תשורת ש"י שצח

כתב טעם לזה גם מ"ש הד"ג דשאני הכא דהוה להוציא זה אינו כמ"ש דאם הוה להוציא בלא"ה א"א להוציא מחמת הי"א שהביא הש"ע ולא נ"מ מה שכתבתי רק אם אין נ"מ לשמעון למי יתן דאז לא חשוב שמעון מוחזק תדע דאל"כ למה טרח השע"מ בספקו לענין אם חייב שמעון רק חמשים כיון דאפילו חייב מנה אין להוציא ממנו מחמת י"א שבש"ע ואם נ"מ לענין אם תפס לוי אם בזה גס דיעה ראשונה מודה דלא קנה אם נפשוט ספקו של השע"מ דלא קנה גם החמשים אם כן כ"ש דיש להכריע מכח סברא והראיה שכתבתי דקנה לוי כיון דעכשיו הוא מוחזק.

תרא

ראובן היה חייב לשמעון ונתן לו לפרעון החוב שט"ח שיש לו על לוי בכומ"ס ועתה שמעון א"י לגבות החוב מלוי אם יכול לחזור על ראובן עיין בשע"מ סימן קכ"ו סק"י שצידד בזה וסיים בצ"ע ועש"ך סימן ס"ו אמצע ס"ק ס"ח שיש להוכיח קצת מדבריו דבכו"מ אף בכה"ג א"י לחזור על ראובן עכ"ל ד"ג בכלל ס"ו וכתבתי בערך ש"י שאף קצת אין להוכיח מש"ך הנ"ל דהש"ך אזיל בשיטת הרי"ף דבמע"ש אין המקבל יכול לחזור על הממחה אם אין הלוה משלם לו כמו שהעלה הש"ך בסימן קכ"ו סקל"ח לכך פסק הש"ך בסימן ס"ו דאם מסר לו החוב במעמ"ש וגם הקנה לו השטר בכומ"ס א"י לחזור כיון שהיה גם במעמ"ש אבל בכומ"ס לא מיירי כלל וכתב ד"ג החדש מ"ש שהעלה הש"ך כהרי"ף לא כן הוא רק דהממע"ה כיון דה"פ ס"ל כהרי"ף וכיון דהוא ספ"ד ויכול המוחזק לומר קי"ל למה כתב בסימן ס"ו דינו בפשיטות ולא הזכיר כלל בדבריו פלוגתת הרי"ף והרא"ש לומר שדינו הוא לדעת הרי"ף מזה מוכח שאף להרא"ש אם מוסר לו בכומ"ס שוב א"י לחזור על הממחה את"ד הד"ג הנה הד"ג דילג מ"ש בערך ש"י דלשיטת הרא"ש דבמעמ"ש חוזר לא היה הש"ך צ"ל מאחר שהשטר נשאר ביד ראובן אדעתא דיכול לקנותו אח"כ לשמעון בכומ"ס אם כן מסתמא אדעתא דהכי נסתלק שמעון מראובן ללוי דבלאה"נ יבול לחזור על ראובן כשאר מעמ"ש עכ"ל שם בערך ש"י ואם כן מוכח דלא אזיל הש"ך אלא לדעת הרי"ף ומשום דראובן מוחזק כאשר העלה הש"ך בסי' קכ"ו כדעת הרי"ף דהממע"ה ואין מוציאין מהממחה וא"כ מבורר דלא מיירי הש"ך כששמעון תפיס ומוחזק די"ל קי"ל כהרא"ש דאם כן אצ"ל דמסתמא אדעתא דהכי נסתלק שמעון מראובן ללוי דבלא"ה יכול לומר כשתפס קי"ל כהרא"ש וכל מגמת הש"ך שם לומר דשמעון י"ל אדעתא דהכי נסתלק מראובן ללוי דזה לא נ"מ רק כשהממחה מוחזק ואין שמעון י"ל קי"ל כהרא"ש

תרב

ראובן נתערב לשמעון בעד לוי אחר מת"מ וכתב שקיבל המעות משמעון וכשבאו לדין הודה שמעון שלא נתן כלל לראובן רק נתערב ראובן אחר מת"מ בעד לוי כתב בחו"י דפטור ובערך ש"י סימן קכ"ט ס"ה כתבתי דצ"ע כיון שהודה שקיבל המעות אודיתא הוי קנין ומהני גם בערב אחר מת"מ ובד"ג החדש כלל ע"ח סכ"א הביא משו"ת רמ"א סע"ב דאם נתערב אחר מת"מ וכתב בשטר סתם שהוא חייב לו סך כו"כ פטור וכ"כ השבו"י משם שו"ת הרמ"א עיי"ש ועיינתי בשו"ת רמ"א והעובדא היה דראובן לוה משמעון ונתערב לוי בעד ראובן ואחר ז"פ ביקש לוי מבן ראובן שיכנס עמו בשעבוד לשמעון בעד ראובן ונתנו ע"ז כת"י ערבים קבלנים זה בעד זה ואין מבואר שם יותר איך כתבו קודם בכת"י אם סתם שחייבים לשמעון או ערבים בעד הסך שנתן שמעון לראובן והם ערבים קבלנים זה בעד זה ואדרבה מדכתב הרמ"א שנתנו על זו כת"י ע"ק זב"ז כדרך הארץ אטו דרך הארץ שהערבים יכתבו שהם לוו או הם חייבים לזלזל עצמם במה שאין האמת כן ואיך לא השמענו כזאת רבותא דאפילו הודה על עצמו שהוא החייב מ"מ פטור אם נכתב לאחר מת"מ ובלאה"נ יש לעיין עמ"ש שם שאם יש הכחשה דבן ראובן טען שנעשה אחר מת"מ ושמעון מכחישו ישבע שמעון עיי"ש ולמה הא על כת"י לרוב הפוסקים נאמן לומר פרעתי כדאיתא בחו"מ סימן ס"ט ואם כן ליהמן בן ראובן במגו דפרעתי ואפשר אפילו מגו א"צ כיון דאין כתוב בהכת"י אימת נכתב אף דיש לדמותו לטענת רבית ואמנה דאינו נאמן בשטר מקוים משום דבא לעקור השטר מעיקרא כדאיתא בסימן פ"ב מ"מ ל"ד כת"י לשטר מקוים דגובה ממשעבדי ואלים דלא חשוב המלוה כמוציא דלכמה דברים חשוב כגבוי כדאיתא בסימן מ"ד ס"ו בסמ"ע סק"י בשם הרמב"ן וגם אחר שכתב שם הרמ"א דערב לאחר מת"מ פטור ואף דמלוה החזיר השטר לראובן כיון דאין לו מה לגבות מראובן ולוי עתיר נכסי סיים מיהו צ"ע ואם כן אפשר אכולא מלתא סיים דצ"ע וגם בסוף התשובה לאן נמצא חתימת הרמ"א כדרכו בהרבה תשובותיו ונכתב ע"כ נמצא בהעתק ומי יודע מה היה כתוב עוד באותו גוף התשובה ומבטן מי יצא ס"ד אין ללמוד מאותו תשובה איזה חידוש דין

עוד כתב הד"ג דבשו"ת הגאון ר' ענזיל ז"ל ס"ס ל"ג פסק דבטראט אין ערב מתחייב לאחר מת"מ ג"ז אין ראיה דהא כתב שם הטעם משום דאין בו נוסח שטר התחייבות אלא נוסח אגרת שכותב האחד תן לי או לפלוני ליום פלוני סך כו"כ והוא כותב קבלתי עלי ליתן ונוסח זה אין בו שום חיוב רק מכח מנהג הסוחרים יש לו דין כת"י עיי"ש ואם כן הרי מלשון קבלתי עלי ליתן אין מוכח מחמת מאי והאמת שקיבל עליו בערבות לאחר מת"מ בערב קבלן וליכא כאן אודיתא לומר שהוא קיבל המעות

ובערש"י שם הבאתי דפשטא לנו"ב אודיתא הוי קנין אף דשני הבע"ד מודים דלא היה כן ואם כן גם בערב לאחר מת"מ דקנין מהני ה"נ מהני אודיתא וכ"כ בקצו"ח סימן קצ"ד ובסי' מ"ם גם לענין ערב אחר מתן מעות

גם י"ל דאין ראיה מהחו"י דהא הרבה ראשונים ואחרונים פליגי אי אודיתא הוי קנין אם הבע"ד מודים דל"ה הכי דמהם ס"ל דאודיתא לא הוי קנין בבריא רק בשכ"מ ומהם דס"ל דאודיתא אינו קנין כלל רק אם אין אנו יודעים אמתת הדבר אמרינן הודאות בע"ד כמ"ע דמי ושמא זיכה לו ע"י אחר כאשר הביא כ"ז הברכ"י בחו"מ סימן מ"ם וא"כ יהיה החו"י כאותן דיעות דס"ל דאודיתא ל"ה קנין או דמשום דהערב מוחזק ויש פ"ד אין לחייבו אבל ודאי אם תפס המלוה י"ל קי"ל אלא דעובדא דהחו"י היה המלוה בא להוציא

ומ"ש הד"ג דאודיתא לא מהני רק במתחייב חיוב חדש בחנם גם לדבריו אטו ע"ק לאחר מת"מ אינו חיוב חדש בחנם דהוא לא קיבל המעות והמלוה לא על פיו הוציא מעותיו ועוד דכל מתחייב חיוב