תשורת ש"י תד

הרי אף דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מ"מ נאמן אח"כ לומר זה הוא מחמת סברא דהפה שאסר דזה הוכחה יותר דקושטא קאמר וכן כתב כה"מ בסימן ע"א סק"ד מהתוס' ב"ק דף ע"ב ד"ה אין לך בו דאפילו במקום עדים מהימן מכח הפה שאסר וכל הפה שאסר לא מגרע בדבריו הראשונים מידי וחשבינן כאלו לא אמר חובתו כלל כיון שהפה שאסר הוא שהתיר עיי"ש ואם כן כ״ש דהפה שאסר מבטל הרגל"ד וה"נ דכל הרגל"ד מחמת הודאתה שגנבה מקצת והפה שאסר מבטל את הרגל"ד כי יותר מסתבר דאומרת אמת

תריב

ראובן השכיר בית לשמעון על שנה וטרם כלות השנה השכיר ראובן הבית ללוי על שנה שניה ונתן לו לוי מעות כדי לקנות כתבתי בערש"י סימן שי"ב דהוי פ"ד ועתה נדפס ד"ג החדש וכתב דהמל"מ בפ"ד מה"א רק תחלה כתב דהוא פלוגתא דרש"י ותוס' אם מחוסר זמן חשוב דשלב"ל אבל בסוף אסיק פסק לדינא דל"ח דשלב"ל עיי"ש וזה אינו דהרי בסוף דברי המל"מ כתב כלל העולה קטן שקידש ע"מ שיחולו הקידושין לכשיגדיל אליבא דרש"י הויא מקודשת גמורה ואליבא דתוס' אינה מקודשת כלל והרז"ה ז"ל קאי בשיטת התוס' ויהא דעת המל"מ איך שיהא מזקנים אתבונן דהנה רשד"ם סימן רע"ז כתב שראובן היה לו בית חזקה והיתה מושכרת לשמעון לשתי שנים ונתן ראובן הבית במתנה לבתו בתוך השתי שנים ובתו מכרה הבית בקנין ושטר וקבלת מעות וכתב דהקנין אינו מועיל כיון שלא היה המקח לאותה שעה אלא לאחר שיעבור שנת השכירות ואז כבר הוחזר סודרא למריה וגם אם אמר בפירוש שיקנה מעכשיו ולאחר כלות השתי שנים מ"מ הוי כאומר מה שאירש מאבא מכור דלא קנה ואע"ג דלדעת ר"ת יש חילוק בין אומר שדה זו לשדה סתם רבים חולקים על ר"ת את"ד וצ"ל אף דהוה שטר וכסף מ"מ כיון דלא גמרו להקנות ולקנות רק עם קנין וכיון דהקנין אין מועיל דהדרא סודר למריה בטלו גם שאר קניינים וכה"ג אמרינן בפמ"ש דף קנ"ב שמא לא גמר להקנות אלא בקנין ושטר ואין שטר לאח"מ ואפילו לפוסקים בחו"מ סימן רס"ח דלא אמרינן בנפילה ניחא לו דליקני ולא בד"א שא"ה דד"א קונה של"מ כמ"ש טו"ז שם ועיין ריב"ש סימן שמ"ה דהיכא דליכא יפוי כח בהקנין אחד מהשני אמרינן כיון דקנין אחד בטל גם השני בטל

ועכ"פ כתב דתו"ז השכירות לא מהני מה שנמכר לאחר ואף דכתבתי בערש"י שם דלמכור יכול כיון דהגוף של משכיר מ"מ החזקה ג"כ אין הגוף שלו אלא של הגוי ואין לו רק חזקת פירות והרי זכות פירות מושכר לאחר וכ"פ רשד"ם בסימן רפ"ח דתו"ז שכירות א"י להשכירו לאחר והמל"מ פ"ו משכירות ה"ט כתב דמהרי"ט צאהלין נסתפק אם יכול להשכירה תו"ז השכירות לאחר ולדידי הדבר פשוט וראיה מהירושלמי דקאמר דהמקח קיים ובפ' אע"פ דף נ"ט אמרינן שדה זו שמשכנתי לעשר שנים לכשאפדנה תקדש דקדשה ועיין מהרשד"ם סי' רע"ז ורפ"ח ודברים תמוהים בעיני וצ"ע עכ"ל המל"מ הנה לפי שלא עלה בדעתו לחלק בין מכר כיון דהגוף של משכיר מהני המקח בין שכירות לכן כתב על רשד"ם דדבריו תמוהון אבל החילוק אמת כמ"ש בערש״י שם וכ"כ תוס' בפ' אע"פ שם בסד"ה שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש משום דבשדה חל ההקדש על גוף השדה בעודה ברשות המלוה וממילא יקדשו הפירות כשיצא הגוף מרשותו אח"כ ראיתי בשו"ת הרא"ם ח"ג סימן ל"ג דמ"ש המל"מ ראיה משדה זו שמשכנתי לעשר שנים אין ראיה דיש לדחות דהתם הגוף שלו כמבואר בר"ן בנדרים דף פ"ו והביא הרא"ם שם שדעת התוס' ומוהר"י ומהר"ם במרדכי פ"ק דב"מ וריטב"א בפ"ק דב"מ דף ט"ז דמחוסר זמן הוי דשלב"ל דלא כהמל"מ וכ"כ שם בסימן ל"ז אות א' בתשובתו להנו"ב וכ"ד הבית יעקב סימן צדיק וכ"ד שני גדולים הובא בטור האבן סל"ז וגם המצ״מ פ״ו משכירות הגם דכתב על רשד"ם דדבריו תמוהן סיים וצ"ע ומעתה מי יגיס לבו לומר דזה אינו פלוגתא דרבוותא וגם מ"ש הד"ג מה שהעלה בע"ש לחדש דקנין סטימתא בדשלב"ל מהני רק מצד חיוב גופו ולא הוה קנין על יסוד חלש מאד כאשר יראה המעיין שם בסימן ר"א אקוה מי שיראה בעין טובה יראה כי דבר אמת בפי ב"ה ועיין משפ״ש סימן ר"ט ס"ד הביא עוד פוסקים דמחוסר זמן הוי דשלב"ל

תריג

בד"ג החדש כלל ק"ד סימן י״ט השיג עמ"ש בערש"י בטעמו של הרא"ש דהדר סתם חדש אחד אחר כלות זמן השכירות דחייב לשלם שכירות כל השנה משום דסמך המשכיר עליו וע"ד שכתב הריטב"א אהא דמאן דיהיב זוזי לחבריה למזבין ליה חמרא משלם כדאזיל אפרוותא דזיל שפוט וכתב הד"ג דהרי הרא"ש בפסקיו לא ס"ל כהריטב"א גם הביא מאחרונים דכתבו בטעמו של הרא"ש כדבריו הנה בגוף הדין בזה אין דבר חוצץ ביני ובינם אבל טעמיהם כולם א"א להולמן בלשון הרא"ש בתשובה שכתב כיון שרגילים לשכור בתים לשנה אחד וזה נכנס חודש או יותר לשנה השניה נתחייב בשכירות כל השנה כי כבר שכרו הכל בתים ולא ימצא למי להשכירו דבכה"ג ודאי צריך להודיעו איני רוצה לדור בה אלא חודש השכירהו לאחר ומדלא אודיעו ודאי סמך עליו שידור בבית שנה כמנהג ששוכרים לשנה עכ"ל הרי כל טעמו כמ"ש ודאי סמך עליו נמצא כל טעמים אחרים שאמרו האחרונים שהביא הד"ג הם אפשר או לא אפשר ראוים לעצמן ולא בכונת הרא"ש ומ"ש הד"ג דהרא"ש בפסקיו חולק על הריטב"א וכי חידוש הוא דכ"פ בתשובה סותר למ"ש בפסקיו ובלא"ה י"ל דאינו סתירה דשאני שכירות בתים דמפורש במשנה וגמרא דהמשכיר בית לחברו צריך להודיעו שוכר למשכיר ומשכיר לשוכר מקודם וס"ל להרא"ש דגם אם נשאר אחר כלות זמן שכירתו בכלל תקנה זו אף דלא הבטיחו בפירוש דמשום דסמך עליו אבל הך דרב חמא דנתן לו זוזי אפרוותא דזיל שפוט דאינו מפורש במשנה וגמרא עם הודעת שכירות בתים וע"כ דלא דמי להדדי דהא חזינן דש"ס פליג אדרב חמא וס"ל דפטור ומשום דמי יימר דמזבני ליה לכן מוקי לה הרא"ש דמיירי ר"ח בקיבל עליו בפירוש להתחייב ולהכי פליג ר"א וס"ל דפטור משום דאסמכתא הוא ומבואר בחת"ס חחו"מ סי' קע"ח דאין שום פוסק חולק על הריטב"א אלא דלא ניחא להר"י והרא"ש למימר דטעי ריח בהא ולא ידע ברייתא מפורשת דבמה שאין ההפסד ברור פטור מש"ה תרצו דהכא קבל עליו ור"א ס"ל כיון דצריך קיבל עליו לא מועיל קבלה משום דאסמכתא אבל בשכירות דירות דמפורש בגמרא דחייב בלא