תשורת ש"י שצה

תקצה

בענין החזקות שכתוב בהתקנה שאם תשאר המקום ריקנית ג"ש אבד המחזיק חזקתו כתב רשד"ם סימן ר"ל ורל"ב דל"ד ריקנית מכל וכל אלא אפילו נכנס בה עכו"ם ריקנית מקרי ותימה על רשד"ם שסותר עצמו שבסימן רמ"ו כתב דדוקא ריקנית מכל וכל בעינן ובערך ש"י סימן רל"ז כתבתי לתרץ דז"ל רשד"ם בסימן רמ"ו ידעתם כי ישראל להפסיד חזקתו אשר ביד גוי צריך שתעמוד פנויה וריקנית ג"ש כפי הסכמות ראשונות אלא שעתה יש קצת יותר מט"ו שנים הסכמנו שבמקום ג"ש שיהא עשר שנים פנויה וריקנית מבלי יושב עכ"ל הרי הוסיף בתקנה שניה מבלי יושב דהיינו ריקנית מכל וכל וכתב ד"ג החדש שזה דקדוק עניות במה שהוסיף תיבות מבלי יושב דהלא גם בהסכמה ראשונה כתב צריך שתעמוד פנויה וריקנית ותיבת פנויה מורה שאין יושב בה אף עכו"ם עיי"ש ואתה תחזה שגם בסימן רל"ב כתב שתעמוד פנויה וריקנית אף דהתם פסק דסגי בפנויה מיהודי לבד מ"מ קרא אותו פנוי סתם אח"כ ואם הייתי מדקדק כדי להקשות על רשד"ם דסותר א"ע היה יכול לומר דהוא דקדוק עניות כמ"ש אי דייקינן כולא האי לא גמירנא אבל הוא דקדק לעשות הרשד"ם סתראי בדקדוק עניות ואפילו בעד דעלמא אם סותר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני ענייני משמעות אחד קרוב ואחד רחוק כל שאנו יכולין לכוין דברי האחד כדי שלא יהא עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כדאיתא בחו"מ סימן כ"ט ובלא"ה מ"ש הוא מבואר דתחלה לא כתב מבלי יושב ובתוך שורתיים בהסכמה שניה הוסיף מבלי יושב

תקצו

מי שנתחייב שבועה לפטור וידוע שיש ע"א אף דעד מסייע פוטר אין ממתינן עד שיבא העד שע"מ סימן פ"ז סקכ"ד וכתבתי בערך ש"י שם דהיינו דאין נותנין זמן יותר משלשים יום שכ"כ שע"מ עצמו בסי' ט"ז דלא כמ"ש הד"ג בכלל ל"ב דאין ממתינין כלל ועתה חזר והדפיס ד"ג חדש וכתב איך יכול להשוות דברי השע"מ מסימן ט"ז לסימן פ"ז דבסימן פ"ז פסק בסתם ולא הזכיר שימתינו ל"י וכתב חייב לישבע כ"ז שאין העד לפנינו את"ד הד"ג ודבריו תמוהין דבשלמא אם הא דסימן פ"ז היה השע"מ כותב באחרונה הייתי יכול לומר דחזר בו ממ"ש בסי' ט"ז אבל הא דסימן פ"ז כתב קודם והא דסימן ט"ז כתב אח"כ כמבואר בשע"מ שם בסימן ט"ז שכתב בסימן פ"ז העלתי וכו' ואם כן ממ"נ אם חזר בו ממ"ש בסימן פ"ז בגמר דבריו אדם נתפס והעיקר כמ"ש באחרונה ואם נלמד הסתום מהמפורש אשר כן האמת הרי פירש להדיא בסימן ט"ז דממתינין שלשים יום ולמה נאמר דסותר את עצמו אם בקל נוכל ליישב דבריו הסתומין וכמ"ש בחו"מ סי' כ"ט לענין עד עוד כתבתי בערך ש"י דראיית השע"מ מהתוספת אין מוכיח רק דלא נימא שלא להשביעו לעולם אבל ממתינין עד אחר ל"י וכתב הד"ג דזה אין לו שחר דמה כתבו התוספת דהוה מצי לשנויי דאין המוכר לפנינו דנשייליה והרי במשנה תנן ז"א אני מצאתיה וז"א אני מצאתיה ז"א כולה שלי דהיינו קניתה וז"א כולה שלי זה ישבע וזה ישבע והרי במציאה ודאי הדין שישבע מיד וע"כ גם במקח כן וראיית השע"מ קמה וגם נצבה את"ד הד"ג ג"ז אינו כדאמר בפרק תמיד נשחט דף סמ"ך מאי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ופרש"י מאי ראיה וכן הדרך בש"ס בכ"ד והרי להרי"ף דפירש דבמציאה שניהם אוחזין בטלית ובמקח אין אוחזין אלא עדיין הטלית כולה ביד המוכר הרי דהא כדאיתא והא כדאיתא והא דתוספת ס"ל דגם במקח מיירי דשניהם אוחזין הוא מטעם אחר משום דכתבו שם בד"ה ויחלוקו דלפיכך לא אמרינן כד"ג משום דאוחזין שניהם אין להוציא מהמוחזק וגם בד"ה אי תנא כתבו דהצריכותא משום דגם במקח תפסי שניהם וגם בלא"ה מי לא משכחת במציאה נמי דמודים שראה עד אחד וליתיה קמן דנשייליה

תקצז

השודדים גזלו הרבה עורות מבני עיר ולקח מהם השר ויש מבעלי העורות דהיה להם הרבה יותר משאר בעלי עורות וכתב בשו"ת י"א דהוה יאוש וש"ר והקשה הד"ג הלא מבואר בסי' שס"א ס"ה בשם הנמ"י דאם נתן הגזלן בע"כ ל"ה ש"ר ועיי"ש בש"ך סק"ב דחולק על הנמ"י עכ"ל ובערך ש"י שם כתבתי ע"ז מ"ש הד"ג בשם הנמ"י והש"ך בסק"ב זה אינו בדין זה רק במכר באחריות ודין נתנו בע"כ היא שו"ת רשב"א והש"ך אינו חולק אלא כשהחליף בטעות כתב דפוסקים מחולקים עיי"ש סק"ג ובד"ג החדש שינה לשונו ממ"ש בד"ג הישן וכתב דהלא מבואר בסימן שס"א ס"ה בשם הרשב"א דאם נתנו הגזלן בע"כ ל"ה ש"ר ועיי"ש בש"ך דיש חולקין ע"ז עיי"ש הרי בד"ג ישן כתב הנמ"י ובחדש כתב הרשב"א ועוד בד"ג ישן כתב דהש"ך בסק"ב חולק על הנמ"י ובחדש כתב עיי"ש בש"ך סק"ג שיש חולקין ע"ז ולכן כתב דבערך ש"י הביא דברי אלו וטוען להד"ם שהש"ך שם לא כתב שום חולק על דין הרשב"א בנתן הגזלן בע"כ רק בהחליף בטעות כתב דפוסקים מחולקים בזה בהחליף בטעות אם הוה ש"ר עיי"ש ובאמת כתבתי רק דהש"ך אינו חולק על הרשב"א בנתנו בע"כ רק על הנמ"י במכר באחריות וגם בסק"ג לא כתב הש"ך דפוסקים חולקים על הרשב"א אם הגזלן נתן לאחר בעל כרחו דגזלן אלא אם המוכסין החזירו כסות אחר לבעל הכסות בעל כרחו דבעל הכסות והד"ג האריך בטעותו דכסבור מ"ש הש"ך בשם הרשב"א לחד שנויא דאפי' בחליפין ל"ה ש"ר כיון שנתנו לו בע"כ כונת הש"ך ורשב"א דנתנו לו בעל כרחייהו דמוכסין אבל בשו"ת רשב"א כתוב דנתנו לו בעל כרחו בוא"ו לבסוף ולא בנו"ן דהיינו המוכסין אפילו מרצונם נתנו אלא בעל כרחו דבעל הכסות דלא ניחא לו בכסות אחר ולכן כתב הש"ך דמדברי הרמב"ם והמחבר דסימן שס"ט ס"ה לא משמע כן ואיך לא משמע אלא משום דסתמא בעל הכסות רוצה בכסות שלו ולא בשל אחר רק בעל כרחו דבעל הכסות נתנו לו כסות אחר ולכן שפיר תמה הנתיבות בסימן רל"ו עמ"ש הש"ך דאם נטל בע"כ מן הגזלן הוי ש"ר דהרי בסימן שס"א מבואר בנטל בע"כ ל"ה ש"ר ואם נפרש דברי הש"ך בסימן שס"א דבע"כ דמוכסין מאי תמוה כיון דכתב הש"ך דמחולקים הפוסקים וזה שנטל הגזלה בע"כ דגזלן מוחזק י"ל קי"ל דהוה ש"ר אלא ודאי דאין זה כונתו דהש"ך דבאמת אם נטל בע"כ דגזלן אין חולק על הרשב"א אלא אם נטל בעל הכסות בעל כרחו דגופיה בזה חולקים הפוסקים והנה אין זה