תשורת ש"י שצ

דהש"ך בת"כ והאחרונים השיגו ע"ז וס"ל דגם לאחר שנולד הספק מהני תפיסה בפ"ד מ"מ הרמ"א שהביא התה"ד לא ס"ל הכי ואם כן לענין הריוח דהרויח השליח לא מהני תפיסת המשלח לכן סתם דהריוח של מקבל או נפקד ואפילו אם חייב מפקיד מכבר איזה הלואה מ"מ לא מהני להרמ"א לפימ"ש בקצו"ח סימן ע"ה סק"ה ובמשובב נתיבות שם דספק פרעון קודם הלואה אפילו שניהם טוענים שמא מחויב הלוה לשלם כיון דזה גובה וזה גובה הוי המלוה א"י אם נתחייבתי אבל הלוה הוי א"י א"פ דהמלוה טוען ברי שלא פרעתני עיי"ש ומ"מ אף דאין הכרח מסתירת רמ"א לחלק בין שליח לנפקד ובין שינה או לא שינה מ"מ גוף החילוק אמת דבנפקד או בשליח ששינה כ"ע מודים דזכה הנפקד והשליח

אח"כ ראיתי במרדכי פרק הגוזל עצים סי' קכ"ד וז"ל תקף ראובן לשמעון וטען שלחתי על ידך מעות בארנקי קשורים וכשחזרתי תבעתי מעותי ואמרת שהלויתם לגוי ותובע אני הריוח והראינו מן השמים ששמעון חייב לראובן לשלם חלקו בריוח שמסתמא לא היה דעתו של שמעון לשלוח יד ולהיות גזלן דלא משוי נפשיה רשיעא עכ"ל הרי ממש כדברי דמשום דלא משוי נפשיה רשיעא צריך ליתן למפקיד חלקו ריוח דתלינן שעסק בהן שמעון על דעת זה לחלוק הריוח ולא משוי נפשיה רשיעא אם התעסק כדי לחלוק בריוח והרי שמעון טען שם לא נדרתי לך ריוח ולא רצה ליתן כלום מ"מ טענתו עושה מחצה ואבי"ה דהשיב שם דאין צריך ליתן כלום משום דס"ל למפטר נפשיה נאמן אף דמע"ר או בדליכא עדים ששלח עמו מעות או די"ל החזרתי נאמן במגו לומר לעצמי הרוחתי ונראה שכן נמי דעת רב האי גאון שמביא שם שכתב וז"ל המפקיד מעות אצל חברו אסור להשתמש בהן ואם עבר ושלח בהן יד אם הרויח בהן נותן לו מחצית שכר והקשה רשב"ם כיון ששלח בהן יד הוי כגזלן ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה ואמאי יתן לו מחצית ריוח ותירץ אבי' דריוח שעבר ודאי פטור מליתן רק ריוח משעת התביעה עיי"ש וזה דחוק דהרי רה"ג סתם קאמר דצריך ליתן מחצית ריוח ולא הזכיר כלל מן ריוח שאחר התביעה ולפימ"ש א"ש משום דתלינן ששלח בהן יד ע"ד לחלוק בריוח ואבי' דלא תירץ כן משום דס"ל דנאמן לומר לעצמי לבד הרווחתי אף דמע"ר וכ"כ בחידושי אנשי שם התם דס"ל כהג"א דנאמן בשבועה אף דמע"ר ואם כן רמ"א דס"ל ופסק דבאינו מביא עדים אינו נאמן שלעצמו לבד מתעסק אפילו בשבועה לכן אין לנפקד להחזיק כל הריוח לעצמו ובחוט המשולש טור שני סי' א' הביא דברי מרדכי הללו ודעתו גם כן הכי דנפקד חייב לתת חצי ממה שהרויח

עוד ראיתי במרדכי שם שכתב אבי"ה דבפקדון מעות צרורים אע"פ שחטא ועבר ע"ד בעה"ב במה שהלווים ברבית לצורך עצמו פטור מליתן למפקיד הריוח ול"ד לנתן מעות לשלוחו לקנות חטים וקנה שעורים דאם הותירו למשלח ואם פחתו פחתו לו משום דהתם מתחלה נעשה שלוחו ושינה בשליחותו הלכך ידו על התחתונה עכ"ל משמע דמשום קנס הוא משא"כ בפקדון דלא עשאו שליח לקנות ובלאה"נ היה מונח המעות עיי"ש וזה כדעת האלשיך דשאני שליח מנפקד ולא מטעמיה דשליח א"י להסתלק מן שליחותיה בכדי דלמה לא והרי מבואר בסדר הגט משליח לאשה דשואלין אותו אם לא ביטל שליחותיה הרי דאם חזר וביטל תו אינו שליח וכ"כ הרמ"א בחו"מ סימן של"ג סוף ס"ה דשליח בחנם יכול לחזור בו אפילו בדבר האבד והובא בנה"מ סימן קפ"ג ס"א ואפשר דאף שליח בשכר דהוי קבלן מהני חזרתו מלהיות שליח ומה דבדבר האבד שוכר עליו או מטען וצריך לשלם מה שגרם לו הפסד הוא רק מכח דסמך עליו ומטעם אם אוביר ולא אעבוד דהוא מתקנה וכן מצאתי בשו"ת בר"א בחאה"ע סימן קכ"ה אות ד' הובא בפ"ת בסה"ג ס"ק מ"ג ואפילו שליח בשכר דוקא אם הקדים לו פרוטה מהשכירות ואפשר כיון שהתחיל לילך בהשליחות תו הוי כקיבל שכר כמ"ש נה"מ בסימן ש"ו וכן נמי בקיבל השליח בשכר המעות שנתן לו המשלח לקנות בהם הוי כמשך השליח כלי שנתנו לו לתקן דכתב הריטב"א דשניהם אין יכולים לחזור והובא בנה"מ סימן של"ג ס"א אך ביו"ד סימן ש"פ סי"ד בחיבורי ערך ש"י הבאתי דמהר"ם ב״ב החדשות סימן ר"י ומרדכי פרק האומנין סי' שנ"ט בשם הר"ם ור"ת בספר הישר סימן תר"ח חולקין על הריטב"א הרי גם שליח קבלן בשכר יכולין המשלח והשליח לחזור אף דמשך הכלי שנתן לו לתקן שו"ר בבית מאיר בסה"ג דהביא פלוגתא בזה אם שליח בחנם יכול לחזור דהא"ז ס"ל דבדבר האבוד אינו יכול לחזור בו עיי"ש ועכ"פ דכל אלה נשמט ממהר"ם אלשיך ועכ"פ הרמ"א דס"ל דיכול לחזור לא א״ש תירוצו של תפ"צ על הרמ"א הנזכר לעיל ויל"ע במ"ש הה"מ פ"ז מהלכות שאלה ופקדון הי"א שאם הפקיד אצלו לזמן ידוע שא"י להכריחו לקבלו תוך הזמן שיכול לומר לו קבלת עליך שמירת זה הזמן הקצוב ומובא בחו"מ סימן רצ"ג ס"א וברשב"א פ"ק דקידושין הקשה דלא גרע מפועל דחוזר בחצי הזמן ואם כן עכ"פ בקבלן למה יוכל לחזור ממה שקיבל עליו אפי' בחנם ונ"ל דהתם בשומר הטעם כדאמר ריא בב"ק דף ע"ט ובב"מ דף צ"ט כשם שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ואם כן כמו דלקוחות א"י לחזור כך שומר ומיושב בזה קושיות התוספת בב"ק שם דפשיטא דאל"כ מאימתי יתחייב ולפימ"ש א"ש דודאי אחר משיכתו חייב כל שומר כדינו כל זמן שלא. חזר בו אלא דקמ"ל כשם דלקוחות א"י לחזור בהן כן שומרים ומיושב נמי קושית הרשב"א דשאני שומר דתיקנו שאחר משיכה לא יוכל לחזור בו תו"ז שקיבל עליו לשמור אבל פועל דחוזר תו"ז לא תיקנו ונשאר על ד"ת ואם כן ה"נ שליח שקיבל עליו לקנות בעד המשלח נהי דא"י לחזור מהשמירה מ"מ מן הפעולה לקנות יכול לחזור

תקצא

ראובן שכר דירה משמעון ודר בו עם אשתו ונפטר ראובן ונ"ח שכירות ונשאר ממנו איזה חפצים אינם שוים כדמי השכירות והחפצים מונחים בהבית ותבע שמעון לבן ראובן שישלם לו מדמי החפצים שימכרו או יתנו לו עפ"י שומא והבן מודה שמגיע לשמעון השכירות רק טוען חדא החפצים מגיעים להאלמנה בכתובתה ועוד איני רוצה לירש כלל ולך אתה וקח לך החפצים ולא עלי תביעתך

תשובה טענה שמגיע להכתובה אינו כי כתב רשד"ם חאה"ע סימן קפ"ד בהוכחות דהמשכיר קודם לאלמנה אף אם כתב בכתובה מטלטלי אג"ק וזמן הכתובה קודם להשכירות הדירה והובא בבאה"ט לאהע"ז סי' ק"ב סק"ד

ובטענה השנית גם כן לא צדק היורש דהנה בב"ב פי"נ דף קכ"ד איתא אם יצא שט"ח על