תשורת ש"י מ

בפ"ק דמגילה דט"ז ע"ב דאמר דשורה זו אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה היינו ואת ע"ג ואת היינו אריח ע"ג אריח והשמות זעג"ז היינו לבינה ולא כפירש"י דלבינה היינו חלק שהוא כפלים מן הכתב אם כן לא נזכר בגמרא שצריך להיות חלק כלל בין השמות לואת והש"ע בסימן תרצ"א ס"ג שכתב עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירות שחלק ע"ג כתב אלא מניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה כונתו דא"ל עשה כן רק כשאר שירות חלק ע"ג כתב פסולה אבל אין קפידא שיהא חלק דוקא בין כתב לכתב עכת"ד זה ליתא כיון דבש"ס קראוהו שירה ומבואר ברמב"ן עה"ת פרשת וילך דנקרא שירה משום ההפסק שעושים בינתיים וא"כ כאן דצריך לאמור בנשימה אחת במה יודע איפוא שהוא שירה אם לא בהפסק שבכתיבה וממילא מוכח מהש"ס דצריך חלק בינתיים גם לפיר"ת וכן המ"כ שבב"י פירש הירושלמי דצריך חלק בין כתב לכתב וכ"מ בב"ח דזה גם לפיר"ת רק לפיר"ת לא די בהניח ריוח לבד עיי"ש וכן הוא בח"ס חא"ח סימן קפ"ט ובספר מטה יהודא סימן תרצ"א מפורש דכונת המחבר דא"ל עשה כן שלא הניח חלק פסולה

אמנם מה דחד מכם ר"ל דאפילו דיעבד לא יצאו בקריאתה גם כן ליתא דהא כתב בהג"ה שם ס"ב דדיעבד אין ליפסול משום חסרות ויתרות דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות ופירש המג"א דיעבד שכבר קראו א"צ לחזור ולקרות וכ"כ עוד המג"א שם סק"ז על הא דצריך להאריך וכ' דכ"ז כשר דיעבד ורמז לסימן תר"צ ס"ג והא שם מבואר דאם לא השמיט ענין שלם כשר כשהשמיט באמצע ואם כן ה"נ אפילו ת"ל דהשמיט כל עשרת בני המן הוי ענין שלם מ"מ חד מנהון ודאי אינו ענין שלם ומפרט דנכלל בעשרת וראיתי במטה יהודא כתב דלמחבר בשינוי גרע מהשמינו ופסול גם דיעבד ורמ"א חולק ופוסק המטה יהודא כמחבר ואפשר משום דאתריה גרירן בתר המחבר אבל אכן במדינות הללו גרירן בתר הרמ"א וכהסכמת מג"א ואפשר דכונת המג"א דלא פליג הרמ"א אמחבר רק מחבר דכתב דדינה כס"ת היינו דפסולה וצריך לתקן אבל כשכבר קראו בה יודה דיצאו גם י"ל מ"ש המג"א בסק"ז דכ"ז כשר דיעבד קאי נמי אאם לא הניח חלק והפרמ"ג בסק"ז כתב דאם לא כתב בני המן חלק כשירה פסול דיעבד גם למג"א והקשה מי גרע מהשמיט הסופר כל עשרת בני המן עד חציה כשרה וצ"ל דגרע שינוי ממה שאחז"ל ממה שלא כתב כלל עיי"ש וצ"ל אף דרמ"א מכשיר דיעבד גם בשינוי בחסרות ויתרות היינו שלא נמצא בפירש בדחז"ל בש"ס אבל הא גם בלא האריך וא"ו דויזתא דמפורש בש"ס ולמחבר היינו בכתיבתו וגם איש בריש דפא מפורש בירושלמי ומ"מ דיעבד כשר ולע"ד יותר הל"ל דהוי כהשמיט ענין שלם ולע"ד יש ראיה דשינוי לא חמיר מאם לא כתבו כלל מתוספת גיטין פרק הזורק דף פ' בד"ה ושם עירו וכן הוא בא"ע סימן קכ"ח ואף דיש חולקים שם דשינוי גרע מלא כתב ה"ט דבגט יש חשש לעז לומר אחר הוא וכמבואר ברא"ש בגיטין שם ובפרמ"ג הביא ראיה דשינוי גרע מחסר ממ"ש תוספות במגילה דף ט' בד"ה בשלמא וגם בנשמת אדם הביא ראיה זאת ואדרבה משם ראיה להיפך דהא תוספת כתבו דבקונטרס דחק לומר דגרע טפי כשכתב תרגום משהוא לא נכתב כלל ותוספת לא ניחא להו בהאי דוחק ותרצו דאינו פסול רק לכתחלה וצריך להגיהו עיי"ש לכן מחוורתא כיון דהוא שירה הוי ענין ואם חסרה כולה פסולה ה"כ כשישנה בכולה הוי כחסר כל ענין השירה או דלמג"א גם בזה אינה פסולה רק לכתחלה צריך לתקן ולא אם כבר קראו בה וגם בספר טורי אבן במגילה שם דף ט' כתב דאם שינה במגילה במקרא שכתבו תרגום או איפכא לא חמיר מלא כתוב כלל והתם דאינו מטמא מיירי באין בה רק פ"ה אותיות ומאלו אותיות שינה עיי"ש שו"ר בברכ"י סימן תרצ"א כתב גם כן לתוס' לא גרע אם כתב שלא כהוגן מאם דילג והביא כן מפסקי תוספת וכתב דייל רוב פוסקים ס"ל הכי

שאלה דקין מבהמה שנטלן הטבח ומשמש בהן הרבה ודחק בהן להוציא הריעי מהן ואח"כ שלחן עם תינוק להשו"ב והתעסקו בהן ילדים הרבה ונשלכו ממקום למקום ע"י שחוק הילדים ואח"כ נמצא חצי מחט תחובה מעל"ע ולא נמצא שום רושם וצרירות דם במקום המחט והנקב נ"ל לפימ"ש ביו"ד סימן מ"ח ס"ח וע"ש ש"ך סק"ל ה"נ יש רגל"ד דניקב לאח"ש וכאן עדיף דיש לתלות שע"י דחיקת הטבח להוציא הריעי נתחב המחט וניקב מעל"ע וקודם היתה רק מונח תוך חלל הדקין דכשר כדאיתא בסימן מ"ו ס"ד ובאחרונים שם להכשיר בהפס"מ ואף שקשה לסמוך ע"ז כיון דאפילו נמצא תוך חלל הדקין דעת הר"ן והמחבר להטריף וכאן צריכין להוסיף לתלות שע"י דחיקת הטבח נעשה מ"מ כאן יש עוד לומר שמא מבחוץ בא המחט לאח"ש ע"י השלכת הדקין בשחוק הילדים בכמה מקומות ועיין שו"ת צ"צ סימן ק"ז הובא בפר"ח סימן מ"ט ובתב"ש סימן מ"א סק"ט ויש כאן ס"ס שמא לאח"ש נתחב המחט ע"י השלכת הדקין ממקום למקום ויש רגל"ד מדלא נמצא שום צרירות דם ולא שום שחרות ורושם ואת"ל דמבפנים בא מ"מ י"ל בחיים לא היתה מעל"ע וע"י דחיקת הטבח נתחב מעל"ע וכיון דקי"ל נשחטה הותרה ולא נעשה הריעותא מחיים נ"ל להתיר בהפס"מ ולצורך שבת ועש"ך סימן נון סק"ג דגם בספק השקול ואין לפנינו במה לתלות יותר לאח"ש מ"מ י"ל לאח"ש משום חזקת היתר בהפס"מ ואם כן ה"נ אף דלא ראינו מחט ול"ד לנטל זאב ב"מ מ"מ כך י"ל דנעשה לאח"ש כמו מחיים ובא מבחוץ אף זולת הספק שהיה מונח תוך חלל הדקין ונתחב ע"י דחיקת הטבח וכ"ש כאן דיש ס"ס וכמ"ש ואף דאין הס"ס מתהפך וכמו בנמצא עצם הרגל שבור דכתב בשו"ת מ"ע והובא בש"ך בכללי ס"ס דין י"ד וה"נ א"ת תחלה שמא ע"י דחיקת הטבח נתחב מבפנים תו ל"ל ואת"ל שהיה תחוב מחיים שמא אח"ש בא מעלמא מ"מ כאן ל"צ מתהפך דהא בפלתי שם הקשה מתוספת דכתובות דף טית דכתבו דיש בפ"פ ס"ס שמא מ"ע ושמא באונס הא א"י להתהפך דאם ברצון תו ל"ל שמא מ"ע ותירץ כיון דאשה זו בחזקת בתולה איך תתחיל ספק באונס מהיכי תיתי ומאין הרגלים לומר ספק בעולה ולכך צריכין להתחיל לומר ספק מ"ע ספק בעולה ושפ"ד שם הקשה אם כן בנמצא הרגל שבור גם כן נימא הכי ור"ל כיון דנשחטה הותרה יש חזקת היתר ומהיכי תיתי לומר מחיים נשבר אך לק"מ דמבואר בפלתי סי' נון סק"א בא"ד המתחיל אבל הש"ך דנשבר רחוק במציאות שיהיה נעשה אח"ש דמונח במקומו מי ישברו ובאמת כתב הרשב"א אם דרסו עליו באמת כשר עיי"ש