תשורת ש"י תב

שפשע ולא עיין בתקנתיה דבעלים ודמי לשומר שהיה לו לקדם ברועים ומקלות יעיי"ש ודבריו נכונים על דבר שנעשה שומר עליו כגון פשע בשמירת המעות אבל לענין שטר דאין דין שומרים בשטרות ואם פשע פליגי הרמב"ם וש"פ אבל עכ"פ גם במזיק ממש דאינו חייב רק מדינא דגרמי כגון שורף שטרותיו של חברו וכשהחזיר שטר פרוע למלוה דאין ההיזק נעשה מיד ואינו גרמי רק גרמא גם שליח ושומר ושליש פטור כיון דאין דין שומרים בשטרות ומזיק לא הוי כשאין ההיזק נעשה מיד ולא ברי היזקא גם מהרי"ט בחחו"מ סימן ק"י דמיירי בשליח ושומר דמטלטלין שפיר כתב דשומר חייב גם בגרמא ואין ראיה מהתב"ש וממהרינו כלל לנידון החת"ס דמיירי בשנור דאין בו דין שומר עוד הביא הד"ג מש"ע סימן פ"ה ואינו ראיה דהא מפורש שם משום דס"ל כהרמב"ם דמחייב השומר שטרות בפשיעה והרי אנחנו קי"ל דהמוחזק י"ל קי"ל כהפוסקים דפוטרים שומר שטרות גם בפשיעה וכמ"ש בשו"ת בש"א דודאי המוחזק י"ל קי"ל כרמ"א ורוב גדולי הראשונים דאף בפשיעה פטור וכ"ד שב יעקב ותשובת פנ"י הובאו בפ"ת לחו"מ סימן ס"ו סל"ט ס"ק כ"ה וכ"פ התומים שם ס"ק ס"ז וגאון צבי שם וא"כ יש ראיה משאילת יעב"ץ להיפך דהא כל ראייתו לחייב השליח בשטרות משום דס"ל כהרמב"ם דשומר חייב בפשיעה בשטרות כמבואר בדבריו וא"כ לדידן דס"ל דהשומר י"ל קי"ל דפטור בפשיעה בשטרות ה"נ בשאר גרמא ומ"ש בשאילת יעב"ץ שם במוסגר שיצא כן במהרא"ש סי' ק"ח לחייב הפושע בשליחות בגרמא בעלמא יעיי"ש ג"כ אינו ראיה אפשר דס"ל כהרמב"ם דשומר שטרות ג"כ חייב בפשיעה ובלאה"נ כמי אין ראיה דהא מבואר שם דמיירי בשליח בשכר והרי כתבתי בערך ש"י שם דשליח בשכר י"ל דחייב משום קבלן לפימ"ש הנתיבות סימן קפ"ג ס"א דהוי כאם אוביר ולא אעבוד ומ"ש בערך ש"י דבשליח בשכר צ"ע משום דבסימן קפ"ה הבאתי דגם בזה יש פלוגתא ומה שהביא הד"ג משו"ת לחם רב דכתב דשליח ושומר חייב בגרמא וכ"פ הרשד"ם ג"כ אין ראיה דעובדא דדהו היה במסר לשליח סחורה ובזה ודאי דנעשה שומר חייב גם בגרמא משא"כ בשטרות דפטור אף כשפשע השומר ומה שהביא הד"ג משו"ת הרא"ש כלל ל"ט דסופר שמסר השטר מכירה לאחר דחייב הבל הביא גם הוא דהא ע"ז דנין דהמ"ב הביא אותו תשובה ונתן בה נועם דהוה גרמי דהפסיד מקחו מיד כיון שאיבד שטר ראייתו משא"כ שליש שהחזיר שטר פרוע למלוה דאינו רק גרמא והסכים עמו הש"ך והחת"ס כתב דטעם הרא"ש בשומר חייב בשטר גם בגרמא ולפי מ"ש נראה דחת"ס יחידאי בדבר זה לחייב גם למ"ד דשומר שטרות פטור מפשיעה ואאת"ל דטעם תשובת הרא"ש כמ"ש החת"ס מ"מ הא שו"ת הרשב"א שבח"ג דלעיל חולק וא"כ אין להוציא מהמוחזק

ולכאורה י"ל דאין סתירה משו"ת הרשב"א בח"ג הנ"ל דעובדא דהתם הוה דנכרי נתן השט"ח לישראל השליש שיתנו להישראל בעל דינו ובגוכא זו לא מצי השליש לזכות בעד הישראל להיות שומר שלו לפימ"ש התוספת בפא"נ דף ע"א ב' בד"ה בשלמא דאין קבלתו מן הנכרי המעות זוכה לישראל חברו שא"ב היה ישראל המקבל שלוחו של נכרי לזכות במעותיו ואין שליחות לנכרי עיי"ש אך א"כ גם אם מלוה ולוה ישראלים והמלוה השליש השטר שנפרע מקצת ג"כ לא זכה השליש את השטר בשביל הלוה כיון שלא אמר המלוה לשליש זכה ללוה כמ"ש הרשב"א בת"א סימן צ"ט דאין השליש זוכה לשניהם אא"כ אמרו לו בפירוש זכה בשביל שנינו מעכשיו על תנאי כו"כ והובא בב"י חו"מ ססכיו ובנתיבות סי' ר"ז אך הנתיבות שם כתב בס"ק י"ם משום דבמתנה לא הוי תן כזכי וא"כ כשפרע מקצת חובו דכשאמר המלוה לשליש אם יפרע שאר החוב תן לו שטרו הוי תן כזכי וא"כ דוקא בשניהם מלוה ולוה ישראלים אבל נכרי אפילו אמר זכה לא מהני דצריך להיות שלוחו של בעל הממון ואין שליחות לגוי אמנם נראה דאין זה בשט"ח שנפרע דהא השטר של הלוה דהוא נותן שכר הסופר ואינו רק משכון אצל המלוה לראיה על החוב וכשפרע החוב כולו או אפילו רק מקצתו ממילא נגד מה שפרע השטר של לוה דהא כשפרע צריך להחזיר לו השטר וא"צ בזה שליחות של המלוה כלל ממילא גם במלוה גוי הדין כן וא"צ לומר תן או זכה ובעובדא דשו"ת הרשב"א שבח"ג ג"כ היה העובדא דהיה מגיע השט"ח לישראל הלוה דהא עוד נוסף על החוב שבשטר היה חייב הגוי מאה ז"כ לישראל ועוד יותר אלא שהגוי לא רצה ליתן יותר מחמת אלמותו עיי"ש וא"כ השליש שהיה השט"ח בידו בעד הישראל נעשה שומר של הישראל דא"צ להיות שלוחו של הגוי דאפי' בעל כרחו של הגוי אם היה יד ישראל תקיפה היה כופהו להגוי להחזיר לו השטר

ובד"ג החדש כצ"ח סמ"ג הביא משו"ת חס"ל חחו"מ סכ"ב בשני שותפים היה להם חוב אצל אדון והיה השט"ח ביד אחד מהם ונתן השט"ח להפקיד של האדון שישלם לו עבור החוב ברזל ונתן להם ברזל בעד חצי החוב ונתרושש האדון ונתפשר עמו להאריך לו ז"פ וטען זה השותף שעשה לטובת השותפות להביא החוב לידי גוביינא ושיתן להם ברזל ופסק החס"ל כיון דמזיק ממש בשטרות כמו שורף שט"ח אינו חייב רק משום גרמי וקי"ל גרמי בשוגג פטור ה"נ כשנתכוין לטובה הוי שוגג וכתב עליו הד"ג דתמוה דהא שותפין ש"ש זל"ז ושומר חייב אף בגרמא ושוגג עיי"ש ואזיל לשיטתו דלא ידע החילוק בין שומר שטר לשומר שאר חפצים וכבר כתבתי דאין לעשות מעשה להוציא מחמת דברי החת"ס ויפה פסק החס"ל לפטור המוחזק

ומ"ש הד"ג דבש"ש חייב אף שנתכוין לטובה כדאי' בסימן ש"ג ס"ז לולא שסתם כן בש"ע ה"א דאין זה דין ברור דבמהרי"ט חחו"מ סי' ק"י מבואר דכשנתכוין לטובה גם ש"ש פטור ואף דבנידון מהרי"ו דהוזלה הסחורה והוי היזק שא"נ מ"מ לא מטעם זה פטרו מהרי"ט אלא מטעם דש"ש נמי פטור כשנתכוין לטובה וצ"ע כי ראיית מהרי"ק מב"מ דף צ"ד יש לדחות דנהי דנתכוין לטובה במה שאמר להגנב דיש לו כמה מצילין אבל מה דגידפו דא"ל גנבא סריא וגם מה שהודיעו מקום הבהמות הוה שפת יתר עיי"ש בפרשיי משמע כן. ומ"ש הד"ג משע"מ סי' ס"ו ס"ק ל"ב דאף דאין דין שומרים בשטרות היינו אם מסר לו רק לשמור גוף השטר אבל בשותף או שליח לגבות החוב בזה הוי הפשיעה במעות שנכתב בשטר והוי שומר על המעות עיי"ש כבר כתבתי בערך ש"י סי' קפ"ה דהוא תמוה דכמו דאין אונאה בשטרות כשמכר לו רק בשביל החוב ה"נ אין דין שומרים בחוב כדאיתא במשנה פרק הזהב דף נ״ו דאין אונאה בשטרות ואין דין שומרים בשטרות דנתמעטו מכלל ופרט וראיות השע"מ דחיתי בסי' ס"ו סעיף מ"ם.