תשורת ש"י שצד

לוי הסחורה בספינה ונטבעה בדרך וטען ראובן המכר בטל לפי שלא היה הסחורה לשמעון ופסק בחוט המשולש דראובן חייב משום דהמכר קיים כיון שהיה מצוי בשוק ומשום עוד טעמים וכתב הד"ג בכ"ד סי"ז למה לא חייב את ראובן מצד שליחות שעשה לשמעון שליח שיכתוב ללוי ובלא שליחותו לא היה קונה וקי"ל דשליחות נעשה בדיבור בעלמא ואפשר סברתו כיון דהבטיח לו ריוח הוי כמו"מ אבל לע"ד אין חילוק בין מבטיחו לשלם לו כו"כ דסתמא כפירושו בעד השליחות אם כן גם אם אמר לו בלשון ריוח גם כן הוי בעד שליחות שבפירוש צוה לו לקנות ולא גרע מאמר לאומן עשה לי כלי פלוני ואקנה ממך בחו"מ סימן של"ג ס"ח דאינו יכול לחזור ובערך ש"י סימן קפ"ב כתב מ"ש דלא גרע מאומן שם בטור מבואר דחייב משום דד"ג מידי דהוה אהלכו חמרים ולא מצאו תבואה ובהלכו חמרים מבואר שם בטוש"ע דפטור בעה"ב כשלא פשע דהוה אנוס וה"נ אנוס דנטבע הספינה וצווח על זה בד"ג החדש הא ראובן קיבל עליו אחריות בפירוש עיי"ש ותמהתי עליו דהא בערך ש"י שם בריש הסימן הקשתי בעצמי על חוט המשולש למה הצריך לטעם דהמכר קיים ולא חייבו לראובן משום דקע"א ותרצתי כיון שנעשה בקנין וקבלת אחריות אם כן אם הקנין בטל פטור גם מאחריות דהוה בטעות דקיבל עליו אחריות משום דסבר דקנה הסחורה והיא שלו ודחיתי התירוץ מחמת מ"ש מהרי"ט חחו"מ סימן ס"ט להכי כתב שמקבל עליו אחריות דא"ל יועיל הקנין משום שאינו ברשותו יהא עכ"פ חייב משום קבלת אחריות אך עכשיו נ"ל לבאר יותר דס"ל לחוט המשולש כיון דשמעון יכול לחזור בו אם לא חל הקנין ויתייקר הסחורה גם ראובן יכול לחזור בו כשנאבד הסחורה דהוה בטעות דראובן סבר דהמכר קיים וגם שמעון לא יוכל לחזור בו אם יתייקר להכי קיבל עליו גם הוא האחריות הפסד ויש לזה ראיה ברורה מהתוספת דפרק איזהו נשך דף ס"ו בסד"ה ומניומי אהא אם אחזור בי ערבוני מחול לך ומוכר אומר אם אחזור בי אכפול לך ערבונך דלא קני מוכר הערבון אע"ג דתפיס ליה משום דלא קני לוקח כפליים דאיהו לא תפיס עיי"ש ולפ"ז מ"ש מהרי"ט דמוכר דשלב"ל וכתב בשטר דנתחייב המוכר ליתן המקח לז"פ דאף דהוי דשלב"ל מ"מ להכי כתב שנתחייב שא"ל יועיל משום מכר יועיל משום חיוב כדאמרינן ראשון במכר ושני במתנה עיי"ש יש לדחות דכאן י"ל המוכר דנתחייבתי משום דכסבור דהמכר קיים וגם הלוקח לא יוכל לחזור בו גם מה שהביא הריב"ש מהרא"ש בתשובה דמוכר דשלב"ל ונשבע חייב לקיים השבועה הנה בריב"ש סימן של"ה וסימן שמ"א הביא מהרא"ש דמקנה לחברו לתת לו מחצית ממה שירויח ונשבע חייב לקיים השבועה י"ל דמיירי במתנה או באופן דאין המקבל יכול לחזור בו משא"כ אם שכנגדו יכול לחזור בו בדין דגם המוכר יכול לחזור בו דנשבע רק אם מהני הקנין בדין ועי' ש"ך חו"מ סימן ע"ג ס"ח ס"ק כ"ח וברשד"ם חחו"מ סי' רפ"ח ואפשר ס"ל למהרי"ט דמוכר דשלב"ל ומתחייב מחויב גם הלוקח ליקח וכבר הבאתי פלוגתת הפוסקים בזה בערש"י סימן סמ"ך ס"ו ועכ"פ דחוט המשולש ס"ל דאם לא היה מועיל המכירה מחמת דהוה דבר שאינו ברשותו ויכול המוכר לחזור בו גם הלוקח יכול לחזור גם מן קבלת אחריות וגם מן השבועה אח"כ עיינתי בספר חוט המשולש שם וראיתי שכתב בתחלת התשובה שלכאורה היה נראה דאפילו קבל עליו אחריות מאחר שבשעת הקנין לא היו ברשות המוכר אין כאן שום קנין שיחול עליו הקנין והיה המוכר יכול לחזור בו כך הלוקח יכול לחזור בו ונמצא שאין כאן לא מכר ולא קניה והמכר הזה בטל מעיקרו את"ד הרי דעלה בדעתו דגם האחריות בטל משום דגם המוכר יכול לחזור בו אלא דאח"כ מסיק דשניהם אין יכולים לחזור משום דחל המכר וכתב לבסוף כיון דהמכר חל גם האחריות חל עיי"ש הרי כמו שכתבתי אלא דבאו דבריו סתומים דלא כתב כלל לענין השבועה גם אין מבואר אם נשבעו שניהם או אחד מהם ומי נשבע ונראה משום דהיה הכחשה בין הבע"ד על ולא נ"מ רק לענין קבלת אחריות לחייב שבועה אבל על הכחשת שבועה א"צ לישבע כמ"ש בשו"ת הרא"ש ס"י ס"ב ורמ"א בחו"מ ספ"ז סל"ד

ונניח זה עכ"פ הד"ג שטען לחייב הלוקח דלא גרע מאומן שאמר לו אחד עשה לי כלי פלוני ואקנה ממך דא"י לחזור דלפי דבריו גם בלא קבלת אחריות וגם בלא קנין ושבועה א"י לחזור ואם נאנס הכלי מן האומן חייב אידך לשלם משום דאומן שלוחו הוא ועשה שליחותו לכן השגתי עליו דבאומן החיוב רק מדד"ג וכשנאנס הכלי פטור אידך ומפרט לפימ"ש דאם המכר בטל גם האחריות בטל

עוד השיג עלי עמ"ש דאם אמר לו קנה ואתן לך ריוח אינו שליח רק מקח וממכר והבאתי דברי הנתיבות שפירש כן דברי רה"ג והשיג הד"ג דבדברי רה"ג לא כתוב כלל שיתן לו ריוח והביא דברי רשד"ם מה שפירש דברי רה"ג עיי"ש וגם זה נעלם ממנו מה שכתבתי בסימן קפ"ב בריש הסימן לתמוה על הנתיבות בזה וכתבתי גם כן לפרש דברי הרה"ג משום דהספק אם עשה אותו לשליח או בדרך מקח וממכר אבל סברת הנתיבות אמת דאם אמר קנה ואתן לך ריוח אינו שליח ולא יחלוק על זה רק המתעקש ואדרבה ק"ו הוא דמה היכא דיש ספק בלשון זה אמר רה"ג דהממע"ה כ"ש אם פירש להדיא אתן לך ריוח דשכר טרחא לחוד וריוח לחוד ומ"ש דכ"מ מפרש"י בב"מ דף ע"ד ע"ב אהא דפריך הגמרא ות"ל דשליח שויה מעיקרא ומשני בתגרא דזבין ומזבין ופרש"י לא שליח שויה אלא פסק עם חתנו וחתנו עם אחרים ומשתכר דמה בעי רש"י במ"ש ומשתכר ולא סגי לו במה דאיתא בגמרא בתגרא דזבין ומזבין אלא כיון דהמקשן הקשה ות"ל דשליח שויה מעיקרא דהיינו משום דס"ד דמקשה כיון דהחתן לא היה לו אלו התכשיטין מסתמא שליח שויה וכמ"ש הגאונים שהביא הב"י לפי פירושם מה משני בתגרא דזבין ומזבין דבשלמא אם זבין קודם שאמר לו אחר קנה אינו שליח אבל כאן חמוה אמר לו מעיקרא ליקח לו התכשיטין אפשר רק שליח שוי' כיון דלא נדברו בפירש דאינו שליח ואיך נחייבו במש"פ מספק לכן פרש"י דמשתכר דקונה התכשיטין בזול יותר ממה שאמר לו חמיו וכיון דנוטל ריוח ודאי אינו שליח כל שלא פירש שכר טרחא ודע דהד"ג שינה מלשון חוט המשולש דשם היה המעשה דשנים אמרו לאחד שיכתוב לאחד שבעיר אחרת שיקנה לו הסחורה דהיינו למי שאמרו השנים והד"ג שינה וכתב שיקנה לי ולא לו והחילוק מבואר דלשון שיקנה לו משמע שיקנה בעדו ואחר כך יקנו הם ממנו משא"כ לשון שיקנה לי משמע יותר דתחלת הקניה בתורת שליחות למי שביקש שיקנה הסחורה לצורכו ואפשר משום זה טעה הד"ג דאינו רק שליחות.