תשורת ש"י לח

ונתקשה הא רוב דמים מהמקור וליכא ספק שמא מהצדדים. ביאור דברי טו"ז דס"ל הך דסי' קפ"ז א"י אם המכה במקור או בצדדים לכן י"ל שמא מצדדים והמכה שם דאזי ל"ל רוב דמים מהמקור ואת"ל מהמקור שמא המכה שם וממכה הוא ואינו משם אחד דאם מהצדדים דם טהור נמי ואם ממכה שבמקור דם טמא דמקור מקומו טמא והאשה טהורה כמ"ש בנו"ב חיו"ד שאלה מ"א כה"ג ועוד לכאורה י"ל עפ"י מ"ש חת"ס יו"ד סימן קמ"ד דמכה שבמקור מוליד עוצר בדם הנדות עיי"ש ואם כן י"ל אזי אין רוב דמים מהמקור דאפשר מחמת מכה נעצר דם המקור רק דיש לפקפק על זה דלא תהא עדיפה ממעוברת ומינקת דמסולקת דמים וכתמיה טמאן וע"כ גם כה"ג רוב דמיה ממקור וי"ל עוד דגם טו"ז ס"ל אם ספק אחד שקול מהני לצרף לו עוד ספק אף שאינו שקול וכמ"ש הפנ"י על התוספת שהביא הטו"ז דכונת התוספת רק משום דספק תחתיו נמי אינו שקול וה"נ ספק מעלמא אינו שקול כיון דבשוק של טבחים לא עברה ואין לה במה לתלות אבל כשיש לה מכה הוי ספק מהמכה שקול לכן יש לצרף ספק מן הצדדים אף דאינו שקול דמ"מ פלגא דמכה ומיעוט דצדדים הוי רוב

עג

שאלת אודת חומץ שנעשה אצל א"י בהמצאות חדשות אם ניחוש לשמא נעשה ע"י יסוד איסור והבאת דברי שו"מ תליתאה סימן ש"א שכתב כיון דידעינן דיש אחד שאין מערב בו יי"נ מותר ליקח מכולם כדאיתא ביו"ד סימן קי"ד ועוד כיון דהאומן גוי מעיד שאין בו איסור לא מרע אומנתו עמג"א ס"כ מ"ש בזה ובפרט כי על"ג דאפשר להתברר ע"י הכעמיא את"ד ולע"ד אינו ענין לנ"ד כיון דעושה בהמצאות חדשות אפשר שא"א לעשות חומץ באותן המצאות רק אם היסוד מאיסור ואינו דומה להא דמחבואה אחת מצלת על כולן רק אם ידענו דיש אחד עושה ע"י המצאות הללו חומץ ואין בו יסוד של איסור וגם הסמך דלא מרע אומנתו הא אדרבה כתב המג"א שם דדוקא אם הוי זיוף גם נגד א"י והכא לא"י ליכא קפידא אם היסוד מאיסור ועוד דבשלמא אם אומנתו אינו דבר פרטי וכמו קפילא או תגר אמרינן דלא ישקר בדבר פרטי זה משום דלא מרע אומנתו בשאר דברים כהך דיו"ד סימן קי"ד ס"ה דאומנתו לעשות יין רמונים למכור לרפואה ואם פעם יערב בו שאר יין ויתגלה יפסד אומנתו שלא יקנו ממנו יין רמונים אף שיהא כולו מרמוכים אבל כ"ד שכל אומנתו הוא לעשות אותו חומץ ע"י ההמצאות חדשות ואם א"א רק ביסוד של איסור ל"ל דמהימן משום דלא מרע אומנתו דהא אם יאמר האמת שיש בו איסור גם כן מרע אומנתו כולו ודומה זה למ"ש המג"ד בסימן כף סק"א עיי"ש ומ"ש בשו"מ כיון דאפשר לברר ע"י הכעמיא לא משקר לא משמע כן בחכ"צ ס"ס ט"ל דכתב דדוקא אקפילא ארמאי סמכינן לענין טעמא כיון דהוא מלתא דתליא בטעמא והבנת הלב ואיכא למיקם עלה דמלתא שפיר אמרינן דקפילא לא מרע נפשיה שיאמרו שהוא אינו בקי בטעמים ואם כן אינו מומחה ועיי"ש וזה לא שייך הכא דאם יתברר שהיסוד של איסור מ"מ לא מרע אומנתו דע״מ אומן הוא לעשות חומץ בהמצאות הללו ועוד הרי במת בעלה דנאמן עד אחד ואשה משום דעל"ג וחזקה אשה דייקא ומנסבא ומ"מ עכו"ם א"כ רק מסל"ת ומשום תק"ע ואדרבה נראה כיון דסמיא בידן לברורי למה נסמך אסברות

עד

שאלה רב שנתקבל למקום אחר ורוצה למנות בנו במקום הראשון ורוב קהל אין חפצים. לשון רמב"ם פ"א ממלכים ה"ז כל המנויין שבישראל ירושה לבנו ולב"ב עד עולם ובכ"מ שם דילפינן בספרי מהוא ובניו שאם מת בנו עומד תחתיו עיי"ש והנה זה חידוש נגד הסברא לכוף הקהל דהא ברמב"ם וש"ע חו"מ סימן קע"ו סי"ט איתא אחד מהשותפים או מהמתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע וכן הוא בחו"מ סי' שכ"ט וכתב הסמ"ע בסימן קע"ו שם דל"ד לשואל דבנו יורש זכות אביו משום דכל הנאה שלו משא"כ בשותפין או מתעסקים י"ל אביך היה נוח לי יותר שהיה בקי בטוב מו"מ או טעם אחר עיי"ש ואם כן ה"כ אלא צ"ל דחידוש חדשה תורה ואין לך בו אלא חידושי כשמת זוכה בנו בירושה ומה גם דיש טעם לחלק דתורה אמרה כדי שלא תפסק השררה ממנו ומזרעו והיינו כשמת דא"ל יורש בנו תפסק וכשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו משא"כ בנ"ד הרי בלא"ה לא נפסק ועוד נהי דהקהל נשתעבדו לו שלא יפסקו השררה ממנו לעולם היינו אם גם הוא יעמוד עמהם כל ימי חייו ולא יסלק עצמו ברצונו ממכוייו

ועוד דאם לא נכופם לקבל בנו אפשר לא יעזבם הוא עצמו ואפילו לפמ"ש מג"א ס"ס כ"ג דהוא מצד המנהג דמהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמין הרי לא היה המנהג רק כשמת ירש בנו נשיאותו וי"ל ג"כ משום דבשאר גדולה בנו יורש זכותו סמכו מהלל הנשיא ואילך גם בכתר תורה שיהא כשאר שררה וכיון די"ל הטעם שלא תפסק הגדולה מזרעו ומשום דכשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו כדאיתא בזבחים פרק ט"י דף ק"ב ממילא בחייו לא שייך זה כשמתמנה במקום אחר ועיין עוד מה שכתבתי לקמן בסימן תקע"ד ותקע"ו

ובלא"ה חזקת רבנות להורישו פליגי הפוסקים וי"ל הקהל קי"ל וראיתי בשו"ת דרכי שלום שבסוף ספר דע"ת סימן זיין כתב דקהל ל"ח מוחזקים דמחויבים לקבל רב ואפילו מיעוט יכולים לכוף את הרוב כמ"ש במג"א סימן כ"ג סקכ"א ואין באים נ"מ רק אם ליתן הפרס לזה או לאחר הוי כמ"ש ש"ך חו"מ סימן צ"א ס"ק י"ב דהיכי דבין כך ובין כך צריך ליתן המעות לאחד ל"ה מוחזק וכסברא זו מבואר בתוספת קידושין דע"ט ב"דה קדשה וברשב"ם ב"ב מ"ג סוף ע"ב ותוספת שם פ"א ד״ה אלא דלא כמ"ש בשו"ת ד"ח חיו"ד סימן כ"ב דהקהל נקראים מוחזקים את"ד ובעיני יפלא דאין זה דומה לכל הנהו דוכתי דכבר מחויב ליתן המעות ולא יקבל מחירו משא"כ הכא דמחויבים לשכור רב ולשלם לו חלף עבודתו וודאי יכולים הקהל לומר זה אינינו שוה לנו נהים כרסו ולא נח לנו או דברים כהנה דמסתמא באים מחמת טענה וכ"ש אם רוצים ברב אחר שיטול מעט שכירות אי אינו צריך כ"כ וכ"כ זכל"א ח"ב א"ח אות חית לענין מלמד דקהל יש לומר קי"ל דמוחזקים