תשורת ש"י תה

הודיעו מודה הרא"ש דאהני לחייבו לשוכר משום דמשכיר סמך עליו אף דהריטב"א כתב משום דהבטיחו שיקח לו וסמך עליו היינו דא"ל דהבטיחו מה זו סמיכה אבל בנשאר דר בבית א"צ להבטיחו כדחזינן בגמרא דצריך להודיעו משום דבלאו הבטחה סמך עליו אף דעדיין לא כלתה זמן השכירות כ"ש כשנשאר דר אחר זמן השכירות ולא הודיעו

תדיר

שאלה אם לומר ב"מ בליל שבת בבית אבל ובבית חתנים. הנה בשו"ת גור ארי' יהודה בחא"ח סי' קכ"ה כתב דלפימ"ש המג"א בסי' ע"ר וז"ל קודם תפלת ערבית כדי שידעו במה מדליקין וצ"ל לפי שלא נהגו להדליק במדינות אלו בשמנים ופתילות אלו אין חוששין לזה לומר קודם תפ״ע ומה שאומרים אותו כתב מהרא"ק כדי שאם איחר לבוא לביהכנ"ס יסיים תפלתו בעוד שאומרים ב"מ ולכן א"א אותו בשבת חוה"מ שאין מאחרין כ"כ דאין עושין מלאכה כ"כ עכ"ל מג"א ולפי דבריו לדידן אין לאומרו בבית אבל ובית חתנים וזה אינו דהרי הכל בו כתב גם כן דאומרים במה מדליקין אחר תפ"ע ואפ"ה כתב דאמרו הגאונים דתקנו כדי להמתין על מי שאיחר וי"ל דלכך תקנו אותה כדי להורות פסול שמנים ופתילות ושאר הלכות שבו הרי אף להאי טעמא כדי להורות הלכות אומרים אחר תפ"ע ה"נ לדידן את"ד גוא"י ולענ"ד התקנה כמו שאמרו הגאונים כדי להמתין על מי שאיחר לבוא אלא דהכל בו כתב טעם למה תקנה פרק במה מדליקין וכמו שדייק למה תקנו אותה כדי להורות וכיון דמעיקרא ניתקן בשביל להמתין י"ל עילוי יומא מקדימינן כמ"ש הב"ח לענין קידוש וכ"ש לענין תפ"ע שיש להקדים אבל אם היה עיקר התקנה כדי להורות הלכות שבה נהי דנ"מ גם אחר תפ"ע לשבת הבאה אחר שבת זה כמ"ש הא"ר בשם ראב"ן מ"מ היה נכון יותר להקדים ב"מ לפני התפלה למען דעת מיד כדת מה לעשות וכיון דלולא טעם דכדי להמתין לא היה מתקנים כלל וזה יספיק גם כשיאמרו ב"מ אחר תפ"ע לכן עילוי יומא עדיף וצדקו דברי המג"א ואין לאומרו בבית אבל ובבית חתנים כמו ברכת מעין שבע דליכא טעמא דמאחרין לבוא כמ"ש בסי' רס"ח סעיף י"ד

ולכאורה בבית אבל בלא"ה אין לאומרו וכמ"ש: בהגהות רב"פ זלה"ה משום דאין אומרים שמועות בבית אבל אפילו בשבת כמ״ש ב״י ביו"ד סי' שד"מ בשם הרמב"ן אלא דיש לדחות לע"ד כיון דמנהג לומר בכל שבת ב"מ אם לא יאמרו עתה יהא דברים שבפרסיא עיין יו"ד סי' ת' ונראה דתליא במנהג מקומות שהובא ביו"ד סי' שפ"ה אם נותנין שלום לאבל בשבת דבב"י סי' שד"מ ביו"ד הביא הרמב"ן שם ברייתא דבמקום שנותנין שלום לאבל בשבת ג"כ אומרים שמועות בבית מדרשו של אבל בשבת כדי להראות שאין אבלות בשבת ואם כן ה"ה לענין במה מדליקין אך י"ל כיון דיש לתלות מש"ה לא אומרים ב"מ דל"ש הטעם דלהמתין כמו ברכת מעין שבע אף להסוברים טעם כדי להורות הלכות שבה מ"מ תו לא הוי מפורסם דמשום אבלות בשבת מונעים לאומרו לכן העיקר דאין לומר ב"מ לא בבית האבל ולא בבית חתנים

תרטו

שאלה בור או באר שבין שתי חצרות ואחת א"צ עירוב או עירבה ושניה לא עירבה אם צריכה תיקון המבואר בסי' שע"ו ס"א תשובה הנה בד"מ סי' שע"ו כתב בבור שבין חצר לכרמלית או בין חצר לר"ה אין צריך שום תיקון ול"ד לבור שבין שתי חצרות דבעי תיקון דהתם משום הדלי שהוא מאני דבתים וכן משמע בפרק כל גנות דאמרינן חצרות וקרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן אבל לא לכלים שבתוך הבית אי נמי אין ממלאין דקאמר היינו להכניסן תוך הבית עכ"ל ראבי"ה ובהגמ"יי פט"ו מהלכות שבת מבואר יותר לפ"ז ה"נ בור שבין חצר לכרמלית אסור להכניס המים לבית או למלאות בדלי ששבת תוך הבית ובש"ע סתם בזה אך ריטב"א פרק המוצא תפילין דף צ"ט ע"ב כתב ק"ל כיון שהבור הוא בר"ה ויש בו זכות לרבים האיך זה מותר לדלות ממנו הא אסרי עליה בני ר"ה וי"ל דבור בר"ה אסור לבני ר"ה למלאות ממנו בשבת אא"כ עשו לו סביביו מחיצה גבוה עשרה לכן בני ר"ה סלוקי נפשם מהכא לגמרי לכולהו שבתות ואחלוה לגבי האי שהוא רגיל בו תדיר וראוי בו למלא ממנו דרך הלוכו עכ"ל ולפי זה י"ל בבור שבין שתי חצרות ואחת לא עירבה סלוקו נפשייהו אלא די"ל דכיון דראויין למלאות בכלים ששבתו בחצר ולשתות המים בחצר לא סליקו נפשייהו ול"ד לבור בר"ה אף דיכול למלאות ולשתות נגד הבור ולא יוציא לר"ה אם אין צריך לו להכלי מ"מ הוי כזה לא ניחא תשמישיה וזה ניחא לו יותר דאינו אוסר כדאיתא בסי' שע"ה אח"כ מצאתי בבית מאיר הביא דברי ראבי' שבד"מ ודברי ריטב"א וכתב דמסתימת הפוסקים וש"ע משמע כריטב"א דאף למלאות בדלי ששבת בבית ולהביא המים לבית מותר ומכח זה כתב דמה שחידש ראבי"ה בבור שבין שתי חצרות דאין איסור למלאות רק במאני דבתי או להכניס המים לבית אינו מוכרח די"ל בור שבחצר השותפין כבית המשותף דמי דבור מים חשוב דירה יותר מחצר ולהכי אסור להוציא אפילו בדלי ששבת בחצר ואינו רוצה להכניס המים לבית והכי נראה מסתימת כל הפוסקים ומפרשים דלא פירשו הך דסי' שע"ו דוקא בדלי ששבת בבית וראבי"ה לא למד זה רק מחמת תמיהתו דמ"ש מבור בר"ה ולריטב"א ל"ק בלא"ה את"ד הבית מאיר ולפ"ז אם חצר אחת לבד עירבו מותרת למלאות בלא תיקון אף בדלי ששבת בבית ולהכניס לבית כיון דחצר שניה לא עירבו ואסורין למלאות אף לחצר בדלי ששבת נמי בחצר אף אם לא יהא חלק לחצר שניה בבור כיון שהם לא עירבו ובור אינו כחצר אם כן סלוקי נפשייהו לכל השבתות ואין לומר כיון דיכולין לערב לא מסלקי דהא מ"מ לא עירבו ועוד גם בור בר"ה יש לו תקנה במחיצה סביב גבוה יו"ד ומ"מ צ"ע להקל נגד ראבי' וסגמ״יי וד"מ וגם לריטב"א צ"ע בבור סמוך לחצר עומד במבוי המפולש ובני המבוי שואבים המים בשבת ע"י גוים דבשלמא בר"ה דאסור גם ע"י גוי דשבות אחד אסור גם לצורך לכן מסלקי נפשייהו עיין סי' ש"ז ס"ה אמנם דברי הבית מאיר תמוה לי מ"ש דבור של מים כיון דראויין לשתיה הוי כבית כמו שפי' רש"י דף ח"י פסי ביראות הואיל ומימהן ראויין לשתיית אדם תשמיש דירה מעליא הוא עיי"ש והא בור מים מכונסין אינן ראויין לשתיית אדם אבל ביראות באר