תשורת ש"י לט

עה

בפרק הקומץ רבה כ"ג ע"ב בפרש"י בד"ה לימא ומהאי דלא מבטל ליה טבלא לשיריים דתהוי כריבה סלתה לא מצי למפרך לר' חנינא וכ' דבטל כמאן דליתא דמי ולא אייתר ליה עכ"ל ובדף כ"ב בד"ה והן בלעות זמ"ז פרש"י הקומץ בולע ממנחת נסכים וה"ל ריבה שמנה וכתבו תוספות דרש"י סותר א"ע ונ"ל דיש להקשות על פרש"י מנדה פרק המפלת דף כ"ז דתניא מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כ"ש טמא ור"ש מטהר מ"ט דר"ש אמר רבה אשכחנהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי א"א שלא ירבה שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסור ליה ואמינא להו א"א שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש ליה שיעורא אלא אמר רבה וכו' ועיי"ש מה דצ"ל ונפיש ליה שיעורא דאמת נמי כמ"ש דבי רב דבמקום אחד ירבה פרידות עפר ויבטל פרידה אחת רקב וחסר שיעורא אלא דבצד אחר ירבה הרקב על עפר ונפיש אם כן מה שחסר מצד זה משלים מצד זה ועכ"פ חזינן דע"י ביטול ברוב מהפכו ואייתר שעורא ועכצ"ל דרש"י רק קאמר דלא מצי למפרך לר' חנינא די"ל דס"ל כרבנן דבי רב דע"י ביטול אינו מייתר רק הוי כמאן דליתא דלפיכך ל"ק קושית רבה דאותו צד דמתרבה הרקב על העפר ומבטלו אינו מהפכו לרקב רק כמאן דליתא ואותו צד דמתרבה העפר ומבטל לרקב הוי הפרידה רקב כמאן דליתא וחסר השיעור ולכן במשנה פרש"י דהוי כריבה שמנה כיון דרבה דחה דברי רבנן דבי רב והגמרא שם בנדה ס"ל נמי כרבה נמצא האי סברא דע"י ביטול כמאן דליתא ואינו מייסר השיעור תליא בפלוגתת רבנן דבי רב ורבה ואנן קי"ל כרבה דמייתר השיעור ע"י שמהפכו להיות כהרוב

עו

מה ששאל במי שהלך לעיר אחר לבקר אחיו החולה והשמועה בא כי מת אחיו ולפי שיעור הדרך כבר היה יכול החי לבא שמה ואשתו ובניו רוצים למכור שורים שלו כדי שלא יעמדו בטל והבאת דברי הב"מ מסימן ש"פ לע"ד בזה יש עוד צד להקל דאפי' את"ל כבר נודע לו ממיתת אחיו מ"מ שמא לא נקבר עדיין ובאונן יש פלוגתא אי אסור במלאכה עיין סי' שמ"א ס"ה בהג"ה ועיין חת"ס יו"ד סימן שכ"ד ומה שהקשה שם הא אפילו כל בני העיר אסורין במלאכה כ"ש אונן דאפילו להתפלל אסור י"ל דנ"מ ע"י אחרים כשהמת ואונן בעיר אחרת דלמאן דאסר ס"ל דדינו כאבל אף דמ"ש בטור בשם רמב"ן ז"ל ואסור בשאלת שלום שאף אחרים אסורין כשהמת בעיר ובמלאכה נמי אי במלאכת עצמו אף אחרים אסורין נ"ל כונתו במלאכת עצמו לאפוקי מלאכה לצורך הקבורה לזה אמר דאחרים נמי במלאכת עצמן אסורין וקאי כשהמת בעיר דאסר בשאלת שלום לכן אמר במלאכה נמי שהוא כשאלת שלום והפרישה פירש דאסורים להתעסק במלאכת אונן ואינו מוכרח מ"מ נראה דלרמב"ן גם אחרים אסורין במלאכת האונן כאבל מדכתב הטור אחר דעת רמב"ן וכ"כ הר"פ שאסור בכל מה שנוהג באבל חוץ מנעילת סנדל ומ"מ דעת תוספת בטור דאונן אינו אסור בדיני אבלות

ב) ומה ששאל כי מכירת שורים דבר גדול כזה אף דאשתו ובניו נו"נ מ"מ מכירת שורים אין רשאים בלא דעתו וממכרם אינו ממכר נ"ל דכאן זכות הוא לו וזכין שלא בפניו וכמו בנפקד דמוכר חמץ המופקד בע"פ בלא ידיעת מפקיד ולא עשהו שליח למכור כדאיתא בסימן תמ"ג ועיין מג"א סימן תרנ"ח סק"ג שוב שאל הא זכיה מטעם שליחות וכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ואם כן האונן שבעיר המת דודאי אסור לא משוי שליח שבמ"א והשבתי דהכא מצי עביד רק איסור רביע עליו וזה שפיר חשוב דמצי עביד וכמ"ש הב"ח בא"ח סי' ל"ב סח"י לענין נגיעה בס"ת שנמצא בשבת דחשוב ראוי לבילה דמצי לגרור רק איסור שבת רביע עליו וכן בשבת פרק כירה דף מ"ג טבל מוכן אצל שבת הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן שוב מצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"מ סימן נ"ה הביא מהמח"א הלכות שלוחין ס"ט דמאי דלא מצי עביד משום איסורא דרביע עליו מצי משוי שליח

עז

שאלה אחד הגיה ס"ת ואמר שיש בו טעות והלך לו וא"י היכן הטעות וכבר הגיהו בעל מגיה אחר ואמר שהוא כשר נראה דנאמן השני כיון דהיה אפשר להתברר לומר לו הראינו הטעות וכדאיתא בקידושין דף ס"ו וכתב הש"ך ביו"ד סימן קכ"ז ס"ק כ"ד דאפילו ע"א מכחישו ואם כן כ״ש הכא די"ל דבעל מגיה הראשון אגב שיטפה לא הרגיש כאשר מצוי למצוא טעות אחר שכבר הכשירו בעל מגיה והנה בטו"ז שם כתב דצריך לחוש ולילך לראות לפ"ז כאן דהלך לו וא"י היכן הטעות אפשר שאני אלא דכאן נמי אפשר להגיה עוד ובלא"ה כתב בשו"ת שיבת ציון דדוקא התם דאינו על"ג דאם נלך ולא נמצא הגוי שנסך או השרץ יכול להתנצל לומר אח"כ הלך לו אבל מלתא דעל"ג מיד ואם ימצא שקרן גם בדיעבד נאמן האוסר עיי"ש סל"ח אף דתו א"א לראות אם האמת עמו וא"ל כיון שלא ניכר הטעות בטל ברוב עש"ך יו"ד סימן רצ"ט אף דבה"ק סימן ס"ז כתב דשם שלא נתקדש וא"י איזה לא בטיל ברוב משום דחשוב י"ל דוקא שם ולא שאר תיבה ואף לפי מ"ש רש"י במנחות דף כ"ג ע"ב דאם בטל ברוב כמאן דליתא דמי ואם כן הכא הרי חסר תיבה מן הס"ת מ"מ כתבתי לעיל סימן ע"ה דמוכח בנדה דף כ"ז ריש ע"ב דע"י ביטול מהפכו להיות כמו הרוב ורש"י נמי מודה לפי המסקנא בנדה אם כן הכא י"ל דהטעות נהפך לכשר מ"מ כיון דאפשר להגיהו ולהסירו לא בטיל כמ"ש הרא"ה בבדה"ב הובא בש"ך יו"ד סימן ק"ב סק"ח ובח"ס יו"ד סימן רע"ז כתב נמי דמה"ט לא בטיל ס"ת פסול בספרי תורה כשרים אך אם בעל מגיה אחר יגיהו ויאמר שאין בו טעות וכבר הגיהו עוד אחר הוי תרי לגבי חד ואף דשכיח למצוא טעותים אחר בעל מגיה ואפשר ה"כ לא הרגישו מ"מ כיון דלרמב"ם וכ"פ ס"ת שיש בו טעות מותר לקרות בו בציבור יש לסמוך להקל אחר הגהת השלישי דהו תרי נגד חד

עט

ששאלתם במגילה שכתוב פרשנדתא עד סמוך לואת רק כהפסק אות בינתים חד מכם אומר דכשרה כיון דקי"ל כפיר"ת דכונת הש"ס בפ"ק