י כיון דלית בו שיעור מקום הנחה דידיה לאו הנחה הוא והרי הוא כאויר בעלמא ומותר בלא שום תיקון משום דשאני שתי חצרות דרשויות דרבנן שניהן רה"י ואין אוסרין מזה לזה אלא מדרבנן משא"כ ר"ה ורה"י דאיסורא דאורייתא מידע ידע ולא יבואו לטלטל מר"ה לרה"י

עוי"ל דראבי"ה ס"ל ג"כ דבני ר"ה אין אוסרין על בעל החצר כטעם הריטב"א כיון דאין רשאין לדלות בשבת מסלקי נפשייהו או כמ"ש התו"ש כיון שאין בו דיורין א"צ עירוב אלא דלס"ד בבור שבין שתי חצרות אסור להכניס המים לחצרות ג"כ ע"כ משום דתשמיש המים תדיר יותר מתשמיש חצר ונמשך אחר הדירה והא מסתיין לאסור להכניס לבית בדלי ששבת בבית א"כ בשבת מסולק הבית מן הבור והוי כמו בור בר"ה דאין אוסר על בעל החצר דה"נ כיון דאסור להכניס לבית או בדלי ששבת בבית תו אין תשמיש הבור תדיר בשבת יותר משאר תשמישי חצר וחצרות רשות אחת הן לכן תירץ דאה"נ דאין איסור רק להכניס לבית או בדלי ששבת בבית אבל בר"ה כיון דבני ר"ה אין להם דיורין אצל הבור ואסורין לדלות מהבור מסולקין הן בשבת מהבור ורשאין בני חצר להכניס המים לבית ג"כ אבל בחצרות אם לא היינו אוסרין לא היו מסלקין נפשייהו הבתים מן הבור לכן אוסרין זה על זה וכדי דלא תקשי הא גם בני ר"ה יכולין לדלות מהבור כשהחוליא גבוה י"ט לבית דרך חלון הגבוה י״ט לכן תירץ דאויר אינו אוסר

תרטז

שאלה מבוי ניתקין בצוה"פ ומצד אחד סמוכה לשדה בלא צוה"פ רק השדה יש לה גדר נמוך מן יו"ד טפחים ואצל המבוי חריץ אינו עמוק י"ט ובין החריץ לשדה שביל ומהלכין באותו שביל אם יצטרף הגדר לחריץ שבין שניהם יותר מיוד טפחיים להיות כמחיצה מפסיק בין המבוי לשדה

לכאורה אפילו השביל פחות מרוחב ג"ט ואפילו אינו רק שביל יחיד מפסיק בין הגדר לחריץ כדתנן פ"ק דפאה מ״א דבין שביל רבים בין שביל יחיד מפסיק דחשיבי שתי שדות לפאה ופירש ברטנורה שביל זוטר טובא דמקיל כרעא ומנח כרעא ובפרק חז"ה דף כ"ו מסיק דגם לענין שבת מיחשב שתי רשויות ומג"ד בסי' קצ"ה סק"ב יליף מזה גם לענין זימון דהוי הפסק אפילו שביל יחיד אך י"ל ממ"נ דהא המבוי ניתקן בצוה"פ משאר צדדים אלא כיון דאין גדר בין המבוי לשדה הוי נפרץ למקום האסור והרי יש בין השדה למבוי גדר וחריץ שבין שתיהם יש הפסק י"ט אלא תאמר כיון שיש שביל בין הגדר לחריץ מפסיק א"כ יהא המבוי רשות בפני עצמו אלא ע"כ כיון דלענין נפרץ למקום האסור אין שביל מפסיק וחשוב רשות אחד ה"כ לא יפסיק בין הגדר לחריץ ויצטרפו ליו"ד טפחים להפסיק בין השדה למבוי וגם לא מצינו שביל מפסיק רק בין רשויות ליחשב שתי רשויות אבל להפסיק מחיצה לא מצינו

אך אם השביל רחב ד"ט ודרסי שם רבים דהוי כרמלית כדאיתא בשבת דף צ"ט ובש"ע סימן שנ"ד נראה כיון דהגדר אינו גבוה יוד טפחים והחריץ אינו עמוק י"ט נמצא המבוי נפרץ לכרמלית דהיינו